לפני שאני מותח ביקורת, אני מניח שצריך לברך את דב חנין ואת המדינה כולה על החלטתו של יושב ראש ועדת הבחירות, שופט בית המשפט העליון אליעזר ריבלין, להתייחס לכל מפלגה בשמה. דב חנין פנה אליו וביקש שיורה שלא להתייחס לכל המפלגות הערביות כ"המפלגות הערביות", ולציין את שמה של כל אחת ואחת מהן, בעיקר כי חד"ש – שם הוא ממוקם במקום השלישי כשמעליו ברשימה שני ערבים – מוגדרת כחלק מהמפלגות הערביות, כשחד"ש היא בעצם מפלגה יהודית-ערבית. או ערבית-יהודית.

בכל מקרה, היום פרסם צביקה בשור פוסט ב-idov לגבי האולי-מלחמה הקרובה, וזה הזכיר לי את הפוסט הקודם-קודם שכתבתי בעניינו של דב, אז אמרתי שאני לא תומך בו מסיבות מסוימות. הנה אחת הסיבות – אני לא תומך בהבלגה למרחקים ארוכים. אני לא אתחיל עם פלריגים של ביבי, אבל, חייבים לתת פתרון לתושבי שדרות, עוטף עזה, עוד מעט אשדוד (לתשומת לב השגיגא), ואוטוטו פאתי ב"ש (לתשומת לב השגיש), והוא צריך להיות במעשים. אני לא בטוח כ"כ מה, אבל אפשר להשתמש קצת יתר בחיל האוויר כדי לדחות פגיעה בחיילים על הקרקע, אולי מבצעים שמתחילים באיזור הים, אולי פשוט להתלונן למועצת הביטחון של האו"ם על כל קסאם/פצמ"ר ולא פעם בתקופה, וללחוץ הרבה יותר על הצלב האדום, שידרשו לבקר את גלעד שליט.

עד כאן בינתיים.

אחרי הסיטידב ובהמשך לפוסט מלפני כמה ימים, צביקה בשור ואיתי נאור מביאים לנו את ישראדב, הבלוג שרוצה לקדם את ההצבעה לחד"ש בבחירות הבאות.

אחרי שאמרו שאת הבחירות האחרונות לראשות העיר תל אביב עוד ילמדו, עם השימוש האינטנסיבי באינטרנט – בעיקר מטעם דב חנין ועיר לכולנו, שווה לראות מה צביקה ואיתי מכינים לנו. הניחוש שלי? לא יותר מידי דברים שלא ראינו. אבל עדיין יהיה טוב.

הכל התחיל כשצביקה בשור שלח לי אימייל, הזמין אותי למפגש בלוגרים עם דב'חה ומוחמד ברכה. לרגע לא הייתי תמים, וחשבתי שהולכים לשבת על קפה ועוגה, לנתח את מצב החסה בשטחים (לא נראה לי שמצבה טוב, אבל זו לא אשמתי). בוס גם שלח לי את עמוד הויקיפדיה של מוחמד ברכה, שאותו כבר הכרתי. בסוף הוא בכלל לא הגיע, אבל אנחנו לא נוטרים לו טינה.

אז אני מגיע לשם, והבלוגרים מתחילים להגיע. בעשר ומשהו גם דב מגיע, ולפי המלצת איתי נאור אנחנו מתחילים בסיבוב הרגיל של להגיד את השם והבלוג. תהיתי אם להגיד "רפול קואיל", "הבלוג האישי שלי" או "יש לי זיליון בלוגים. נו, זה בגלל העבודה, רק היום פתחתי שני בלוגים". מישהי שאני לא זוכר את שמה אמרה שיש לה בלוג בקפה, אז התעלקתי על ההזדמנות ואמרתי שאני איתי, ולפני איזה יומיים (תיקון רטרואקטיבי: ביום רביעי שעבר) הורדתי את קפה דר-מרקר לחצי דקה. צחוק קצרצר.

זו פיסקה קצרה שמזכירה שדב דיבר קצת על מערכת הבחירות בתל אביב, על "מערכת בחירות שעוד ילמדו אותה".

מכאן והלאה דב עובר לדבר על חד"ש, מפלגה של שלושה חברי כנסת כיום, ומה הם מקווים לעשות בכנסת הבאה. הוא מסביר על שותפות יהודית ערבית, על מפלגה אקטיבית שבכל יום רביעי מעלה לסדר היום בכנסת נושאים שונים, מפלגה סוציאלית, הצביעו נגד מלחמת לבנון השניה, ועוד כהנה וכהנה דברים מאוד חיובים, כולל על פועלו של חנין בכנסת – על הצורך להתכונן ל-20 דיונים בשבוע, לקרוא הצעות חוק לפני שמצביעים עליהן, ועוד מיני דברים שאין לי מושג עליהם, אבל אני בטוח שהם חיוניים לדמוקרטיה שלנו.

תכלס, נשמע די טוב. הדעות הימניות שלי לא ימניות מידי מכדי להצביע להם, אבל:

• אני לא חושב שאני שמאלני מספיק כדי להצביע להם
• אני כמה זמן מהרהר בתובנה, שראש המפלגה לה אני מצביע הוא בבחינת ראש ממשלה פוטנציאלי. אני לא בטוח שהעומד בראש חד"ש הוא מבחינתי אדם כזה.
• אני מאמין במפלגות גדולות. שיטת הרפובליקנים-דמוקרטים בארה"ב נשמע כיף מאוד, ויותר קל להרכיב ממשלה כשלא צריך למנות שרים בלי תיק רק כדי לזכות בשותפים קואליציונים.

מצד שני, אני לא שולל דברים חדשים. היי, טופו ניסיתי לפחות פעמיים. ומכל מלמדי השכלתי, כך שלא בזבזתי את זמני באותו מפגש.

בוס, יונתן דורטהיימר, ויתר על דיוני האלוהות, הבריאה, האמונה והמחסור בה שהוא היה מנהל עם שלומי חדשות לבקרים במשרד לטובת הקרב הקרוב בעיריית תל אביב – דב חנין מול רון חולדאי – קומוניסט מול קפיטליסט, תחבורה ציבורית מול בנייני מגורים מפוארים. הוא אפילו הגיע עם זה להיתוך קר למפגרים

ובכן, מצד אחד אני אמור להיות בעד חולדאי, טייס מחיל האוויר, הבחור שבטח יאשר לנו לבנות את הבניינים בכיכר המדינה. מהצד השני, לאחרונה אני מוטרד מכמה וכמה עניינים בעיר, ובעיקרם נושאי התחבורה השונים. את דעותי בנושא התחבורה כבר הבעתי – עם הרכב שלי אני לא נוסע בתוך העיר, בדרך כלל, והוא מורדש לחומוס באבו חסן (יפו זה לא תל אביב, זה תל אביב יפו), לבקר את אמא בזכרון יעקב, לבקר את החבר'ה בדרום ולסוע לחופי הכנרת והים הצפוניים. גם מכוניות שחונות שלא במקומות המצופים מהן – מדרכות, אדום לבן, חניות כפולות על אבן גבירול ובן יהודה – מעצבנות אותי. גם היעדר תחבורה ציבורית הגיונית מחרפן אותי, ותסלחו לי אם אני חושב רק על עצמי, אבל עד שלא הופיע הציקמוק הזה בדמות מיניבוס 23 של דן לא היה ולו קו אחד שמביא אותי מהבית (אלנבי) לעזריאלי. ואל תציעו לי בכלל לקחת שני אוטובוסים.

אז נכון להיום אני בהחלט בעד דב חנין, שבדעותיו החדשות יחליף את רון חולדאי, שלפי מה שכותבים, פשוט לא מקבל טוב דעות של המתנגדים לו, ולא יכול לערוך שיח ענייני עם בוחריו. בפרוייקט החולצה כבר השתתפתי, וגם לפרוייקט שרשרת הוידאו אני רוצה לשלוח קטע בקרוב.