שגיש שלח קודם במייל קישור לכתבה ב-Ynet (שינתה את הסטטוס בפייסבוק, ונרצחה ע"י בעלה), בה מסופר על אישה ששינתה את הסטטוס שלה בפייסבוק מ"נשואה" ל"רווקה", ותוך כדי התקף זעם מלווה באלכוהול וקוקאין, רצח אותה בעלה. לשעבר. יכולות להיות שתי סיבות שבעטיין הוא שלח את המייל – כי אנחנו עובדים בדקס טכנולוגיות, שם אנחנו עושים רשתות חברתיות, או שאנחנו תמיד מסתכלים על פייסבוק "אחח, הם עושים את זה יפה". בכל מקרה – כי זה קשור לעבודה.
נכון, אנחנו מסתכלים על פייסבוק כשאנחנו עובדים. אנחנו מסתכלים גם על אתרים אחרים, ובמקרים שיש מעצבים גרועים – אנחנו מסתכלים על חתיכות עיצוב במבט של "WTF?! פה זה לא פרינט!" – אבל אנחנו לוקחים דוגמאות. במקרים כמו אלה, מדובר על פיצ'רים שבכלל אין אצלנו במערכת – המערכת שלנו לא יודעת לקשר בין שני יוזרים כמו פייסבוק – אני יכול להגיד שאני נשוי, אבל לא יכול לקשר כמו בפייסבוק, וגם בעניין של שינוי פרטים, אנחנו יודעים שמישהו שינה פרטים בפרופיל שלו, אבל אנחנו לא יכולים מוציאים ומציגים את הפרט הזה – פשוט כי מערכת הרשאות זה דבר די מסובך.
אחרי שתי פיסקאות אני יכול לחשוף עוד נקודה שיש לי בפוסט הזה – אין לנו רשת חברתיות. יש לנו מוצר נהדר שעושה רשת חברתית, חברות שונות משתמשות בו (אני לא אספר איפה. אסף יכול, אם אתם מעוניינים), אבל לנו אישית אין רשת שאנחנו אחראים על הטכנולוגיה שלה. המוצר שלנו יודע לעשות דברים, ואם אנחנו מוצאים משהו מגניב אנחנו לא יכולים לבנות אותו ולשים ברשת שלנו – כי אין לנו. אנחנו צריכים לקוות או להמליץ ללקוחות שלנו על הפיצ'ר הזה, ולקוות שהם ירצו להשקיע כסף בפיתוח והתאמה שלו, וזה די מדכא. דברים שאני רואה, שמפריעים לי, שאני רוצה לתקן on the fly, אני בדרך כלל לא יכול לעשות, כי הרשת לא שלי. לא שאין לי את הכוח, i shit you not, אלא ש-it's not mind to keep.
אז כל דבר מגניב שאנחנו רוצים להוסיף, צריך להיות על חשבוננו, וצריך לעבור מסלול של שכנוע בוס ובוס2, ולראות איזה לקוח ירצה את זה, בכלל. זו הסיבה שזה מרגיש קצת מסורס כשאני חושב על כל הדברים שאני רוצה לעשות vs. כל הדברים שאני יכול לעשות.
