וגם השבת יצאנו מהבועה, מור, ערן ואני, ונסענו לטיול במוזיאון המדע בחיפה. אחרי פדיחה פלאפונית – הפלאפון של ערן ב-0 קליטה, הוא לא עונה ואני לא יודע אם הוא ער, אנחנו יוצאים לדרכינו. כמנהגנו בקודש,עוצרים לקפה בארומה בית חירות, וממשיכים לחיפה. בחיפה, מסתובבים קצת. מסתבר שמתוך שלוש המפות שכה החכמתי לשלוח לעצמי במייל לאייפון, זו שמדברת על הגעה למוזיאון מתל אביב לא נטענת כמו שצריך, ואנחנו מנווטים לפי תחושה ולפי מפות אחרות. אחרי פניה שמאלה למקום שאסור לי בו לפנות שמאלה, ועוד סיבוב הזוי, אנחנו מגיעים לאבן שפה אפורה וחונים לא רחוק מהמוזיאון.

ראש מרחף. זה כואב

העובדה שאני וערן סטודנטים, וקופון ההנחה שהדפסתי למור איתנו, מורידים לנו את המחיר (מ-50 ל-45 אצל מור, 25 לערן ולי). אנחנו מתחילים בטיול במוזיאון, ומסתכלים על מיני מכונות דפוס, מכונות כתיבה (כולל מכונת כתיבה עם מקלדת QZERTY ולא QWERTY), חותמות וגלופות. משם ממשיכים לעוד כלמיני חדרים, כולם קסומים ויפים, אבל מתאימים יותר לילדים מאשר לנו. למרות שהיה כיף, וזו הייתה אחלה שבת מחוץ לבית. מור מצלמת תמונות פה ושם (יש בפייסבוק, וגם זו שפה). אחרי תערוכת הדינוזאורים (טי רקס, ג'י רקס, סקיניזאורוס, מכוערזאורוס, ג'יאגנטוזאורוס) אנחנו רעבים (כבר שלוש ומשהו) ואנחנו מנווטים בחיפה, בלי לדעת באמת לאן, עד שאני קולט שאנחנו לא רחוקים מהצ'ק פוסט, ומשם אפשר לצאת לכיוון תל אביב בלי לעשות פרסה ולחזור מאחורי ההר, בדרך בה הגענו.

אני והדינו הצבעוני

תוך כדי מחשבות אל אוכל מזרחי בפארדיס, אני נזכר שאנחנו עוברים ליד דליית אל-כרמל, ויש שם מסעדה שקושניר המליץ עליה פעם, אז אנחנו נכנסים לאכול שם. אנחנו לא עוצרים ממש שם, אלא במסעדה ליד (שתי מכוניות ליד המסעדה של קושניר, שלוש ליד זו שעצרנו בה. שווה, לא?), ונהנים מארוחת צהריים סבירה. שבעים ומאושרים, באיזור השעה חמש בערב, אנחנו חוזרים לכיוון תל אביב. אנחנו עוד מספיקים לעצור לתה וקפה אצל מור, לפני שאנחנו חוזרים, כל אחד לביתו.