יש תוכניות טלויזיה שאני אוהב במיוחד, כמו כולם בערך. יש תוכניות שגם מקשרות אותי לדברים בהיסטוריה, אנשים, אירועים. וזה תמיד כיף, כי זה תמיד חוויה.
הדוגמה הכי טובה היא חברים. ראיתי כשעוד היו שידורים "חיים". היה זה אריק שהכיר לי את הסידרה, ראינו אצלי – ולראשונה בשבילי – את פרק שמונה בעונה הרביעית – The One With Chandler in a Box – הפרק עם צ'נדלר בארגז. צ'נדלר מקבל מג'ואי עונש וצריך להעביר ערב בארגז, כי ג'ואי היה כלוא ביחידת הטלויזיה בזמן ששדדו אותם. מאז הספקתי לראות את כל הסידרה, לראות אותה שוב, ושוב. יש לי בדיוידי את כל העונות, ואני יכול לרדת לפרטים כה קטנים (מה השמות האמצעיים של צ'נדלר ורייצ'ל, לדוגמה?) שזה לפעמים מדהים אותי כמה שאני זוכר אותה. אגב, אחד הפרקים האהובים הוא ה-12 לעונה הרביעית – The One with the Embryos – הפרק עם העוברים, בו פיבי מקבלת את העוברים של אחיה, והחבר'ה מתערבים על הדירות במשחק שרוס מכין להם.
אגב, טריוויה אישית, אני יכול לספור על כף יד אחת את מספר הפעמים שלא מחאתי כפיים בשיר הפתיחה של הסידרה.
את כל סדרות המתח, דרמה, משטרה ושאר היחידות המיוחדות קיבלתי מאמא. היינו רואים את הסנטינל, חוק וסדר על סניפיו, CSI כזה או אחר, המפענחת, מחשבות פליליות, סוכן מחוק ובעצם כל מקום שיש תעלומה, טובים ורעים וסוף טוב.
אני עדיין מחכה לסידרת משטרה ראויה בארץ.
הישרדות היא גם משוייכת לאריק. אני לא חושב שראיתי אותה רק בגללו, אבל צפיה איתו מוסיפה פן לתוכנית. גם את הישרדות הישראלית ראיתי איתו קצת, אבל פרשנו די מהר – הם פשוט מדברים ומדברים ומדברים, ובמקום פרק שבועי של 45 דקות עם שתי משימות והדחה, יש שני פרקים שבועיים של שעה וחצי, ובאמת שאני לא עוקב מה יש בשניהם.
את איך פגשתי את אמא לא התחלתי בגלל מישהו מיוחד, אבל לפני קצת יותר משנה צפיתי בו יחד עם אורית. היא הבחינה בזה שאני מנגן בגיטרת אוויר בשיר הפתיחה, והייתה צוחקת עלי שאני מנגן לא נכון. מאז אני מנגן בגיטרת האוויר הזו רק כשאני לבד, אבל עדיין זוכר לה.
שכחתי מישהו?
