אחרי מרדף ממושך, שנפסק רק בנקודה שאמרתי לעצמי ביום חמישי האחרון "אוקי, זה לא צריך להיות מסובך, איתי, פשוט תשאל מחר מה שעות הפעילות שלהן", הצלחתי לגלות מה הן שעות הפעילות של הסניף ברחוב הדולפין. ובכן?

כל יום, 8 עד 15. להוציא את יום שבת, כמובן.

ביום שבת, ואת זה למדתי אתמול אחרי שהתעורר אצלי חשק לא מוסבר למסבחה (וחברי הקרובים יודעים שנפלתי קורבן למשולש בחודשים האחרונים) של אבו חסן, סגורים הסניפים של הדולפין והסניף בשבטי ישראל 14 (הסניף המערבי). מה שכן פתוח הוא הסניף המזרחי, פנינת יפו אחים קרוואן אבו חסן, ששוכן ברחוב שבטי ישראל מספר 17. אני לא יודע מה שעות הפעילות של הסניף, אבל דורשי אבו חסן קיימים גם קיימים בשבת, וכשהגעתי באחת ומשהו היה תור שלא מהעולם הזה, מה שאומר שכדאי פשוט להגיע לא מאוחר מידי.

אם כן, נסכם: הסניף בדולפין בראשון עד שישי בין 8 ל-15, והסניף בשבטי ישראל 17 בשבת.

יצאתי מוקדם יותר לכיוון אבו חסן, אחרי שבועיים נטולי חומוס. האווירה הייתה גשומה, וחלק מהדרך ירד גשם זלעפות. שלא תבינו אותי לא נכון, אני אוהב לנהוג נהיגת גשם – זה אימון מעולה בנהיגה. בכל מקרה, אני מגיע לחומוס, ולא רק שאין תור, יש מלא מקומות ריקים. אני יושב בשולחן של השישייה, וחיש קל קמים ממנו שני האנשים שישבו שם, מותירים ריק במסעדה. אין צעקות, אין כלום, אני יכול לשמוע את הכביש שם ליד ממתין לסוללים.

זו לא הנקודה שלי, כמובן. הנקודה שלי היא שיחסית לשישי באחת עשרה וחצי, היום ממש מעט אנשים באבו חסן. כל כך מעט, אפילו אחרי תחקיר החומוס הגדול בכלבוטק הגיעו יותר אנשים, מה שאומר שגשם יותר מפחיד אנשים מאשר קוליפורמים (ועל זה אמר ג'רי סיינפלד שעשו מחקר, וגילו שאנשים מפחדים יותר לנאום מול קהל מאשר למות, כך שבלוויה, אנשים היו מעדיפים להיות בארון הקבורה מאשר לשאת את ההספד).

אם לא הייתי אומר לכם, לא הייתם יודעים שזו הזמנה לחומוס בשישי. אני בירוק, כבר לא צריך להגיד לליאור על מה מדובר, הוא רק צריך להגיד לי מתי.

אגב, משהו נחמד שגיליתי בדרך לפוסט, באייפון מגירסת תוכנה 2 ומעלה, כדי לעשות פרינטסקרין (צילום מסך, printscreen) פשוט לוחצים על כפתורי ה-home וה-lock ביחד. ישמע צליל של צילום, המסך יהבהב, ותמונת מסך תיווצר בתיקיית התמונות. אני יודע איך זה נשמע, אבל זה עובד וזה מגניב!