תל אופן בתל אביב

אז החליטו בעיריית תל אביב החלטה, פיזרו הרבה אופניים בהרבה תחנות בעיר (1,500 זוגות אופניים בכ-150 תחנות, שעדיין לא פעילות כולן), ואפשרו לכ-1,000 איש להיות מנויים בשלב הראשון. הנתונים היבשים הם שמנוי שנתי עולה 240 ש"ח לתושב (עשיתי כזה, ואפילו קיבלתי חודש מתנה) או 280 ללא-תושב. בהמשך אפשר יהיה לעשות מנויים יומיים (14 – 20 ש"ח ליום) ושבועיים (60 ש"ח לשבוע).

פיסקה קצרה על המהות של השירות: השירות הוא השלמה למערך התחבורה הציבורית של העיר, כמו המוניות, האוטובוסים, מוניות השירות וקו 11, הידוע כהליכה. אם משווים את השירות לרכבים, זהו לא שירות של השכרת מכוניות, אלא יותר בכיוון של קאר2גו, שימוש נקודתי. האופניים של תל אופן אינם מיועדים, נניח, לנסיעה מהבית לפארק, ולא לרכב בפארק רכיבה ספורטיבית של שעה וחצי.

אחרי שסיימנו עם המחמאות – וזה באמת שירות טוב שסוגר לי פינות, וכבר היו לי עליו כמה וכמה נסיעות מוצלחות – אפשר להגיד: יש בעיות בשירות של תל אופן, ולמרבה הפליאה, הן לא מרוכזות בגורם האנושי, אלא בפן הטכני של השירות:

  • באתר של תל אופן מסתתרת מפה של התחנות בהן ניתן להשיג אופניים. הנה משהו מעניין: אם לוחצים על הסמל של האופניים, אפשר לראות כמה אופניים זמינים בתחנה, וכמה מקומות פנויים עוד נותרו. הם לא מציינים בשוק מקום שניתן לעשות את זה, אבל זה קיים ועובד. אפשר גם לבחור תחנה מהתפריט הצדדי שליד המפה, והופ! שוב מקבלים חיווי.
  • אם אנחנו כבר מדברים על האתר, בואו נגיד את זה כבר: כתובות של עמודים בעברית זה לא סקסי.
  • ואם כבר מפה: היא לא נגישה בגלישה מהאייפון.
  • בתחנות השונות ישנו מחשב דרכו מבצעים את השכרת האופניים בפועל. כבר יצא לי להגיע לתחנה, ולגלות שיש בה 3 זוגות, אולם המחשב טוען שאין בה זוגות אופניים בכלל, בעוד שהמפה האינטראקטיבית טוענת שיש בה שני זוגות. בנוסף, המסוף מספק מעט מאוד מידע ועזרה על הפעולות הנדרשות, כמו איך בדיוק משחררים את האופניים (כל מה שדרוש אחרי הלחיצות במסוף הוא להגיע וללחוץ לחיצה קצרה על המנעול באופניים, ולחכות שהנועלן יקפוץ החוצה – יש 70 שניות מרגע שחרור האופניים בעמדה כדי ללחוץ על המנעול), או איך קושרים את האפניים בחניה זמנית.

משהו שהייתי שמח לו היו עושים, הוא מסך דיווח תקלות. כבר קרה לי ששיחררתי אופניים עם מעט אוויר בצמיגים, או שההילוכים בהם השמיעו רעשים שלא כדרך הטבע, ולא יכולתי לדווח. יכולתי, זאת אומרת, אבל זה אומר להתקשר. חבל שכשמחזירים זוג אופניים אין אפשרות לתת משוב על זוג האופניים, וכך לחסוך סיבובי תחזוקה מצד הצוות.

אגב, בעניין המפות הלא נגישות, קיבלתי אתמול בטוויטר קישור מאחד, נור נחמן איתן, שמאפשר לבדוק זמינות אופניים דרך הטלפון: http://telofunapp.com/. זה נחמד. אני כבר עשיתי פיתרון שלדעתי נראה יותר טוב, ועובד על אייפון ואנדרואיד, ומשתמש במפות גוגל ובמידע שמגיע מתל אופן כדי להציג את התחנות על גבי מפת תל אביב: http://raful.co.il/telofun/.

נסיעה בטוחה!

תל-אופן | גם בפייסבוק | וגם בטוויטר

Posted in מחשבים ואינטרנט, צרכנות | Tagged , | 4 Comments

פיצה גוסטו ספונטנית

בדרך כלל יש לי החלטות אימפולסיביות. אם מצרפים לזה חשקים שונים שעולים לאורית ולי במהלך היום ומוסיפים את עומס המידע שאני חווה באינטרנט, יוצאים לפעמים דברים מעניינים מאוד. ולפעמים סתם יוצאות ארוחות ערב שלא חשבתי שהן עלולות להיות ככה.

מעשה שהיה כך היה ביום האתמול, כשאורית ואני נהנים מארוחת ערב בשרית, ופתאום אורית מדברת על פיצה, אני אפילו לא זוכר למה.
והיום, בעודי גולש בפייסבוק, נתקלתי בהפניה לכתבה של עכבר העיר, בה סוקרים את משלוחי המזון הטובים ביותר, מפיצה ועד המבורגר. בכתבה, אגב, הם כותבים משלוחי טייק אווי, וזו טעות. טייק אווי זה לבוא לקחת – אנחנו עושים הזמנה טלפונית.
אם כן, כתבה, ובתוכה כתובות מספר מילים מחמיאות על גוסטו ליד כיכר רבין, ואחת מהפיצות שלהם שנראית ממש טוב:

מנה חובה: פיצה פונגי של גוסטו (69 שקל לפיצה בקוטר 32 ס"מ)
רוטב עגבניות, תערובת גבינות, פטריות פורטבלו ושמפניון, שום קונפי וגבינת פטה יוונית.

אז בדרך חזרה מהעבודה, צילצלתי אליהם והזמנתי מגש כזה, עם לחם שום. הפתעה הפתעה, זה היה ממש טעים. קצת קטן, אולי קצת דק מידי, אבל ממש טעים. הפטריות היו טובות, הבצק היה טוב, הגבינות היו טובות – פשוט טוב. גם לחם השוק היה ממש פוקצ'י שכזה, עם חתיכות שום אמיתיות. תענוג.

Posted in אוכל | Tagged , , , | Leave a comment

טיול לרודוס: סיכום, קישורים ומדיה – תמונות וגם וידאו!

אם כן, טיול חו"ל ברודוס הסתיים לו לא מזמן, ובימים האחרונים פורסמו כאן פוסטים של יום אחרי יום אחרי יום. הפוסטים, לפי סדר כתיבתם והופעתם:

  1. הטיסה הלוך
  2. היום הראשון ברודוס
  3. היום השני ברודוס
  4. שבת ברודוס
  5. מחלה וטיסה בחזרה

בנוסף, הועלו תמונות לתוך סט בחשבון שלי בפליקר - http://www.flickr.com/photos/26225424@N00/sets/72157626448111875/

יש גם אלבום בפייסבוק, לטובת דרי המקום.

תודה שהייתם איתנו, נתראה בחופשה הבאה (יולי 2011)!

Posted in abroad | Tagged , , | Leave a comment

טיול לרודוס: מחלה וטיסה בחזרה

הפרק הקודם: שבת ברודוס

יערה, הנציגה של קווי חופשה, אמרה לנו מבעוד מועד שהיא תפקסס למלון הודעה לגבי מועד האיסוף לטיסה חזרה שלנו ובאמת ראינו מיני הודעות כאלה בלובי של המלון – אבל עד לאותו לילה לפני הטיסה עוד לא ראינו הסעה שיוצאת מוקדם בבוקר, רק הסעה שיוצאת בצהריים. לפני הביקור בטברנה המקומית דיברנו עם יערה, והיא אמרה שהיא תבדוק את העניין, וכשחזרנו ראינו שההסעה של הצהריים כוללת את מספר הטיסה שלנו. יערה לא ענתה לפלאפון, וכגיבור זמני, צילצלתי לאל על ובררתי מה קרה עם הטיסה, שם מסרו לי שהיא אכן מעוכבת לאחר הצהריים, במטוס מסוג 744 (או 747-400, למהדרי מהדרין. אבל ככה אמר לי המוקדן בטלפון). רוב האנשים נרגעו, חלק קטן התעצבן, אבל אורית ואני פנינו לחדר לדרמה הבאה.

חום. היה לי חם, מאוד. אני לא יודע כמה חום היה לי, כי לא לקחנו מדחום, אבל היה לי חום בוודאות. אחרי אדוויל וקומפרסים של מים קרים שאורית אירגנה לי, התחלנו להתלבט אם לעשות מאומה, או אם אנחנו רוצים להזמין רופא לחדר (130 אירו בלבד, זה כדאי!), או סתם ללכת לחדר מיון.

יערה, שבמקרה הייתה בלובי, התנדבה להקפיץ אותנו למיון. אורית תהתה באיזה עולם אנחנו (או כמו שניסחתי, "בבית החולים יתנו לי דקסמול או ישימו לי עלוקות על הבטן?"), ואני העדפתי רופא שיגיע, ואכן זה הגיע – אנסטיסאנוס – שנכנס לחדר ושאל "מי הקורבן?" בניסיון להצחיק. ניסיון שלי להצחיק היה כשהוא אמר לי you're hot, ועניתי לו ב-thank you. לא צחק.

הוא שאל הרבה שאלות רפואיות, האנגלית שלו הייתה טובה, בניגוד לזו של הרבה יוונים אחרים שפגשנו. הוא בדק מיני דברים, ובסוף רשם מרשם עם כמה תרופות לכמה דברים, מסביר ארוכות, ומסתייג, מקווה שזה לא שפעת החזירים ("you are my first tourist this season", הוא אמר לי). הוא מדד לי 38.5 מעלות צלזיוס, סיכם והלך, ואני נותרתי עם אורית, חולה עם כוונה להזיע את החום ממני במהלך הלילה, כדי לבוא בבוקר עם אורית לבית מרקחת כלשהו בעיר, לקנות מדחום. יש לציין שכשביקשנו שמיכה נוספת מהקבלה, הבחור שעבד שם הגיע בעצמו לחדר עם שמיכת יחיד, ואמר שזה כל מה שהוא מצא, שיש ופנוי. עצוב.

אחרי הרופא, אורית רצתה להיות בטוחה שאני צריך לקחת כל כך הרבה תרופות. גם אני רציתי, אבל גם רציתי להבריא ורציתי לנוח ובטח עוד מלא דברים. אז דיברנו עם ד"ר לביא, חברתה של אורית משכבר הימים, שנמצאת כרגע עם בעלה בארה"ב. שיחה קלה שכזו, שאחריה החלטנו להוריד את מינון התרופות שלי.

בבוקר התעוררנו מוקדם, לקחנו עוגיה מחדר אוכל והלכנו להזמין מונית בקבלה. בקושי ידעו להפנות אותנו לבית מרקחת פעיל, רק אמרו "תגיעו לאחד, אם הוא סגור יהיה כתוב עליו איפה יש אחד פתוח". המונית עברה בין שניים סגורים עד שהגיע לאחר, סגור מספר שלוש, אבל הפעם הנהג אמר שהמקום צריך להיפתח עוד כ-20 דקות, בשמונה וחצי. השעה הייתה 08:05, בערך. הוא לקח 16 אירו על הנסיעה והשאיר אותנו לא רחוק מהעיר העתיקה שזכינו מהיום הקודם, אבל עם עסקים שסגורים כי חג הפסחא.

חיכינו וחיכינו, השעה 08:30 הגיעה ועברה, ועוד אנשים הגיעו לחכות איתנו, כולל זוג ממזרח אירופה, כשעל פני הבחור סימנים כחולים. השעה תשע הגיעה ועברה, ועוד אנשים הגיעו. מקומית שחיכתה גם אמרה שאחר דיבר עם הרוקחת והיא תגיע בקרוב. בינתיים, היא שאלה אותנו מהיכן אנחנו, ואחרי שאמרנו שאנחנו מישראל, ואחרי שדיברנו על מזג האוויר, דיברנו קצת על המהפכות בעולם הערבי – כי ככה זה להיות ישראלי בתפוצות, מסתבר. אבל היי, הרוקחת הגיעה, היינו ראשונים בתור, קנינו פאראצטמול ומד חום והלכנו משם לכיוון העיר והמוניות שלה.

את ארוחת הבוקר פיספסנו לחלוטין, ולארוחת הצהריים לא היה סיכוי להגיע, בחדר היה לנו ממש מעט לסדר, ואכן סידרנו. קצת אחרי אחת וניסינו לאכול משהו מבר החטיפים, רק שבטעות גיליתי עובש באחד הבורקסים, וזה העביר לנו את החשק לאכול, שולח אותנו לקיוסק ממול המלון לקנות שוקולד, שנאכל בחדר. באחת עשרה וחצי עזבנו את החדר ללובי, לעשות צ'ק אאוט ולחכות להסעה לשדה התעופה. איחור, כמה מפתיע.

בשדה התעופה עיקר התור היה הביטחון של החבר'ה הישראליים, ואז עיכוב – המחשבים נפלו. עשרים דקות אחרי ואני מבקש מהבחורה בעמדה לשבת בקומה העליונה במטוס, כי "שמעתי שהחבר'ה האלה מגיעים לישראל מוקדם יותר". היא מחייכת, ונותנת לנו כרטיסי עליה למטוס עם המקומות 10H/K. ניסיתי לבדוק באינטרנט מה זה אומר, אבל האינטרנט לא היה יציב מספיק, למרות הטרמינל המיניאטורי שמכיל חנות דיוטי פרי אחת ודוכן אוכל אחד והרבה ספסלים, כשעל אלו שפונים למסלולים בילינו את הזמן עד ההמראה.

הולכים לאוטובוס הקטן, מתכוננים לעזוב את יוון, עולים על המטוס הענק מהדלת האחורית וצועדים כמעט את כל המטוס למקומותינו. היי! קיבלנו מקומות במחלקת עסקים! אז נכון שאין אוכל בטיסה, ומתוך שעה וחמש דקות של טיסה אנחנו רבע שעה בהמראה, חצי שעה בנחיתה ורק 20 דקות במצב רילקס/מיטה של הכיסא, אבל זה היה כל כך כל כך כיף.

כל כך כיף, שגם הנחיתה בבית, התור הענקי לקחת את הקניות ששמרנו בדיוטי פרי והעובדה שלקח לנו קצת יותר מידי זמן למצוא את האוטו בחניה נראים כמו שטויות. אבל זה באמת שטויות, ובסך הכל היה לנו נופש טוב, ויום למחרת אני כבר בריא כמו שור.

Posted in abroad | Tagged , , | Leave a comment

טיול לרודוס: שבת ברודוס

הפרק הקודם: היום השני ברודוס

מתעוררים ליום שבת, אוכלים ארוחת בוקר, ומחליטים לטייל בעיר. לא ברור איך, אבל במקום לסוע לעמק הפרפרים אנחנו נוסעים לעיר העתיקה של רודוס – נסיעה קלה במונית, רק 16 אירו. מגיעים לעיר, מטיילים בים המבנים העתיקים, ליד החומה, קונים ארנק (מדהים!) לאורית, ומחפשים מקום לארוחת צהריים.

קצת מוקדם, ואנחנו כבר מסתובבים בין החנויות שמחוץ לעיר העתיקה, ופתאום קופץ מולנו סניף של רשת הקפה החביבה עלי במיוחד – סטארבקס. מאושר מההזדמנות לשתות קפה שלא שתיתי מאז אוקטובר, אני סוחף אחרי את אורית לביקור הראשון שלה, והממש ארוך במקום. יש שם אינטרנט אלחוטי חופשי, ואנחנו גולשים בו כאילו לא גלשנו באינטרנט יומיים: סקייפ להורים, מיילים, צ'ק אין בפורסקוור, פייסבוק, כל מה שיש לנו על המכשיר החכם ויכול להתחבר לאינטרנט, בערך.

אחרי הפוגה ארוכה מהליכה, אנחנו קמים שוב, ושמים פעמינו למקדונלדס (שזה שם קוד למסעדה עם אוכל יווני אותנתי. באמת. לא אכלנו מקצ'יקן או משהו בנאלי כזה). טיול רגלי על קו המים מחזיר אותנו שוב, איך לא, לסטארבקס. שוב אינטרנט, אבל פחות, ואז חוזרים למלון, כי קבענו להערה בילוי יווני אותנתי. הפעם על אמת.

שעת ערב מגיעה ואנחנו בלובי, ממתינים להסעה לטברנה מקומית עם קבוצת ישראלים מהמלון, ממלונות אחרים, ומקבוצות אחרות – ים ישראלים שמקובצים במקום אחד.
אני חייב לציין שאם היינו יותר רגועים מהמעמד, ואולי היינו יותר בקטע שת אורחת החיים היוונית, אולי היינו נהנים יותר. האוכל היה טוב מאוד, והאווירה הייתה יוונית: מוזיקה, רקדנים, צלחות שנשברות על הריצפה – תענוג.
העיבו על הערב – אפצ'י – קולות נפצים, כאלו שניפצו המקומיים לכבוד חג הפסחא שנחגג באותו היום.

באותו הזמן עוד חשבתי שהטיסה חזרה היא למחרת, מוקדם בבוקר, ועוד שני מיני-משברים חיכו לי.

Posted in abroad | Tagged , , | 1 Comment

טיול לרודוס: היום השני ברודוס

הפרק הקודם: היום הראשון ברודוס

מתחילים את היום המלא הראשון ברודוס בארוחת בוקר, כמובן. מטיילים קצת מסביב למלון, יושבים פה ושם, משחקים שיט-הד, נהנים מהחופש, בודקים כל העת אם המים בבריכה סבירים או שעדיין קרים. כן, הם עדיין קרים, והם ישארו ככה עד סוף החופשה. טוב, לפחות אין יותר גשם.

היום אנחנו מגלים סופית שהנתב הסלולרי שהבאנו מהארץ, של חברת Webbing, לא יעבוד לנו. הוא היה אמור לתת לנו רשת אלחוטית עם נפח גלישה של 300 מגה ליום, אך בסופו של דבר הוא לא עבד, ובהמשך נקבל עליו זיכוי.

השעות עוברות, אנחנו עוברים ארוחת צהריים וארוחת ערב, ואז עולים לחדר לצפות במיטב של ארץ נהדרת, כי קולטים בטלויזיה במלון את ערוץ 2. אורית רדומה לחלוטין (אני הייתי ככה רק לילה קודם לכן), ואנחנו מסיימים את היום, בהבטחה שמחר יהיה טוב יותר.

Posted in abroad | Tagged , , | Leave a comment

טיול לרודוס: היום הראשון ברודוס

הפרק הקודם: הטיסה הלוך

נוחתים בשדה התעופה ברודוס, ולאחר לא הרבה זמן מוכנים כבר לרדת מהמטוס ולסוע באוטובוס של שדה התעופה לבית הנתיבות. בית הנתיבות, תור, הפקיד חותם על הדרכון בלי שאלות בכלל, ולנו נותר רק לצאת, כי אין לנו מזוודות. אחרי המכס השטותי שם אנחנו מאתרים את השלט של קווי חופשה – מאוכזבים שלא מדובר בהסעה אישית כמו שדמיינו – ומנסים לברר איזה אוטובוס יביאנו למלון חפצנו.

היה זה אוטובוס 2 שלקח אותנו אל The Ocean Blue, שיאחסן אותנו בימים הקרובים. בגלל השעה המוקדמת לא מאפשרים לנו להיכנס לחדר, ושולחים אותנו עם צמידי "הכל כלול" כחולים לאיזור הבריכה ובר הנשנושים של המלון, שם ישבנו כשעה וחצי, עד שקיבלנו את החדר. חדר, אני רוצה שניה להתעכב על זה: זה חדר בשטח של פחות מחדר השינה שלנו, שמכיל מיטה עם בסיס חורק, שידת טלויזיה, מדף למזוודות, ארון, שתי שידות לילה, שולחן ושני כיסאות, וחדר אמבטיה שכולל אמבט-ג'קושי. כן, קטן וצפוף מאוד.

אחרי ארוחת צהריים אנחנו פונים לעשות משהו שהיה חסר לנו – שנ"צ, רק שבמקום לישון בין 14 ל-16, אנחנו ישנים עד 18, ואז מחליטים לצאת להליכה של כרבע שעה, כך הובטח לנו, כדי להוציא כמה שטרות אירו מהכספומט בכפר הקרוב. לו לא היה יורד טפטוף ואז גשם, זה גם היה עובד ממש טוב – אך אחרי שהגענו כמעט רטובים מאוד לכספומט, לקחנו מונית למלון, החלפנו בגדים, והלכנו לארוחת ערב. ואז לבר של המלון, ואז לישון.

Posted in abroad | Tagged , , | Leave a comment