באותו היום הייתי עם אורית במתחם יס פלאנט ברמת גן (פעם ראשונה שלי במתחם החדש), כדי לראות את סרטו החדש של אבי נשר – פעם הייתי (ויקיפדיה, IMDb). אם לקפוץ ישר לשורה התחתונה – נהניתי, אפילו נהניתי מאוד.
אני אקח מויקיפדיה את תיאור הסרט בשני משפטים וחצי, כי אני יכול למרות תיאור וויקיפדיה עושה עבודת תמצות טובה למדי:

עלילת הסרט, למעט סצנות הפתיחה והסיום, מתרחשת בחיפה במהלך חודש אחד בקיץ 1968. קשר מיוחד נרקם בין אריק (תובל שפיר), נער בן 15, ובין יעקב ברייד (אדיר מילר), שדכן מצולק, רווק וניצול השואה. ברייד ואביו של אריק, יוז'י (דב נבון), היו חברי ילדות ברומניה, וברייד מציע לאריק, החובב ספרות בלשית, עבודה לקיץ: לבלוש אחר משודכים ולגייס לקוחות. משרדו של ברייד שוכן בעיר התחתית של חיפה, בפסג' של בית קולנוע השייך לשבעה גמדים בני משפחה אחת ממוצא רומני, ששרדו את אושוויץ משום שיוזף מנגלה ערך בהם ניסויים.

במאי הסרט, אבי נשר, לא זר לי. אמנם לא צפיתי בסרטו דיזנגוף 99 (ויש לי חבר שגר בכתובת הזו ממש! אבל הסרט בכלל צולם בגבעתיים), אבל צפיתי עוד בבסיס בסוף העולם שמאלה, וגם ב-הסודות, סרט שאף השתתפתי (עד היום אני מוכן להישבע שרואים אותי לשבריר שניה) בקליפ של שיר הנושא, הוסודות של דנה עדיני.
אני מוכן גם להעיד שאני לא מתעב סרטים ישראליים, למרות שהייתי רוצה לראות קצת יותר מסיפורי אהבה וכאב – בלשים, פיצוצים וכאלה. את אהבה קולומביאנית ראינו במקום גמר גביע העולם בכדורגל לאחרונה, וגם די טחנו אותו בארה"ב בקיץ שעבר, ברמה של הקרנה פעם בשבוע. אותם אנשים – אותו הסרט.

מבחינת השחקנים, היה לי ממש כיף. אני אוהב שמות גדולים כמו אדיר מילר, מיה דגן, דב נבון, דרור קרן, ירדן בר כוכבא וכו'. גם אלי יצפאן, שבדרך כלל אני לא אוהב אותו ואת החיקויים שלו, היה נסבל – אולי כי היה ממש יחסית מעט על המסך. הציפיה שלי מהדמויות האלה הייתה קומדיה, כי משם אני מכיר אותן. מאדיר מילר בכלל אפשר לצפות לדמות קומית – אבל הוא עושה בסרט הזה דמות כ"כ אותנטית ויפה, שזה ממש כיף לצפות בו, במבטא שהוא עושה, ובהתנהגות שלו. היי, אולי אפשר ללמוד מהדמות שלו דבר או שניים.

אם אפשר, אני רוצה מילה קטנה על הזמנת הכרטיסים באינטרנט – ובלי לדבר על עמלת הכרטיס המגוכחת הזו – מי קבע שאני לא יכול להזמין מקום בשורה ולהשאיר שם מושב אחד? יש שורה הגונה, ונשארו בה שלושה מקומות, ואני רוצה להזמין מקום לי ולזוגתי, אבל לא, אני צריך להחליף שעת הקרנה, להחליף בית קולנוע או חס וחלילה להחליף לשורה נחותה ו/או להחליף סרט, אבל לא יכול לשבת שם? זה מגוחך!

אחרי חצי שנה בה חיכיתי לקבל את רישיון הטייס המתלמד הישראלי שלי, הוא סוף סוף אצלי!

אתמול, אחרי ששלשום שלחתי עוד אימייל ששלחתי לגברת הילי כהן (אחראית תלונות הציבור ברשות התעופה האזרחית), חזרה אלה יפה מהרשות ואמרה לי שהיה בלבול במחלקת ביטחון, שנבע מכך שהזנתי באחד מטפסי הבקשה נתונים שגויים. מסתבר, שליד הרובריקה של שם האב התחברה רובריקה של שם משפחה, ורשמתי שם את פרטי האב במקום את שם המשפחה שלי. למרות שיש טופס שמילאה יפה עם וידוא הפרטים שלי, מן סיכום כזה שעובר למחלקת ביטחון, הם קיבלו את השם הלא נכון, וזה גרם לעיכוב.

אני מניח שבזמן כזה עדיף להתרכז בכך שהבוקר אכן הגעתי לרשות ואספתי את הרישיון, ולא בעובדה שהרים של טפסים ככל הנראה בלבלו אותי בזמנו. אפילו לא אציע שעדיף היה לעשות טופס ממוחשב אחד, שמעביר את הפרטים הרלוונטיים לכל דכפין, בלי שאאלץ להזין את אותם הפרטים פעם אחר פעם, עבור כל גורם וגורם. אה, וגם לשמוח על כך שהלוגבוק האמריקאי שלי מתקבל as is, כי יש לי רישיון אמריקאי.

טוב, עכשיו צריך לטוס קצת

אחרי מי יודע כמה שנים שלא ביקרתי במקום הנמוך ביותר בעולם, הגעתי לשם. הרקע: אורית רוצה לבקר שם אחרי פרק זמן קצר יותר ממני בו היא לא ביקרה שם. רותמים את אחותה וחברשלה עם רכב חברה, ובשבת בבוקר, קצת לפני 12, יוצאים לדרך. הדרך עוברת די מהר, עד שמגיעים אחרי ירושלים לצפון ים המלח, ואז כשעה של נסיעה בכבישים הפתלתלים לכיוון החופים של המלונות בדרום, שם אנחנו מוצאים חניה, ויוצאים למצוא חתיכת צל לשים בה את הדברים שלנו. כמה דקות אח"כ, מרוחים בקרם הגנה ומכוסים במשקפי שמש, חולצות וכובעים אנחנו נכנסים למימיו החמימים של ים המלח, לציפה חברתית.

מסביב לים ישנו המון עם ישראל – חלקם גם בים עצמו. אנחנו מוצאים מקום, מרגישים את המים הקרירים למטה ורואים את השלט האלקטרוני הגדול שמציג את השעה ואת הטמפרטורה – השעה מתקדמת אבל הטמפרטורות נשארות בתחום שבין 35 ל-40. פירות הים שהבאתי (ביטוי שאיננו שלי, שפירושו פירות שאוכלים בים – דובדבנים, ענבים, משמש ושזיפים במקרה שלנו) אמנם לא היו הכי קרים שיש, אבל הם היו במקום. גם החטיפים נחטפו

כשעתיים אחרי שהגענו, אנחנו פונים להתקפל – מתחיל להיות מאוחר, ואנחנו מפנימים שפירום ים אינם ארוחת צהריים. החשוד המיידי הוא הקניון הסמוך, שמכיל מספר חנויות למכירת מוצרי ים/ים המלח, חנות קרוקס שאנחנו עוצרים בה לכמה דקות טובות (לא לדאוג, אני עודני נטול קרוקס), סניף של ארומה וסניף מקדונלדס. אני ואורית הולכים על המק, ומצטרפים לסלט ארומה של האחות והחבר. אנחנו מספיקים לראות סלבריטי שאוכל עם המשפחה בארומה ("הוא הופיע ברמת אביב גימל לפני 10 שנים, ואנחנו לא זוכרים איך קוראים לו, איך הוא סלבריטי", – ראינו את אורי ורדי) לפני שהחבר ואני בונים מגדל משקיקי סוכר, ואחרי הארוחה נוסעים לכיוון תל אביב, בחזרה הביתה.

אם אפשר שניה להכניס פריט לו"ז של שישי: ארוחת ערב ב-Fuego עם אמא ואורית, אנטריקוט טוב של 500 גר', כי לא היה להם את הניו-יורק שהיה כתוב בתפריט.

בעודי הולך ברחוב לפני כמה ימים, בדרכי אל המוסך לאסוף את הרכב אחרי טיפול, עשיתי מה שאני עושה בדרך כלל עם האייפון – בדיקת ציוצים בטוויטר, קריאת אימיילים וגלישה בטוויטר. הפעם, ניסיתי לגלוש בדפדפן החדש שהורדתי לאייפון – אופרה מיני. כבר המון שנים שלא גלשתי דרך אופרה, פשוט כי לא מצאתי סיבה טובה, והנה, היום, אם זה באייפון – כנראה שצריך לנסות את זה. אז קודם כל, נחמד מאוד שיש תחליפים לספארי, שעליהם Ynet עובד כמו שצריך, ואפשר לקרוא את כל החדשות – לא רק את מה שמעל שורות הפרסומות הראשונה. הדפדפן עצמו קצת איטי, אבל אולי אני לא גולש בו נכון. הוא חמוד, הפיצ'ר של העמודים שנצפו לאחרונה בחלון הראשי די מועיל, ובקיצור נראה שיש פה הבטחה מסוימת. אבל זה בכלל לא מה שהתכוונתי להתעסק בו.

בעודי גולש לפייסבוק, מכניס את שם המשתמש והסיסמה שלי, פתאום אני מופנה חזרה אל עמוד ההתחבות, ומקבל הודעה לפיה פייסבוק מזהה שאני מתחבר ממיקום לא מזוהה שלא תואם את הגדרות המשתמש הרגילות שלי, וליתר ביטחון הוא חוסם לי את המשתמש עד שאני לא אתחבר דרך המחשב לאתר הרגיל. טוב, באסה. משעמם לי, ואני רוצה פייסבוק. פתחתי את אפליקציית פייסבוק. גם היא הודיעה לי אחר כבוד שאני מנותק, וחסום, וכדאי לי להתחבר קודם כל מהמחשב. חיש קל פתחתי את ספארי, וגלשתי לפייסבוק אך גם שם נכון לי מסך החסימה, פשוט כי אני גולש בגירסת הטאץ' שלהם והוא בדיוק מה שחסם אותי מוקדם יותר על אופרה מיני. רק מה, כאן הייתה לי אופציה של Full Site, שהעבירה אותי לאתר הרגיל, והוא נאות לחבר אותי לאתר, אחרי שהעביר אותי מסכת קלה של מטלות:

• קאפצ'ה לסיפתח
• תנאי שימוש ועצות אבטחה טובה יותר
• וידוא תאריך הלידה
• הצגת פרטי ההתחברות שנראית חשודה, שהם IP וארץ המיקום של ה-IP, ותהייה האם אני מכיר ומאשר את הפעולה או שלא

ברגע שראיתי שמדובר בכתובת IP שמתחילה ב-92, ובמדינת המוצא נורבגיה, התבלבלתי. הנחתי שכתובת ה-IP שייכת לסלקום, וגלישה מהירה אל whatismyip.com אישרה את המחשבה הזו. בנוסף, אני זוכר שאופרה היא חברה נורבגית, ואולי גלשתי דרך פרוקסי או משהו שלהם. דיברתי עם שגיגא שנתן לי את הרעיון הזה, אבל אחרי שראיתי שה-IP של סלקום משוייך לנורבגיה, נראה כאילו רק הבעיה הזו חסמה אותי, ויכולתי בלב שלם לגלוש שוב לפייסבוק.

כבר כמעט חמישה חודשים שאני עובד ב-Wibiya. כל בוקר, פחות או יותר, אני נוסע עם האוטו מהבית למשרד, אני מכיר כמה וכמה פקקים באיילון, אני יודע באיזה נתיבים לסוע, ואם חו"ח עמוס באיילון, אפשר לסוע דרך בן יהודה ולחתוך בגני התערוכה. גם את שעות הערב אני מכיר, זוכר שבחמישי יש פקקים נוראיים, ואז נוסעים דרך גני התערוכה והטיילת. מידי פעם אני עובר בבוקר ועוצר בחניית פריקת והעמסת מטענים ברחוב הארבעה, להביא ארוחת בוקר, קפה או מאפים למשרד. ואז אני נוסע דרך מרכז העיר, וזה לא כל כך כיף. פעם, לפני שהתפטר, הייתי נוסע דרך תחנת הרכבת האוניברסיטה בבוקר ובערב, ועושה קארפול עם יבגני. עכשיו לא עוד.

מידי פעם גם יש לימודים אחרי העבודה. במצב כזה אני יוצא קצת יותר מוקדם העבודה, ונוסע לקרית אונו. רבע שעה נסיעה + רבע שעה פקקים של כביש 4 מביאים אותי בדיוק בזמן לשיעור. שני שיעורים הסמסטר כהשלמה לשנה שעברה, סמסטר קיץ אחריו, ואז עוד איזה שנתיים. משפטים זה מעניין, זה חשוב לעתיד, וזה עוד לפני שאני יודע אם אני רוצה רק השכלה משפטית, או, להיות עורך-דין. ובהיותי מתכנת וטייס חובב, אני חושב שסדרי העדיפות שלי קצת מבולבלים.

אחרי ארבע שנים, אני חושב על להחליף את אלי שלי, הרכב שלי. אני גם רוצה להוציא רישיון טיס פרטי פה בארץ, כדי שאני אוכל לטוס שעה-שעתיים בחודש, כדי לא לשכוח דברים.

בגדול אני מוקף בשיגרה מבורכת, פחות או יותר.
ולפעמים יש סופי שבוע שגורמים לי לחשוב שחלמתי אותם, ולשמוח שהם באמת היו.

מוקדם יותר היום הופיע ציוץ של רשת מוזס שקרא קריאה:

אתם חייבים אייפון עכשיו – אתם יודעים למה? כי אפשר להזמין דרכו משלוח ממוזס! http://itunes.com/apps/imoses

אח"כ כבר הייתה גם בפייסבוק הודעה, אבל, זה כבר אולד ניוז בכל מקרה, אייפון כבר יש לי, ובדיוק אני מחפש מה לאכול היום לצהריים, אז הייתי חייב לנסות.

האפליקציה די חדשנית בארץ, אני חייב להודות. כבר ראינו אפליקציית הזמנת פיצה של פיצה האט בארה"ב, ואנחנו מכירים אפליקציות לשיתוף המקומות בהם אנחנו נמצאים (foursquare, gowalla) או תמונות של האוכל אותו אנחנו אוכלים (fiddme), אבל זה די חדש פה. הניווט הוא לא אייפוני קלאסי, שזה ממש יפה ומתחשב, לדעתי.

האפליקציה כוללת מידע על הסניפים, כולל יכולת להתקשר, להזמין מקום ולראות את הסניף על המפה. ישנה חנות שמוכרת מרצ'נדייזינג של מוזס – תיקיה, חולצות, כובעים – וישנו החלק המרכזי של האפליקציה, שהוא דפדוף בין המנות שיש למוזס להציע לנו, כולל עיסקיות, מנות ראשונות, עיקריות, סלטים, תוספות, שתיה וקינוחים. למנות ניתן לבחור את דרגת העשייה, תוספות על ההמבורגר, תוספות ליד ההמבורגר, וכן הלאה. אחרי משלוח ממלאים את הפרטים, ניתן להתחבר כחברי מוזס, ולקבל הטבות (לא יודע, אני לא חבר כזה של מוזס). אחרי שנשלחת הזמנה, ניתן לשחק בשני משחקים של מוזס, Art Attack או Finding Moses. הראשון הוא משחק בו צריך לשמור את מוזס בין החלק התחתון לעליון של המסך, ובשני זה פאזל משעשע.

בגדול, אחלה אפליקציה, נותנת בראש למתחרים והיא רעיון טוב לאתרים כמו 10ביס, אבל כמה דברים מפריעים לי:

• המפה היא לא המפה של האייפון, אלא תמונה. לא ניתן לנווט את עצמנו לסניף
• אין חיווי על זמני המשלוח. זה קצת הכאיב לי, כי רק אחרי שעה ההזמנה שלי נקלטה
• יכול להיות שחסרה תמונה גדולה יותר של הפריט, אולי קצת יותר טקסט עליו
• בהערת אגב, ויכול להיות שזה חבלי לידה בלבד, ההזמנה נקלטה שעה אחרי ששלחתי אותה, כך שהאוכל הגיע רק אחרי כשעתיים

מזמן לא כתבתי על מזחק לאייפון, וזה לא בגלל שאין משחקים חדשים ומלהיבים, זה בגלל שאני פשוט התמכרתי למשחק iBomber. המשחק הזה ממכר בכל-כך הרבה רמות, שלפעמים אני מוצא את עצמי משחק איזה משחקון קטן לפני השינה, סתם ככה.

המטרה של המשחק היא לפוצץ דברים באמצעות המטוס בו אנחנו טסים. יש פצצה רגילה בכמות בלתי מוגבלת, ויש מגוון של חימוש שאנחנו יכולים לאסוף תוך כדי המשימה, אחרי שפוצצנו דברים, ואז אותו החימוש מגיע בכמות מדודה. יש לנו מד חיים בצד שמאל של המסך, ואנחנו בסדר כל עוד הוא לא מתרוקן, אבל אל דאגה – גם עזרה ראשונה אנחנו יכולים לקבל תוך כדי המשחק. בקיצור, משחק קלאסי של לכוון ולירות. עולה 2.99$ באפסטור, אבל שווה את זה.
בנוסף, ראיתי שעכשיו מוכרים עוד שני שלבים של המשחק ב-0.99$, ככה שהמשחק לא מסתיים ב-14 השלבים הקיימים.

האייפון שלי מגניב. זה לבן, זה קבוע, וזה ככה כבר כמה חודשים, מאז קניתי אותו בארה"ב. לפניו היה לי אייפון מגניב אחר, אבל הוא כבר אולד ניוז. מה שכן, גם כשהוא מגניב, הוא צריך אביזרים שיסייעו לו לשמר את המגניבות שלו. ארבעה אביזרים עיקריים עוזרים לו להיות כזה:

1. Power Support Anti-Glare Film Set – מגן המסך שלו. זהו מגן מסך שקניתי בחנות של אפל מספר פעמים, כולל פעם אחת באינטרנט כי לא הייתה לי חנות אפל במרחק סביר מהמקום בו שהיתי. זו מגן מסך פשוט ועובד, עושה עבודה טובה בשמירה על המסך, ואני מדביק כזה על המסך של האייפון שלי עוד מאז הוא היה 2G. נתתי גם לחברים שהיו צריכים, והוא נראה יותר טוב ומרגיש יותר טוב מכל מגן מסך שאחרים קנו בדילאקסטרים ודומיו.
אני חושב שלשמור על מסך-מגע של מכשיר שעולה כמה מאות דולרים שווה את ה-15$ לשני מגנים כאלה.

2. iClooly Aluminum Stand – מעמד לאייפון שעשוי מאלומיניום, שגורם לו להראות כמו iMac (זמין באמזון). הוא ניתן לסיבוב של 90 מעלות, כך שניתן להשתמש בו גם על הצד (יש תוכנות שמעדיפות את הצד השני שלו, וזו בעיה מסוימת). הוא מגיע עם כבל מאריך לאוזניות ומכיל פתחים לשקע האוזניות ולכבל החיבור ל-USB, וגם כשאייפון יושב בו, ניתן ללחוץ על לחצני הווליום וה-Power. חמוד חמוד, ויש לי אחד בבית ואחד במשרד.

3. זרוע לרכב מבית HANDY – כשמה כן היא, מתחברת בוואקום לשמשה הקדמית ברכב ומחזיקה את האייפון. ישנו חריץ כדי להחבר את כבל ה-USB, ומחזיק מעמד בכבישים משובשים, גבשושיות (באמפרים, נקניקים, איך שלא תקראו להם) ובמצבים בהם אפילו האייפון חשב שאני מנער אותו ושאל אותי אם אני רוצה לעשות Undo (טיפ: כדי לבצע Undo באייפון, פשוט שקשקו אותו). יש גישה לכל הכפתורים של האייפון, רק חבל שאין חור מובנה למצלמה – אולי כי לא חשבו על זה שנרצה לצלם משהו תוך כדי נסיעה, בטח לא חשבו על האופציה של להעלות צילום ל-Waze או משהו.

4. מטען רכב – אם אני כבר נוסע עם האייפון, ולעיתים נוסע עם תוכנת Waze פתוחה, או סתם נוסע רחוק וחושש שהסוללה באייפון תתרוקן, הרי עכשיו יש לי מטען לרכב לאייפון, שעובד מעולה ואני לא צריך להתחבר לחשמל תמיד. סיפור מצחיק עם המטען הספציפי הזה, הזמנתי אותו מהאתר ZipTip, ששלח לי אותו ממש במהירות, רק מה, חייבו אותי ב-10 אגורות יותר מהמחיר שצויין במוצר ובאישור ההזמנה. עכשיו, אין לי בעיה לשלם 10 אגורות יותר, אבל כשעושים חיוב בכרטיס אשראי, אפשר להיות מדויקים עד לרמת האגורה, ופה היה עיגול לחובתי, אז עשיתי מה שיכולתי לעשות, אחרי שכתבת על זה בטוויטר – כתבתי להם דרך האתר הודעה. שבוע ומשהו אח"כ, חסר תשובה עשיתי מה שכל ישראלי היה עושה כשלב ראשון – כתבתי ביקורת שלילית בזאפ. יומיים אח"כ חוזר אלי בטלפון מנהל מכירות שלהם, ואמר לי שהייתה בעיה נקודתית עם החיוב, ואז הבחור שמטפל בפניות הגולשים היה בחופש שבוע. אני, שרק רציתי הכרה מהחנות, הסתפקתי בזה, אבל מנהל המכירות התעקש לפצות אותי באיזו דרך, וכמה ימים אח"כ קיבלתי בדואר כיסוי לאייפון ומדבקות מסך.

אני משתמש כמה וכמה שבועות בתוכנת הניווט של Waze על iPhone, ובגדול אני די מרוצה. אני יודע איפה יש תאונות, איפה הכבישים עמוסים, ואיך כדאי לי להכיג לעבודה וחזרה כל יום. כבר קרא לי שנסעתי בשבת לאמא שלי בזכרון יעקב, ופתאום ראיתי שנוצר עומס בכביש 2 צפון, וכמה שניות אח"כ עלה על הכביש סמל של תאונת דרכים, ואכן, לא עברו כמה דקות וראיתי את העומס והתאונה עצמה. תאונת דרכים קלה, נראה לי.
אחד החסרונות שאני מרגיש הוא שהמפה לא באמת מכירה אותי, ודורשת ממני לסוע בדרכים מסוימות, למרות שאני יודע שרמזורים בהכרח יאטו אותי במקום לפנות לי נתיב מהפקקים. גם העובדה שאני מפעיל את התוכנה יום יום באותו המקום בערך, באותן השעות בערך, והיא כאילו הפעילו אותה לראשונה, לא מכירה ולא יודעת. עכשיו, זה די "קוף אחרי בנאדם", אבל זה עדיין היה נחמד לראות היום את החלון הבא כשהפעלתי את Waze, כמה ימים אחרי שעידכנו אותה לגירסה 1.7:

בשמונה ועשרה יוצאים מהבית לאסוף את יבגני ליד גני התערוכה

חצי שעה אח"כ, כשיצאתי מתחנת רכבת האוניברסיטה (יבגני הבריז, אבל עדיין הייתי בדרכי לעבודה) התוכנה שאלה אותי אם אני רוצה לנסוע לרמת השרון, שם אני אכן עובד. מעולה, מעולה, מעלה.

דומינוס פיצה פתחו סניף וירטואלי בתוך Ynet, זה נחמד אם אני גולש ב-Ynet וקורא חדשות, ופתאום מרגיש רעב. למען האמת, יש להם מבצע מעולה, כפי שנחשף בעמוד הבית של החנות החדשה:

תוספות ללא הגבלה (בכוכבית למטה: עד 5 תוספות)

לכאורה מבצע משתלם – קונים פיצה משפחתית אחת עם תוספות ללא הגבלה ומחירה הוא 69.90, או שתי פיצות משפחתיות או יותר עם תוספות ללא הגבלה, כשכל פיצה עולה 49.90. בכוכבית קטנה מתחת לשני התיאורים, ניתן לראות שללא הגבלה, לפי המילון המעודכן של דומינוס פיצה, הוא בעצם עד 5 תוספות. כל הכבוד!

אמנם הכתבה על החנות הוירטואלית בגלובס לא כוללת מידע מכירתי, אבל הכתבה ב-Ynet דווקא מזכירה שמדובר ב"עד 5 תוספות".