איתי נתנאל

עיתוני מחר ידברו על הסופה, תוכניות הטלויזיה ישדרו הערב על הסופה, ואתרי האינטרנט כבר כמעט סיימו לדווח על הסופה. אני מתעכב על כתבה אחת ב-Ynet שהורחבה במשך הערב, שהוסיפו לה מלא אירועים שקרו בארץ. אני מדבר על פיסקה קטנטנה שם, שמדברת על נפילת חלון בשדרות רוטשילד, שני מטר מהמשרד החדש שלנו:

בשדרות רוטשילד בתל-אביב נפל חלון מאחד הבניינים והתנפץ על הכביש בעוצמה. ערן טל, בן 32, העובד באזור סיפר ל-ynet: "מזג האוויר היה סוער והרוחות היו נוראיות, לפתע שמעתי רעש. אחד החלונות מבניין גבוה אשר נבנה בימים אלה, התנתק מאחת הקומות העליונות וצנח לקרקע". לדברי טל, בנס לא היו נפגעים בנפש. "כנראה שבגלל מזג האוויר לא היו הרבה אנשים ברחוב, כי אם החלון היה פוגע במישהו זה היה הורג אותו במקום. חלון הזכוכית הגדול התעופף אל הקרקע מגובה עצום, פגע בעץ והתרסק על השדרה. אנשים מיהרו לצאת ולראות מה קרה ועובדים באתר הבנייה מיהרו לתחום את המקום בסרט ולנקות את הכביש מזכוכיות".

מוקדם יותר הכתבה הכילה גם את התמונה של החלון – כרגע אני יכול לצרף תמונה שאני צילמתי:

קליק להגדלה

מכיוון שאפחד במשרד לא בקטע של להזמין אוכל, ירד היום מהפרק העניין של להזמין מד"ר שקשוקה. אני לא יודע איך זה קרה, אבל עלה לי בראשי שלא רחוק מדיזנגוף סנטר ישנו מקום של חומוס, חומוס אבו דאבי ליתר דיוק. חשבתי שהוגן לתת להם הזדמנות, הרי אני מבקר בחומוסייה די טובה כמעט כל שישי, וצריך להיפתח לאופקים חדשים. אז הלכתי לבדוק, בעוד שני חברי אוכלים במקומות אחרים. ובכן – אל תלכו לשם. אולי נפלתי על מנה לא טובה, אבל אם מנה לא טובה – מוציאים אותה מהתפריט. לקחתי את המשוושה (ככה כותבים את זה?), שאמורה להיות חומוס, טחינה, גרגירים ומשהו עם לימון. לא היה לזה טעם בכלל, למרות שלקחתי את זה עם הפלאפל, שהיה די נחמד. לא היה טעם לחומוס, לא היה טעם לטחינה, ובטח שלא לימון. אני מאוכזב, ולא חוזר. חוצמיזה, עלה לי 19 ש"ח, נתתי שטר של 50 ש"ח והייתי לבוש יפה – ובכל זאת קיבלתי עודף של 31 ש"ח בשטר ירוק, מטבע של 10 ועוד שקל – לא מצב שמאפשר להשאיר טיפ. אז חבל, אפילו זה לא היה.

לא יכולתי הרבה דברים, בעצם. אבל נחמד לנהוג בכביש שמוכוון נהג ולא מוכוון הולך רגל . הקפצתי הבוקר את עמיה לעבודה, חצי שעה של נסיעה על סאנסט בולברד, חצי שעה חזרה, וכל מה שהיינו צריכים זה לקום בחמש בבוקר כדי להמנע מהפקקים. חוצמיזה שהיום זה ה-Sweet Sixteen שלנו – 16 חודשים ביחד, חודש ומשהו לפני הנישואין. ההזמנות עושות את דרכן גם ברחובות ארצות הברית, ואמא עומלת בארץ על עוגה ממש חמודה – ושוב תודה לשגיש. אפרופו אוטו, הוא לא של עמיה, הוא של האחראית שלה בעבודה, שהשאילה לנו את הרכב השני שלה, הונדה סיויק 86, מכיוון שבעזרת רישיון הנהיגה הישראלי החדש שלי אני יכול לנהוג כאן בלי רישיון בינלאומי. וגם אם לא, וכמו שאמר אלדין בסרטו הראשון – "אתה מסתבך רק אם נתפסת". הרכב משמש אותנו נאמנה מאז שאלנו אותו בשישי בערב – היינו כבר פעמיים בפסדינה, באיזה art fair, עזרנו (עמיה הרבה יותר, אני הרבה פחות) לברי ובטסי במכירת מוצרים של 3D (ותסתכלו על האתר של ברי), וקנינו כמה דברים נחמדים שם. בנוסף, היינו גם ב-KMART וקנינו דברים לבית, על איקאה פסחנו בינתיים, אבל היינו בכמה רשתות קמעונאיות ושוב ראיתי מוצרים בחבילות מסחריות, במחיר שווה לכל נפש. היינו גם באיזה מקום ש לאלכוהול, ויצאנו משם בנזק של 146$, אבל עם מלא אלכוהול איכותי – גלנפידיך 12, קטל1, גרנד מרינייה אדום, גלנליווט 12 ואיזה ג'ק חביב. אוטוטו הולך לחפש אייפוד, ובינתיים שיהיה לנו המשך יום נעים

מישהו פעם ראה איך מרוקנים את הכלובים של מיחזור הבקבוקים? אני ראיתי

אחות של מיכל, חברה של אחותי, התחתנה בשלישי בערב. לעבודה כבר הגעתי לבוש ומאורגן משדה התעופה, ועבדתי יום שלם בחליפה מינוס עניבה. ממש כיף, ממליץ לכולם (רק אם יש מזגן בנמצא). היום עובר לאיתו, פותרים באגים, כשבשעה 18:15 אחותי מודיעה שהיא בקרן הרחוב, ממתינה שאסיים לעבוד. בשש וחצי יוצאים כולם מהמשרד לקפה, ואני נוטש עם אחותי לטובת החתונה בחיפה. נוסעים בדרכים, תקועים קצת בפקקים של יום חמישי, ואחרי שעתיים וחצי מגיעים למרכז הקונגרסים. הזמנה לא קיבלתי, כך שלא ידעתי שעות מדוייקות, אבל מאיה אמרה שקבלת הפנים היא בין 19:30 ל-20:30. בולשיט, שוב. בינתיים נהנינו מהמזנונים – מאיה בקושי אכלה באותו היום ואני התקיימתי על משהו קטן בבוקר וסלט לצהריים. החופה הייתה בערך בתשע, וממש לאחריה זיקוקי דינור – יש לציין שמאיה מפחדת מהם, כך שהיא הסתתרה בחיקה של גל, חברה נחמדה של מאיה ומיכל – ואז נכנסים לאולם לריקודים ואוכל וכו'. באמצע האירוע אני מסתמס לתמיכה נפשית עם ארקדי, אוכל קצת מנה ראשונה (אחת האופציות היו מוח פיקנטי. טוב שלא מוח חריף ), מסתכל על הריקודים, מסתכל על תמר, עוד אחות של מיכל, שמפתיעה בסולו כלשהו, מנה עיקרית (עגל-משהו. האנטריקוט היה very-well-done. יש סיבה שלא בוחרים מאכלים מורכבים בחתונות), שתיה, קינוח, אספרסו לדרך. מאיה הייתה אמורה לחזור איתי לתל אביב, פלוס נודבתי לקחת את גל לביתה, בגבעת עדה. מאיה רוצה להישאר עוד ועוד, אני צריך לעבוד למחרת אז רוצה ללכת, בסוף מאיה מחליטה להישאר עם מיכל, או משהו. אני וגל נוסעים לכיוון ביתה – בדרך לזוקיני, מסתבר – ונוסעים על כביש-לא-כביש בתוך גבעת עדה. בית נחמד, היא מציעה לי כוס מים לפני שאני נוסע לתל אביב. אבא מתקשר, מוודא שאני בסדר ומודיע שהוא בבית הלילה. אני נוסע לתל אביב, כבר די עייף, אך מגיע לשלום הביתה. אבא, בשתיים ומשהו בלילה, רוצה לשלוח פקס של 13 עמודים לויזה. טוב, נו…

אתמול, קצת אחרי שיצאתי מהעבודה, עברתי בעבודה של עמיה בקינג ג'ורג'. בדיוק גם הורדתי אתמול תוכנת גיבוי, אחרי שהתקשרתי לתמיכה של HP. פתחתי פה לאחותי. נורת המסך של הלפטופ חדלה מלתפקד, ככל הנראה בגלל נפילה כלשהי שעבר המחשב. לקחתי אותו למוסך לפטופים היום בבוקר, שם הוא ישאר עד 5 ימים לבדיקה, ואולי יותר – לתיקון. בינתיים יש לי לפטופ חלופי מהעבודה, לצרכי עבודה. יהיה טוב, בפעם שעברה כותרת עצובה על לפטופ הייתה טראגית יותר. בתפנית קצת מצחיקה, ובמידה ולא קיבלתם את הספאם ההוא עם מלחמת הכלבים בתנין – קבלו קישור לבלוג של אסף, עם העניין הזה ותמונה ממש טובה.