טיול לרודוס: הטיסה הלוך

הטיסה הלוך נקבעה לשעה די מוקדמת בבוקר – שבע וחצי. עליה למטוס קצת לפני שבע, ומגיעים לשדה באיזור ארבע ושלושים, כי ביטחון. אורית מרשה לעצמה לישון למשך שלוש שעות, בעוד אני מתפנק – 45 דקות של שינה.

הבחירה בין להגיע לשדה ברכב הפרטי שלי ולשים אותו בחניון לטווח ארוך – עניין של 40 שקלים חדשים ליום – משתלמת בדיעבד, אבל עוד חזון למועד. בדרך הספקנו לפסול רכבת (ולו רק כי אולי נאחר ולא יהיו רכבות) ומונית (סתם כי יקר), אז נשאר אוטו. אבל בחניון לטווח ארוך אין מקום, והצוות מפנה אותנו באדיבות לחניון לטווח קצר במחיר של טווח ארוך כמובן, דבר שיחסוך לנו זמן יקר של נסיעה בשאטלים ברחבי השדה.

החלטה נוספת שהשתלמה היא לקחת את כל הדברים בתיקי עליה למטוס, וכך אנחנו פוסחים על התור לשיקוף מזוודות, ומגיעים לעמדת הצ'ק אין חיש קל, וממהרים אל המכס, הדיוטי פרי, הטרקלין והמטוס.

רבע שעה קדימה ואנחנו מחפשים אלכוהול ברחבי ג'יימס ריצ'רדסון, קצת אחר כך מסתכלים על אלקטרוניקה יקרה בבאג, ולא הרבה אחרי עוברים בשעריו של טרקלין דן, ממתינים לעליה למטוס תוך כדי נשנוש מיני מזונות כשרים לפסח, שתיה כלשהי, עלעול בעיתונות היומית ואינטרנט סלולרי.

עליה למטוס, מטוס, מקומות צפופים, נסיעה, המראה, טיסה.

Posted in abroad | Tagged , , | 1 Comment

פייסבוק לארוחת ערב

מידי פעם קורה לי מקרה, שממחיש מחדש את המיידיות של האינטרנט והרשתות החברתיות – פייסבוק, טוויטר ופורסקוור. הפעם הסיפור הוא יותר על פייסבוק, למרות שהייתה גם תקשורת על בסיס שני האחרים (וגם קצת טלפון קלאסי, סמסים וכו').

מעשה שהיה, והנה זה יום שישי בערב, ואני מכין ארוחת ערב. אני מעדכן בפייסבוק שאני מגרר בטטה, שאני מגרר עוד בטטה, ואפילו שאני מערבב את כל הירקות שהכנתי. מבעד לתגובות, קופץ אילן ואומר שעשיתי אותו רעב, ואני מגיב ב"בוא".

משם עברה ההתכתבות להודעות אישיות בטוויטר, כשאילן מוודא לאן להגיע ומה להביא איתו. ביקשתי ממנו גלידה, וכעבור כמה דקות ראיתי צ'ק אין שלו בפורסקוור עם צילום של כמה טעמי גלידה ותהיה מה להביא. לא עברה שעה, ואילן כבר היה אצלנו, האוכל עדיין לא מוכן לגמרי, אבל החברותה במצב הנכון.

אה, האוכל היה ממש טעים – בשר צלוי כלשהו עם לביבות בטטה (לא של אורנה ואלה) כלשהן.

Posted in אוכל, בילוי, חברים | Tagged , , , , , | Leave a comment

סמארט2גו

בימי ראשון – רביעי, וגם בסופי שבוע, אני מחנה את האוטו שלי בתוך מדרחוב נחלת בנימין, כי זה מתחת לבית וזה חינם. בערבי חמישי ובשישי עד אחרי הצהריים אני מחנה את האוטו "בחוץ" – מוצא חנית כחול-לבן כלשהי, ומחכה שהמוני התיירים יפנו לי את הנחלה. כך היה גם בחמישי האחרון, בו חניתי ברחוב ברנר.

בחמישי האחרון, אורית ואני היינו צריכים לעשות מעט סידורים שכוללים רכב (קצת מחוץ לתל אביב, בלילה, חבל לקחת מוניות על זה), וישר חשבתי על זה שבמהלך סיבוב החניה, ראיתי שיש סמארט חדשה (השם שלה הוא "בסו", על שם מישל בסו, המהנדס השוויצרי), אחרי ששמעתי כבר שקאר2גו מתכננים להביא את  דגמי הסמארט החדשים לשימוש. אז מיהרתי להזמין את הרכב, וחיש קל מצאתי את עצמי נוהג בסמארט החדשה.

עכשיו, כשאני אומר חיש קל, אני מתכוון לעשר ומשהו בלילה. החושים שלי כבר לא חדים, ולקח לי קצת יותר מדקה להבין איפה נמצא הסוויץ' והמפתח. וכן, חיפשתי גם לראות אם יש איזה כפתור שמפעיל את הרכב. לקח לי גם זמן להבין איך פותחים את הבגאז', וקצת התעכבתי על ההילוכים של הרכב, אך בסופו של דבר הנסיעה עברה בהצלחה, כולל איילון, כולל רמת גן, וכולל חניה תל אביבית בסגנון הסמארט.

עם הסמארט בחניה של 90 מעלות

עם הסמארט בחניה של 90 מעלות

יום שישי, מתכונן למסורת השבועית – נסיעה לאבו חסן. אין לי כוח להוציא את האוטו מהחניה, כי סיפור למצוא חניה במרכז העיר בשעות הצהריים, וגם אין לי הרבה זמן פנוי להקדיש לחיפוש, אז הולך לברירת המחדל – הסמארט מאתמול. בירור קצר מעלה שהיא לא תפוסה, ואני מזמין אותה לסיבוב גם בצהריי יום השישי – הפתעה הפתעה, אף אחד לא השתמש בה מאז שאני השתמשתי בה ביום שלפני! לוקח את הסמארט לרחובות יפו העתיקה. ליאור מקטר שהרכב, כמו כל רכבי קאר2גו, קטן מידי בשבילו. מגיעים, אוכלים את מנת החומוס השבועית, וממשיכים חזרה למרכז העיר, לחנות בחניה השמורה ולהמשיך בענייני. זה מה שכיף אצלהם – נוסעים-חונים-הולכים.

קאר2גו | גם בפייסבוק | וגם בטוויטר

Posted in אלי נורקין | Tagged , , , | 1 Comment

ערב שכולו ג'יימסון

ראיתי אותו במקרה, את הציוץ של אבי לן. הוא תהה על בלוגרים שאוהבים אלכוהול, ואני אכן אוהב אלכוהול, ומנהל בלוג משלהי 2002, וזה אחרי שכתבתי פוסטים, פשוט לא ידעתי שקוראים להם ככה וזה לא היה במסגרת של בלוג. אחרי חלופת מסרים קלה, הוזמנתי אחר כבוד למפגש בלוגרים וג׳יימסון.

מזיגת ג'יימסון

את המפגש התחלנו במיני בר החדש (כמה חדש? הוספתי ווניו שלו לפורסקוור) מאחורי בית הכנסת הגדול באלנבי. זה מקום חמוד, שלפי הסיפור מגיש עשרות יינות ובירות ישראליים כולם. כשהגעתי, ואחרי מפגש קל, לקחתי כוס של בירת אביר מהחבית. נחמד מאוד. לאט לאט הגיעו עוד ועוד אנשים, ובסופו של דבר קראו לנו פנימה, לתחילת הפעילות.

המשתתפים

תוך כדי מצגת על מותג ג׳יימסון, ההיסטוריה, רכיבי הלייבל וידוענים ששותים אותו, הגישו לנו, לבד מג׳יימסון טרי מהבקבוק, גם קבבונים עם סלט ירקות, טחינה, סלט אדום כלשהו ולחם – לא ארוחה מפוארת, אבל מספיק טעים כדי ללכת יד ביד עם המצגת והשתיה.

הלייבל שעל בקבוק הג'יימסון

הפיסקה הזו תהיה מוקדשת לשקית קטנה ומטריפה שקיבל כל אחד מהמשתתפים – שקית שמכילה בקבוק חמוד של 200 מ״ל ג׳יימסון, פלאסק ממותג, סיכת פין של ג׳יימסון ומחזיק מפתחות תואם. במהלך הערב אף הוספתי לשלל עוד מחזיק מפתחות, חולצה ופורר עם הלוגו הרשמי. תקראו לי ילדה קטנה, אבל אני אוהב כרקק דאוככ. אה, כן, קיבלתי את הדברים האלה בחינם, ולמרות שלא חתמתי על כלום, הפוסט הזה הוא תוצאה של שיווק.

שקיות ההפתעה של ג'יימסון

בלי שום קשר לדיסקליימר של הפיסקה האחרונה, אחת המדריכות בקורס הברמנים שלקחתי פעם אמרה שג׳יימסון היה בשבילה הויסקי הראשון. אני יכול להעיד שאני לוגם אותו מידי פעם, כשאני לא לוגם מהבקבוקים היקרים יותר שבאוסף שלי (אני חובב סקוטיים, ובעיקר מההיילנד).

המבצעים של ג'יימסון

אחרי האוכל ושקית ההפתעות, עשינו קצת מינגלינג ויצא לי להכיר קצת את מרינה מהבלוג שגיאות, עדי ואבי. משם, המשכנו לכיוון נושא המפגש שלנו – בפלורנטין חיכתה לנו מונית הג׳יימסון, וגם כמה צ׳ייסרים ששימנו לבב אנוש, כשרוב הזמן עמדנו ליד המונית, כנראה חיכינו להיכנס אליה – לא הייתי בטוח שזה יקרה. אגב, המונית הזו מסתובבת בין מקומות בילוי שונים – פאבים, מועדונים וכו', ומחלקת מתנות די נחמדות, כשהטובים ביותר עולים לגמר כלשהו בסיינט פטי'ז ויכולים לזכות בטיסה מדהימה לאירלנד (כן, אני יודע). למזלנו, השאלות ששאלו אותנו במונית היו קלות. אה, כן, נכנסתי למונית בסופו של דבר, עם אבי ויאן. שאלו על רמת היישון המינימלית, על השם של המשטרה האירית, ועוד שתי שאלות. אני הייתי בתפקיד זה שאין לו הרבה מה לתרום, אבל אומר "מממ, כן, נשמע מדוייק", ובסוף יצאנו עם מחזיק מפתחות וחולצה, אז הייתי מרוצה – וחזרתי הביתה בהליכה קלה.

הפרסים של ג'יימסון

אני עדיין מחכה לוידאו שצולם במונית, שצפוי לעלות לעמוד של ג'יימסון בפייסבוק. אתם מוזמנים ללחוץ שם לייק, או שלא. שמעתי שיש שם חידון מהיר כלשהו.

בקבוק ג'יימסון

Posted in בילוי | 8 Comments

גרופון בישראל, אבל לוקחים כסף בחו"ל

בין בליל אתרי הקופונים בישראל, רכשה Groupon מארה"ב את האתר גרופר הישראלי. תוך כדי שילוב הפעילויות שלהם, גרופון נמצאים עכשיו בדומיין ישראלי – groupon.co.il, מציגים מבצעים בישראל, בעברית. הם אפילו יושבים בכפר סבא, כפי שכתוב באתר שלהם, בעמוד השאלות הנפוצות.

בשבוע שעבר קיבלתי מאורית בקשה לרכוש שובר לפארק הקופים ביער בן שמן. נחמד לנו לטייל, אז לקחתי את ההצעה ורכשתי שני שוברים בשווי 48 ש"ח על סך 24 ש"ח האחד (כניסה עולה 48 ש"ח, אז, קניתי שתי כניסות בשורה התחתונה). לאחר כמה וכמה שעות קיבלתי הודעה כפולה (הודעה על כל שובר) שהחיוב נכשל, ומעט אח"כ קיבלתי עוד שתי הודעות שהעיסקה יצאה לדרך, והשוברים ממתינים לי בעמוד חשבון הגרופון שלי. שמח וטוב לב הדפסתי את שני השוברים, כדי לקחת אותם בשבת כלשהי לפארק.

כמה ימים אח"כ שולחים לי מלאומי קארד את פירוט האשראי, ובו החיוב של גרופון, שמופיע באיזור מאוד מעניין ביחס לחשבונית: בחלק של עסקאות בחו"ל במטבע זר. אוקי, אז באיזה מטבע שילמתי? ILS, שהם ראשי תיבות של שקל ישראלי חדש (Israeli Shekels). וההפרש? 0.34 אגורות!

Leumi Card visa bill w/ Groupon

אז צייצתי על זה, וחוץ משיחה קלה עם ניצן ברומר, לא ממש קיבלתי תשובה, גם לא מהחשבונות של לאומי קארד או גרופון ישראל.

אז כתבתי בעמוד של לאומי קארד בפייסבוק, ו-10 דקות אח"כ קיבלתי תגובה ממפעילי העמוד שנציג טלפוני יחזור אלי. עברה כשעה ונציגה חזרה אלי. היא הסבירה ממש יפה שמכיוון שזו עיסקה שבוצעה בחו"ל, היא נדחית למועד החיוב וצוברת ריבית שתלויה בימים עד מועד החיוב ובסכום החיוב.

אז הרמתי טלפון לגרופון, וענו לי די מהר. דיברתי עם נציגה שהציעה לזכות אותי על 34 אגורות, וכמובן שסרבתי. הרי, רק השיחה עלתה לי, בטח, יותר מהסכום, ואני לא רודף אחרי הסכומים האלה – רק רוצה שיהיה קצת צדק, או משהו. הוצע לי פיתרון אפשרי של תשלום ב-PayPal, אבל, למי יש כוח להמרות של סכומים שם, בעיקר כשאני עובד שם כרגע בדולרים.

הבעיה עם גרופון, כפי שהובהר לי בשיחה, היא שהם עדיין בחו"ל (אמרו לי שזה באחת המדינות של אירופה), ורק בקרוב הם יסיימו למזג פעילות עם גרופר ויעברו לשכון בארץ ב-100%, כולל מקום חיוב האשראי. הבעיה שיכולה להיווצר היא שלקוח יזמין שוברים בסכום די גבוה, ויחוייב הרי רחוק ממועד החיוב, וזה כבר יכול להגיע לכמה שקלים טובים של הפרש – ואז הוא יתעצבן, יאיים במועצה לצרכנות או בתביעה ייצוגית.

מעניין אם יש קופונים לתשלום עמלת הגשת תביעה בבתי המשפט…

Posted in אופס, התלבלבנו, זה בסדר, אל תקנו פה | Tagged , , , , , | 3 Comments

נאום המלך

כחלק מחגיגות יום ההולדת שלי השנה (כפי שסופר כבר), לקחה אותי אורית להקרנה של נאום המלך בסינמה סיטי, ולא סתם – באולם ה-VIP. נתחיל מהסוף: נהניתי מאוד. מאוד. מהסרט, מהאווירה, מאורית. מאוד.

הגענו יחסית מוקדם לסינמה סיטי, כי העדפנו להסתובב שם חסרי מעש מלחפש חניה ל-20 דקות במרכז תל אביב, שזה שיקול די הגיוני. אז הסתובבנו בין הדוכנים, והסתובבנו שוב, והלכנו לשירותים, ועוד סיבוב. ואז עלינו למעלה, לחכות ליד חדר ה-VIP, וחיכינו, וחיכינו, וחיכינו. לבסוף פתחו את הכניסה, והלכנו לנו לאכול מיני-פשטידות, פרעצלים וקינוחונים, ולשתות מה שרק אפשר ונחמד. אני חייב להודות, אני לא יודע מה היכה בי, אבל רבע שעה לאחר תחילת הזלילה נפגעתי בבטני (אני מנחש שמהיין). אני לא רוצה להאשים אף אחד, באמת שלא, בעיקר כי אף אחד אחר לא הראה סימנים של מכאוב או חולי, אז סבלתי בשקט, הלכתי קצת לשירותים, שתיתי קולה, ואחרי 15 דקות ארוכות חזרתי לשבת מול אורית, ללגום מיץ תפוזים ולתהות מה אנחנו מכניסים איתנו לסרט. אתם יודעים, כי אפשר.

הסרט עצמו היה מדהים. משחק מעולה, דמבלדור (מייקל גמבון) בהופעת אורח, סיפור ממש יפה. נהניתי מהמילים עצמן כמו שמזמן לא נהניתי ממילים. באמת. האנגלית הבריטית הגבוהה הייתה לי לעונג (מילה כמו sublime, לדוגמה. איזה יופי!), הגינונים עליהם הם מדברים היו משעשעים, והסיפור, הווו, הסיפור.

בתור בן של בריטי (ומי שבעצמו רוצה דרכון כזה), לא היה לי מושג שזה אכן הסיפור. אני מניח שהסקרנות שלי הובילה אותי בעיקר להיסטוריה של ארה"ב, ופחות להיסטוריה של אנגליה (או ארץ ישראל, למען האמת), וכששאלה אותי אורית לגבי האותנתיות של הסיפור, לא יכולתי לספק תשובה טובה – עד שלא הגעתי הביתה וחקרתי קצת. בסופו של דבר גיליתי סיפור יפהפה, שהוצג בצורה מעולה בסרט. ואני מאחל לו המון הצלחה באוסקר!

Posted in חי בסרט | Tagged , | Leave a comment

יומולדת: סיכום מצב

מאז שנתתי לאורית הרשאות על תכנון אירועי היומולדת שלי, המצב רק השתפר. פתאום דברים קורים, אירועים מיתכננים, זימונים נשלחים, ודברים קורים. אתמול, לדוגמה, קיבלתי מסג' מפנק בספא של חמי געש, ואח"כ עוד היינו קצת בבריכות במקום (אגב, בשבת המקום מלא. מפוצץ. כמעט מוריד את החשק להיכנס לבריכות).

הפינוק הקודם היה הופעה של עדי אשכנזי בצוותא, לפני כשבוע. גם זה היה כיף מאוד, ועדי – על אף ואולי גם בזכות ההריון שלה – מצחיקה מאוד.

הערב אנחנו צפויים להגיע להקרנה של נאום המלך (The King's Speech) באחד מאולמות ה-VIP של סינמה סיטי, וצריך להיות ממש כיף!

Posted in בילוי, חי בסרט | Tagged , , , | 3 Comments