כנציג הכי מובהק של דב חנין במשרד, הגעתי לעבודה ביום רביעי בתהיות – איך ינהגו החולדאיסטים (להלן: יונתן ואסף, AKA בוס ובוס2). יונתן נכנס וצעק "ניצחנו, ניצחנו" (אבל הפוסט שלו טרם התוצאות היה טוב, אז תקראו), אבל אסף היה ועדיין ילדותי מתמיד, תלה בכל מיני מקומות במשרד תמונות של חולדאי. הבוקר, כשהגעתי למשרד החלטתי לשפצר את תמונתו של החולדאי, שהייתה על דלת חדר הישיבות. אז הייתי יצירתי:

רון חולדאי בעיצוב מודרני

שיער ירוק, כדורי עיתונים מהעיניים, גבות מוזרות, אנשים כחולים על הכתפיים, שוקולד ארומה מהפה, והחלפתי את המשפט yes we can (הוא עלוב עליו) ומשפט קצת יותר מצחיק.

בוס, יונתן דורטהיימר, ויתר על דיוני האלוהות, הבריאה, האמונה והמחסור בה שהוא היה מנהל עם שלומי חדשות לבקרים במשרד לטובת הקרב הקרוב בעיריית תל אביב – דב חנין מול רון חולדאי – קומוניסט מול קפיטליסט, תחבורה ציבורית מול בנייני מגורים מפוארים. הוא אפילו הגיע עם זה להיתוך קר למפגרים

ובכן, מצד אחד אני אמור להיות בעד חולדאי, טייס מחיל האוויר, הבחור שבטח יאשר לנו לבנות את הבניינים בכיכר המדינה. מהצד השני, לאחרונה אני מוטרד מכמה וכמה עניינים בעיר, ובעיקרם נושאי התחבורה השונים. את דעותי בנושא התחבורה כבר הבעתי – עם הרכב שלי אני לא נוסע בתוך העיר, בדרך כלל, והוא מורדש לחומוס באבו חסן (יפו זה לא תל אביב, זה תל אביב יפו), לבקר את אמא בזכרון יעקב, לבקר את החבר'ה בדרום ולסוע לחופי הכנרת והים הצפוניים. גם מכוניות שחונות שלא במקומות המצופים מהן – מדרכות, אדום לבן, חניות כפולות על אבן גבירול ובן יהודה – מעצבנות אותי. גם היעדר תחבורה ציבורית הגיונית מחרפן אותי, ותסלחו לי אם אני חושב רק על עצמי, אבל עד שלא הופיע הציקמוק הזה בדמות מיניבוס 23 של דן לא היה ולו קו אחד שמביא אותי מהבית (אלנבי) לעזריאלי. ואל תציעו לי בכלל לקחת שני אוטובוסים.

אז נכון להיום אני בהחלט בעד דב חנין, שבדעותיו החדשות יחליף את רון חולדאי, שלפי מה שכותבים, פשוט לא מקבל טוב דעות של המתנגדים לו, ולא יכול לערוך שיח ענייני עם בוחריו. בפרוייקט החולצה כבר השתתפתי, וגם לפרוייקט שרשרת הוידאו אני רוצה לשלוח קטע בקרוב.