לפני כשבוע התחילו לצוץ לי במשרד מסכים כחולים על המחשב, שמריץ חלונות 7. בהתחלה זה היה חמוד, ואפילו נהניתי לצייץ על זה. אך כשהגיעה כמות המסכים הכחולים ל-5 ביום, כבר נבהלתי. זה לא הגיוני שאני חי בחוסר וודאות שכזו, מפחד מהמסך הכחול הבא – בין אם האינטרנט אקספלורר עובד או לא. בשלב הזה התחלתי לבדוק את העניין. צילמתי את המסך הכחול, והלכתי לסניף הגוגל שלי, לחפש את הודעת השגיאה המוזרה. לאחר כמה וכמv חיפושים, הגעתי לתובנה שמדובר בתוכנה בשם Hotspot Shield, שהתקנתי על פי המלצה של יבגני כשבוע לפני המסכים הכחולים, והיא אמורה לקשר אותי לאינטרנט באנונימיות כלשהי, עם הגנה מסוימת. מה שהתוכנה הזו עשתה, הוא להוסיף לי למנהל ההתקנים התקני רשת של התוכנה, כך שכשהסרתי אותה – פתאום לא יכולתי יותר להתחבר לאינטרנט עם כבל רשת. למותר לציין, שאפילו עכשיו אני מחובר פה במשרד לרשת עם כרטיס רשת אלחוטי שמחובר ב-USB.

מסך כחול בחלונות 7

הודעת השגיאה שקיבלתי, אגב, היא DRIVER_IRQL_NOT_LESS_OR_EQUAL , והיא מדברת על קובץ בשם HssDrv.sys. גיגול של העניין מצביע על כך שיש עוד אנשים שנתקלו בבעיה עם התוכנה הזו, והם לא משתמשים בשפה יפה כשהם מגלים שהיא תוקעת להם את המחשב וגורמת למסכים כחולים.

עדכון:
אני לא ממש יודע למה, אבל הגעתי לבדוק את מאפייני הרשת שלי (Local Area Network), ואיפשהו בין כל מה שמותקן שם מצאתי גם משהו שקשור ל-Hotspot Shield, ואחרי שהסרתי אותו יכולתי להתחבר לרשת כרגיל. אז אני מאושר, ונטול התוכנה הזוועתית הזו.

הבוקר התעוררתי שלא כמנהגי בשעה 06:30, כולי מוכן ומזומן להתעורר וללכת לקופת חולים מכבי בבלפור, בשביל בדיקות מעבדה כלליות. חבל שאין לי את הקוד כדי לקבל את תוצאות הבדיקה באינטרנט, אבל זה באמת פרט שולי. ובכן, במעבדה הייתי בשעה 07:00 למשך כחצי שעה, ואז חזרתי הביתה, קצת ארוחת בוקר (בכל זאת הייתי בצום של 12 שעות לקראת הבדיקות) ויצאתי לכיוון רת"א, שנמצאים ממש ליד טרמינל 1 בנתב"ג.

קצת נוסטלגי לראות את טרמינל 1, קצת מבלבל למצוא איפה חונים, ועוד יותר מבלבל למצוא את הבניין של רת"א – עכשיו אני יודע שהוא הבניין שנמצא ממש משמאל הכביש כשפונים שמאלה לחניה. הגעתי רבע שעה לפני תחילת קבלת קהל, ואיתי ישבו עוד שני אנשים, אחד מהם נכנס לפנינו והשני נכנס יחד איתי קצת אחרי תשע. ישבנו ליד שולחנה של יפה ומילאנו טפסים שונים ומשונים ומרובים, ולאחריהם קיבלנו שלושה טפסים של אגרה לשלם ולפקסס:

1. 70 ש"ח על ת. רפואית
2. מתלמד 150 ש"ע על רשיון מתלמ
3. 60 ש"ח על יומן טיסות

מעבר לזה, שיטת הטפסים שלהם חלשה מאוד. קודם כל, אם כבר הייתי ממש שמח אם הטפסים היו נגישים און ליין, כדי שאוכל למלא אותם טרם הגעתי למקום ולחסוך זמן יקר. שנית, את הטופס שמאשר למשטרה לאשר להם שאין לי תיק פלילי (משהו של סעיף 13 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א – 1981) מילאתי פעמיים, ובנוסף גם מילאתי את פרטי בטופס אותם הם עצמם מעבירים למשטרה, כך שעשיתי עבורם את העבודה. בארה"ב הטפסים מולאו כבר מראש באתר האינטרנט של ה-TSA (המקבילה הפדרלית), וכך הפרטים שלי כבר היו במערכת ולא הייתי צריך למלא טפסים על נייר, שהוקלדו לאחר מכן לתוך המחשב של רת"א.

חוצמיזה, הם ביקשו ממני את כתובת אתר האינטרנט האישי וכתובת אימייל בבית וכתובת אימייל בעבודה. מה נסגר עם זה?

ביום חמישי אייל מסלקום סידר לי חבילת גלישה של ג'יגה לאייפון ב-59 ש"ח, שזה ממש 20 ש"ח פחות ממה ששילמתי על חבילה של חצי ג'יגה, שזה אחלה דיל.

היום התקשרה אלי דניאל מסלקום, אני עוד לא בטוח למה, ורצתה לדבר על חבילת השיחות שלי. היא ראתה שיש לי חבילת שיחות של 400 דקות לסלקום ו-400 דקות לחברות אחרות, והציעה לי חבילה של 1,000 דקות בהן היעד לא משנה, כי ממילא רק 36% מהשיחות שלי, כך היא אמרה, הן ללקוחות סלקום. ובכן, בממוצע של שלושת החודשים האחרונים אני מדבר כ-150 דקות בחודש, ובחודש הקודם זה קפץ קצת ל-240 (אולי בגלל שהייתי בארה"ב?), מה שאומר שהחבילה שלי היא מעל ומעבר למה שאני צריך, והתחברתי לחבילה של 200 דקות בלי הבדל. אח"כ גם עברנו לדבר על חבילת הסמסים שלי, שהיא 500 סמסים בחודש, מהם אני שולח כ-120 (ממוצע של שלושת החודשים האחרונים, כן?). איזה יופי, גם פה יורדים לחבילה של 200 סמסים. כל זה עלה לי רק בהתחייבות של 18 חודשים להישאר עם המנוי הזה פעיל, ואני יכול להחליף חבילות ככל שעולה בדעתי – ובהתחשב בעובדה שאני לקוח סלקום מאז ששידרגתי מהמנגו לנוקיה הראשון שלי, אני חושב שאני אשאר.

אני כבר כמה ימים מוכן למבחן לרישיון הטיס הפרטי, אז בינתיים אני עושה קצת שיעורים של מכשירים. זה נחמד. באותו היום, לא זוכר איזה, המדריך שלי טס עם מישהו, ולקחו את האוזניות האיכותיות ("bose") של הבחור האחראי ביותר. אז אני עולה לטיסה, ויש את האוזניות האלה, ויש גם את האוזניות האיכותיות של המדריך ("lightspeed"), והמדריך שואל אותי עם איזה מהן אני רוצה לטוס. מדליקי. אני בוחר באוזניות ה-bose, כי אני יכול, וכי חבל שהמדריך לא יטוס עם האוזניות שלו. מה שנחמד באוזניות של המדריך הוא שיש להם התקן בלוטות', כך שהוא יכול לחבר אליהן את הטלפון ולדבר בטלפון תוך כדי טיסה, כשצריך וכשיש קליטה.

כך קרה שתוך כדי המראה מתקשר הבחור האחראי ואומר שיכול להיות שיהיה מבחן כבר למחרת אותו היום. סבבה, נחמד, וזה מסיט לנו את תשומת הלב משיעור המכשירים שרצינו לעשות, להכנה אחרונה למבחן. וכל זה התאפשר כי בחרתי באוזניות שבחרתי. זאת ועוד, בדיוק כשנחתנו בפרדריק, השדה בו עושים מבחנים, בדיוק בנחיתה מתקשר הבחור האחראי ושואל איך אני ארגיש לעשות מבחן – ממש באותו הרגע. אחרי ההלם הראשוני והמחשבה על זה שזה יכול להיות ממש נחמד, הבנתי שאני לא רוצה למהר לעצמי את המבחן, ואין לי את כל הניירת איתי, ועוד שורה של תירוצים. אבל האופציה, הוו, האופציה. ואם הייתי בוחר באוזניות השניות, לא היינו רואים את השיחות אלא עד שהיינו חוזרים לגייטרסבורג.

כבר בתחילת יום העצמאות האמריקאי, אני תוהה מה עושים בערב. על האש נפסל, בגלל סיבות שונות, אז אפשר ללכת לאירוע כלשהו של העיר בה אנחנו נמצאים – גייטרסבורג, או לסוע לוושינגטון הבירה ולהשתתף באירועי העיר. בכל זאת, בירת ארה"ב, ערב יום העצמאות, נשמע טוב בהחלט. הבעיה העיקרית הייתה חוסר הבנה של האמריקאים, וכך, לאירוע שמתקיים בין השעות 20:00 ל-22:30, יצאנו בשעה 21:15, ככה. ועוד הייתה דרך ארוכה לפנינו. כדי לעשות סיפור ארוך – קצר, כשיצאנו מהמטרו לא רחוק מהקניון (The Mall) בוושינגטון, אנשים כבר נהרו חזרה הביתה, וכשטיילנו בעיר – הכל היה כבר ריק, ובשלבי קיפול (ליד ה-Washington Monument עברו פועלי ניקיון וניקו את הדשא, כשמשאיות אשפה אספו שקיות).

אנחנו יוצאים מהמטרו, והולכים קצת ברחוב כלשהו, כשלפנינו הקפיטול. נכנסים לקניון הריק, פחות או יותר, מטיילים בין הבניינים העתיקים, מתפעלים מהנוף. באנדרטת וושינגטון אנחנו מצלמים קצת, מסתכלים על שני הקצוות של הקניון, מעריכים היכן נמצא הבית הלבן וניגשים לשם. בגלל אירועי היום, אבל, יש מלא גדרות שאי אפשר לעבור, והבית הלבן רק מבצבץ בין העצים והשיחים, ובקושי רואים אותו, אז אנחנו פונים לכיוון העיר ומחפשים מקום לשתות בו משהו, אתם יודעים, לכבוד החג

המקום שאנחנו מוצאים, בסופו של דבר, הוא ה-Tattoo Bar, אי שם. כניסה לבחורים ב-10$, לא משנה הלבוש, ואחרי כמה דקות אנחנו בפנים, תוהים על מחירי האלכוהול הגבוהים. כשעה לאחר מכן אנחנו יוצאים מהמקום, ופנינו חזרה אל המטרו. בדרך אנחנו עוצרים לפיצה, וקצת אח"כ עוצרת אותנו אישה אפרו-אמריקאית ושואלת אם חברה שלה היא big ass woman או woman with a big ass. אהמ. חברה שלה עוזרת לנו, ומרימה את השמלה שלה, כדי שנזהה את העניין. אהמ אהמ, מטריד מאוד. כמה רחובות לא נכונים וכן נכונים אח"כ, אנחנו כבר במטרו, יושבים ספסל ליד בחור שיכור שמדבר מילים לא ברורות, בדרכינו חזרה לגייטרסבורג.

ביום שלאחר מכן וביום שאחריו אני ממשיך להתאמן על הנחיתות שלי. כרגע אני במצב של 90% נחיתות טובות, לפי המדריך שלי, ואני די צריך להעלות את זה ל-100%. אנחנו גם צריכים לתרגל מצבי חירום (ולא חירומים, כי אין מילה כזו, כי חירום זה שם עצם קיבוצי, ממש כמו ציוד). היום דווקא ניסינו לתרגל את זה, אך אינני מיומן דיי, ובתאוריה – היום נחתנו על דשא/בתים/לא על המסלול פעמיים. זה יעבור לי. קצת אחרי אני אעשה טיסת סולו

זקן יותר,
סנילי יותר,
עדין מחייך

עיתוני מחר ידברו על הסופה, תוכניות הטלויזיה ישדרו הערב על הסופה, ואתרי האינטרנט כבר כמעט סיימו לדווח על הסופה. אני מתעכב על כתבה אחת ב-Ynet שהורחבה במשך הערב, שהוסיפו לה מלא אירועים שקרו בארץ. אני מדבר על פיסקה קטנטנה שם, שמדברת על נפילת חלון בשדרות רוטשילד, שני מטר מהמשרד החדש שלנו:

בשדרות רוטשילד בתל-אביב נפל חלון מאחד הבניינים והתנפץ על הכביש בעוצמה. ערן טל, בן 32, העובד באזור סיפר ל-ynet: "מזג האוויר היה סוער והרוחות היו נוראיות, לפתע שמעתי רעש. אחד החלונות מבניין גבוה אשר נבנה בימים אלה, התנתק מאחת הקומות העליונות וצנח לקרקע". לדברי טל, בנס לא היו נפגעים בנפש. "כנראה שבגלל מזג האוויר לא היו הרבה אנשים ברחוב, כי אם החלון היה פוגע במישהו זה היה הורג אותו במקום. חלון הזכוכית הגדול התעופף אל הקרקע מגובה עצום, פגע בעץ והתרסק על השדרה. אנשים מיהרו לצאת ולראות מה קרה ועובדים באתר הבנייה מיהרו לתחום את המקום בסרט ולנקות את הכביש מזכוכיות".

מוקדם יותר הכתבה הכילה גם את התמונה של החלון – כרגע אני יכול לצרף תמונה שאני צילמתי:

קליק להגדלה

מכיוון שאפחד במשרד לא בקטע של להזמין אוכל, ירד היום מהפרק העניין של להזמין מד"ר שקשוקה. אני לא יודע איך זה קרה, אבל עלה לי בראשי שלא רחוק מדיזנגוף סנטר ישנו מקום של חומוס, חומוס אבו דאבי ליתר דיוק. חשבתי שהוגן לתת להם הזדמנות, הרי אני מבקר בחומוסייה די טובה כמעט כל שישי, וצריך להיפתח לאופקים חדשים. אז הלכתי לבדוק, בעוד שני חברי אוכלים במקומות אחרים. ובכן – אל תלכו לשם. אולי נפלתי על מנה לא טובה, אבל אם מנה לא טובה – מוציאים אותה מהתפריט. לקחתי את המשוושה (ככה כותבים את זה?), שאמורה להיות חומוס, טחינה, גרגירים ומשהו עם לימון. לא היה לזה טעם בכלל, למרות שלקחתי את זה עם הפלאפל, שהיה די נחמד. לא היה טעם לחומוס, לא היה טעם לטחינה, ובטח שלא לימון. אני מאוכזב, ולא חוזר. חוצמיזה, עלה לי 19 ש"ח, נתתי שטר של 50 ש"ח והייתי לבוש יפה – ובכל זאת קיבלתי עודף של 31 ש"ח בשטר ירוק, מטבע של 10 ועוד שקל – לא מצב שמאפשר להשאיר טיפ. אז חבל, אפילו זה לא היה.