אחרי שנתיים וחודשיים של תכנות (בעיקר. גם השגחתי על האלה שהרכיבו את הפרקט במשרד הקודם) בדקס, אני עוזב. אומר תודות וכל זה לכל הצוות, היה נחמד.

כמה נקודות מעניינות:

• כשהתחלתי לעבוד בדקס, עוד לא היה משרד
• עבדתי על דקס לפחות ב-8 מיקומים, שהם שני משרדים של דקס, משרדים של לקוחות, בתים ובתי קפה
• כשהתחלתי לעבוד בדקס, עוד לא היו לנו מיילים של @socialdex.com
• כשהתחלתי לעבוד בדקס, לא היה עכבר קפה
  
• הספקתי לסגור 3 אתרים. ישראלי בכלל לא עלה לאוויר, בטא סגורה הספיקה לו
• עבדתי בדקס כ"כ הרבה זמן שאני יודע למה וידאו ואודיו הם לא חלק מהגלריה, למרות שהם פעם היו
• עבדתי בדקס כ"כ הרבה זמן, שאני יכול ליצור סקרים בקפה דה מרקר
• יש כאן מישהו מחולון?

עכשיו צריך להמריא.

תוך כדי שיחה שלי עם עמיה על google i/o, על כנסים שקשורים לעבודה בכלל, על professional development ועל התפתחות מקצועית :

עמיה: אתה אוהב לעבוד בדקס? לא החברים, העבודה עצמה. אתה מרגיש שיש לך לאן להתקדם שם?
איתי: לא 

והארה שקשורה לבלוג: חסמתי את התגובות לפוסט שכתבתי על ה"שיר שלנו 3", וכמות הספאם ירדה פלאים.

כמו שכתבתי בפוסט הקודם, הגיע הזמן להראות מה עשיתי לשולחן של שלומי, אחרי סוג של איום (אני מעדיף לומר הבטחה, למרות שבזמן כתיבת הפוסט ההוא זה היה חתום וגמור). ההבטחה הזו הייתה מושקעת, והיא הייתה בתגובה לתעלולי ברק אובמה ששלומי עשה לי ל-Action Figure של ברק אובמה שיש לי על השולחן.

הרעיון לזה הגיע משיטוטים באינטרנט. כן, אני לא יודע מה הייתי עושה בלי האינטרנט הזה, זה כ"כ טוב (מצחיק, כי כשאמרתי אתזה במשרד אתמול, שלומי ענה לי "והאינטרנט לא יודע מה הוא היה עושה בלעדיך"), ויש שם רעיונות נפלאים. שגיש בהחלט המליץ על הרעיון הזה, בניגוד לרעיונות אחרים (אחרים. היי, אם לצה"ל יש בנק מטרות, גם לי יש ). אחרי העבודה והדילוג שלי לעזריאלי, לתת לנועה את הדיסקים של WordCamp שהיו אצלי, עברתי בסופרים, וניסיתי למצוא מספיק נייר כסף. מצאתי בסופר בעזריאלי. אחרי פרק טוב של ארץ נהדרת יצאתי למשרד, לא לפני שעברתי בפליים ואמרתי שלום לאייל וברק שישבו שם. ואז – משרד.

ברמקולים שיריה של קייטי פרי, ואני עוטף דברים בנייר כסף. מתחיל להעריך איך ואיפה ומה עדיף על מה. בקיצור – הנה תמונת דוגמה:

השולחן של שלומי: אחרי

אני עוד תוהה איך אפשר להפוך הכל למצגת יפה יותר. רעיונות, מישהו?

שלומי שיחק לי בצעצועים שעל השולחן במשרד, שם עליהם כלמיני עטיפות של שוקולד ישן. טוב נו, זה שלומי, הוא משעשע וידידותי לסביבה ולבריות. קבלו את הצילום של השולחן של שלומי, מהדורת "לפני":

השולחן של שלומי: לפני

אני אתזמן פוסט לתשע וחצי, עם התמונות של "אחרי". יהיה שווה לגמרי.

שגיש נהנה מפירות בישיבת יום חמישי של דקס

זה לא סוד גדול שכל הורים רוצים שהילדים שלהם יאכלו כמה שיותר ירקות ופירות, ושאר מזון בריא. למה? כי זה בריא. כי זה טוב לצמיחה. כי יש בזה ויטמינים. כי זה ירוק. אני לא יודע, לי אפפעם לא הייתה בעיה מיוחדת עם ירקות ופירות כשהייתי קטן. מצד שני, לסבא שלי קראו אליעזר ובגינה הוא גידל, בין היתר, גזר

לאמא שלי יש שיטה, איתה היא לימדה אותי ואת אחותי את אהבת הפירות. זו שיטה ממש פשוטה, שקרשה קצת השקעה מצידה, והתבססה על אהבתו הגדולה של כל ילד. לא, לא להורים שלו! לטלויזיה! בזמן שהיינו רואים טלויזיה, יושבים כמו בטטת כורסה מצוייה ועושים כלום, היא הייתה מגניבה לשולחן שלפנינו צלחת פירות שטופים-קלופים-חתוכים-מוכנים-למאכל. אז אכלנו את הפירות. כמה שנים אח"כ, ואנחנו עדיין בקטע.

לעומת זאת, לפעמים צריך לתת לילדים קצת דברים פחות בריאים ויותר משמחים. בימי שבת, כדי שהיא תוכל לישון קצת יותר תוך שלילדים שלה יש משהו מעניין לעשות בשעות הבוקר המוקדמות בהן הם מתעוררים, היא הייתה משאירה, כבר בלילה, צלחת לכל אחד מאיתנו. על הצלחת היו מסודרים שוקולדים, חטיפים מלוחים, ושאר דברים טובים, העיקר שנתרכז בהם ובטלויזיה ולא נעיר אותה, ונבקש משהו לאכול, או סתם שתשעשע אותנו בצורה כלשהי. אמא חכמה, מה לעשות. כשהיינו בשבתות אצל אבא, בתל אביב, הוא גם ניסה את העניין הזה. רק שהוא חשב שזה מפנק מידי, לתת לנו מלא שוקולדים, ויחד עם מעט חטיפים ו/או שוקולדים, קיבלנו גם בננה, תפוח או תפוז. גלאכס. כל כיף בשולחן השבת נמוג לו, לטובת בריאות מרושעת שכזו. בימינו, אגב, אבא קונה מלא במבה.

בכל התובנות האלה נזכרתי, כשראיתי תשובה מסיון לתמונה ששלחתי אליה למייל. היא עכשיו בארה"ב, נהנית לה עם המשפחה. אנחנו, שנשארנו במשרד, ממשיכים במסורת שלנו, דיוני יום חמישי בערב. לדיונים אנחנו מביאים מיני חטיפים, עוגיות, ושאר דברים נחמדים. בחמישי האחרון, כשלא שגיש ולא סיון ארגנו את הנוהל הזה, יונתן קם, עשה מעשה, והלך להביא את החטיפים לישיבה. וראו זה פלא? פירות בריאים.

ועל דברים כאלה היינו אומרים במשרד "לא…"

כן, אני יודע שמזמן לא כתבתי פה. מסתבר שהחיים לא הכי מעניינים, ואין הרבה דברים שאפשר לתעד. חוצמיזה, שעם העבודה והלימודים, לא נותר לי הרבה זמן. אבל אני סתם מתרץ, ומבטיח להתנהג יפה יותר בעתיד. ולעניינינו.

אתמול היה יום שמורכב מכמה מקטעי חוויות. לצערי, בעבודה לא היו יותר מידי חוויות – אני מתמודד עם הבעיה הגדולה שנקראת Internet Explorer 6. מסתבר שאנחנו כן אמורים לתמוך בה, אז צריך להתאים מיני פיצ'רים שיעבדו איתה. הדבר שניסיתי לתקוף אתמול היה העובדה שהאקספלורר הזה לא מכיר את הגדרת ה-לֹCSS האהובה על כולנו, position: fixed. עמנואל סרב להיכנע לתכתיבי מיני האתרים (קישור, עוד קישור, אפילו עוד קישור), שהציעו שימוש ב-expressions של האקספלורר, למרות שכותבים על זה בכלמיני מקומות, ורצה פיתרון CSSי לגמרי. קצת בעיה כשהפיצ'ר הזה חסר באקספלורר. וול, כנראה שאני ממשיך עם זה ביום ראשון, לפי הטונים במשרד. אגב, אם אתם מכירים שיטה אחרת, be my guests

אחרי העבודה הלכתי לשבת קצת בבית, להדפיס דפים לקריאה לקראת המבחן, אתם יודעים, שיהיה לי מה לקרוא. לא כזו חוויה. אח"כ יצאתי לדרכי לכיוון רמת החיל, לפגוש את אהד. שניה לפני החוויה שהיא אהד ונועה, יצא לי לנהוג ברחוב בן יהודה, ולהוציא נהיגה ברוחות מטורפות פעם כשנדמה לי שדרסתי עכבר, אתמול הייתה הנסיעה הכי מטורפת. לעובדה שצפונה אפשר לנהוג רק על הנתיב השמאלי התרגלתי. גם להולכי הרגל שחוצים את הכביש בערב, בבגדים כהים, באמצע שומקום גם אפשר להתרגל. וגם לרכבים שנוסעים דרומה, ומצפים שאני אעצור כי הם עוקפים רכב חונה, תוך מעבר על קו הפרדה לבן צריך להתרגל. רגע, נשמע כאילו הבעיה היא בי.

עשרים ל-20, אני מגיע ל-Wine Depot שם עובד אהד. אחרי דקה הוא מגיע לשם, נראה די עייף ולא במיטבו. מסתבר שהוא היה הנהג השליח באותו היום והוא נהג ברחובות תל אביב. הוא הגיע, נתן לי את הויסקי שדיברנו עליו, ואז לקחנו (הוא הוציא מהאוטו, אני לקחתי ) עגלה, ועלינו למחסנים להוציא משלוח של יין לאחת המסעדות שם ברמת החייל. וואו, מחסנים. ועוד של יין ושאר המשקאות. אחרי המשלוחה אהד סיים רשמית לעבוד, ונסענו לכיוון ביתו. יש לזה שם, אבל איפשהו בדרך יש רמזור, וממש לידו יש כיכר שמאפשרת לעקוף את הרמזור. זה מטורף, לא הגיוני, ולא ברור בעליל.

שניות אחרי שהגענו אליו הגיע גם אחיו, ומשום מה – די שמח לראות אותי. מסתבר שהוא צריך אופיס כלשהו על המחשב, ובמהלך הניסיונות להוריד אופיס הגענו לתובנה שאף אחד לא בטוח מה הסיסמה לרשת האלחוטית. שיחה קצרה וחיבור כבל רשת מהראוטר למחשב עזר לנו, ואז כבר הורדנו את אופן אופיס. במחשב של אהד לא נגעתי כ"כ, אבל גם המחשב של נועה הגיע לסלון, וממנו הורדתי את הכוכב הכחול. וזה אחרי שדיברתי היום עם סיון, שהגיעה לארה"ב, והלפטופ שלה לא הצליח להתחבר לאינטרנט. תמיכה טכנית למרחקים ארוכים, here I come.

בתפריט להערב היה מרק עדשים, סלט רימונים (נראה לי שהיו שם רק רימונים) ועוד סלט (גבינה כלשהי, על מלפפונים, עגבניות, גזרים, כרובית, זיתים, מלפפון חמוץ ותיבול). היה טעים. אה, והייתה גם גלידה לקינוח, ויין ליד. אחרי האוכל יושבים בסלון עם שלושה לפטופים, חלקם עוברים טיפול, ובחלקם אנחנו מנסים לראות את ערוץ 10 בשידור חי, משהו עם המשחק של מכבי. שמעתי שלא הלך להם בסוף, אבל, תוך כדי אני מתכתב ומדבר עם מור לגבי המשך אותו הערב. אנחנו יודעים שערן בב"ש, אריק רואה את מכבי ואז אולי יוצא ואלון לומד, ומכיוון שבירת סופשבוע חשובה, לא נפספס אותה סתם כך.

אז אני יוצא לכיוון מור (מרמת החייל זה לא כזה רחוק), אוסף אותה, ומחליטים לחנות ליד השטראסה. כן, אם רק הייתה חניה. אני עושה את המסלול שאריק כ"כ טוב בו, מקיף את איזור בוגרשוב מכל המסביב, ולא מוצא חניה. מתייאשים, מחליטים לא לבחור בפיתרון הקל של הפליים, מחנים את אלי בחניון והולכים לצ'ירס, שם פוגשים את נדב (ומאוחר יותר גם את גיורא מכיתה ו', ועמית מבזקבינלאומי), שותים בירה, מדברים, ו-4 שעות אח"כ מתפזרים הביתה.

סוף סוף הרגשתי הייטק. זה חודשים רבים שאני מרגיש שאני עובד בטק – עם מחשבים, אינטרנט, חברה שמקבלת השקעות, יש לה מוצר והכל טוב ויפה, בוס שדואג לקפה, אבל עדיין, זה לא היה זה. נרשמתי לכנס עם שגיש ושאר המשרד (שמשום מה טוענים שהייתי צריך לרשום אותם. שניה, אני גם מביא קפה), ואכן אתמול נסעתי לשם עם שגיש. היה ממש כיף!

בהרצאה ראשונה למליאה, אחרי הקרואסונים, הקפה ומיץ התפוזים היה keynotes של מה שהולך להיות היום, ומה שיש בגוגל. דיברו על הרבה נושאים, קפצו בין דוברים, ויצרו טיזינג להרצאות שונות, כולל זו של chrome, מאשאפים שונים ו-OpenSocial. אה, וגם היה הבחור המגניב צ'ואי (Matthew “Chewy” Trewhella) טרוולה.

אז שגיש ואני נכנסים להרצאה של צ'ואי על מאשאפים, וככל הנראה עולים לנו מלא רעיונות שאפשר לעשות עם זה, השאלה היא לאיזה אתר, כי בדקס לא כ"כ יצליח לנו לשלב את זה (ת'כלס, מי צריך ויזואליזציות של טבלאות נתונים בעמוד החברים שלו?). לאחר מכן כבר היינו בהרצאה על OpenSocial, ואני אשאיר לכם את הקריאה על העניין הזה, למי שרוצה. אני ממש חושב שיש שם פוטנציאל, וזה אולי יהיה פרוייקט שלי.

ארוחת הצהריים הייתה טובה בהחלט, הרבה מעל הסטנדרט שלנו (אוכל חם בצלחת עם סכין ומזלג? כבר טוב ). לאחריה יש לנו עוד איזה שעה לשרוף, אז אנחנו יורדים לטרקלין התחתון, לשחק עם כדורי-גוגל ענקיים, להגיד שלום לירון-איש-הכובע, להצטלם קצת, ולנפוש על הדשא. הסשן האחרון שהיינו בו היה של בחור די מוכשר שעובד ותורם לכלמיני פרוייקטים של קוד פתוח שהם ערכאות כלים שונות, והוא הסביר על מיני כלים (SVG, CSS3, HTML5, DOJO, jQuery). משם סיכמנו והלכנו, איש איש לענייניו.

שגיש שלח קודם במייל קישור לכתבה ב-Ynet (שינתה את הסטטוס בפייסבוק, ונרצחה ע"י בעלה), בה מסופר על אישה ששינתה את הסטטוס שלה בפייסבוק מ"נשואה" ל"רווקה", ותוך כדי התקף זעם מלווה באלכוהול וקוקאין, רצח אותה בעלה. לשעבר. יכולות להיות שתי סיבות שבעטיין הוא שלח את המייל – כי אנחנו עובדים בדקס טכנולוגיות, שם אנחנו עושים רשתות חברתיות, או שאנחנו תמיד מסתכלים על פייסבוק "אחח, הם עושים את זה יפה". בכל מקרה – כי זה קשור לעבודה.

נכון, אנחנו מסתכלים על פייסבוק כשאנחנו עובדים. אנחנו מסתכלים גם על אתרים אחרים, ובמקרים שיש מעצבים גרועים – אנחנו מסתכלים על חתיכות עיצוב במבט של "WTF?! פה זה לא פרינט!" – אבל אנחנו לוקחים דוגמאות. במקרים כמו אלה, מדובר על פיצ'רים שבכלל אין אצלנו במערכת – המערכת שלנו לא יודעת לקשר בין שני יוזרים כמו פייסבוק – אני יכול להגיד שאני נשוי, אבל לא יכול לקשר כמו בפייסבוק, וגם בעניין של שינוי פרטים, אנחנו יודעים שמישהו שינה פרטים בפרופיל שלו, אבל אנחנו לא יכולים מוציאים ומציגים את הפרט הזה – פשוט כי מערכת הרשאות זה דבר די מסובך.

אחרי שתי פיסקאות אני יכול לחשוף עוד נקודה שיש לי בפוסט הזה – אין לנו רשת חברתיות. יש לנו מוצר נהדר שעושה רשת חברתית, חברות שונות משתמשות בו (אני לא אספר איפה. אסף יכול, אם אתם מעוניינים), אבל לנו אישית אין רשת שאנחנו אחראים על הטכנולוגיה שלה. המוצר שלנו יודע לעשות דברים, ואם אנחנו מוצאים משהו מגניב אנחנו לא יכולים לבנות אותו ולשים ברשת שלנו – כי אין לנו. אנחנו צריכים לקוות או להמליץ ללקוחות שלנו על הפיצ'ר הזה, ולקוות שהם ירצו להשקיע כסף בפיתוח והתאמה שלו, וזה די מדכא. דברים שאני רואה, שמפריעים לי, שאני רוצה לתקן on the fly, אני בדרך כלל לא יכול לעשות, כי הרשת לא שלי. לא שאין לי את הכוח, i shit you not, אלא ש-it's not mind to keep.

אז כל דבר מגניב שאנחנו רוצים להוסיף, צריך להיות על חשבוננו, וצריך לעבור מסלול של שכנוע בוס ובוס2, ולראות איזה לקוח ירצה את זה, בכלל. זו הסיבה שזה מרגיש קצת מסורס כשאני חושב על כל הדברים שאני רוצה לעשות vs. כל הדברים שאני יכול לעשות.

יום שני שעבר היה יום ממש מיוחד – סוף סוף יצאנו ליום כיף של החברה. בואו נעמיד שניה דברים בפרופורציה – שבעה אנשים על אופניים, את רובן שכרנו בחנות o-fun בבן יהודה 197. משם יצאנו לכיוון הנמל, ואז במקביל לירקון נוסעים עד לרמת החייל, עוצרים לשתות משהו (והמלצרים קצת משוגעים), וממשיכים במסלול במקביל לנחל, עוברים חולות, גבהות, מים, עליות וירידות. ממש נחמד

בשלב מסוים אנחנו עוצרים לאכול סנדויצ'ים שסיון ואני הכנו בבוקר שלפני, בדיוק לשמוע את שגיש אומר שהוא לא יכול יותר. למען האמת, הסנדויצ'ים באמת היו טובים, וגם הבמבה והפירות. אני שמח, אבל, שערן נתן לי יום קודם לכן שק מים של 3 ליטר, כדי שאוכל לשאת מלא מים איתי.

אחרי האוכל והמנוחה מחליטים לחזור לכיוון בית הורי בוס, ברמת החייל. אנחנו מתפצלים לקבוצת האיטיים והמהירים, והאיטיים הולכים קצת לאיבוד – לא באשמתי. חזרנו לקבוצה אחת, והמשנו לסוע. קצת אח"כ שוב מתפצלים, ואני נוסע עם שגיש ועמנואל, וכל השאר נוסעים קדימה. בוס חובר אלינו מקדימה בשלב מסוים, כדי לכוון אותנו לבית הוריו, שנמצא באמצע רמת החייל. בית יפה, חצר נחמדה, ואוכל טוב של אמא של בוס. אבא של בוס מדבר על נושאי פוליטיקה, ביטחון והבחירות המוניציפליות הקרובות.

בשלב מאוחר יותר, ואחרי טיפול של בוס בתקלות שיש בקפה דה מרקר, אנחנו יוצאים חזרה לכיוון מרכז תל אביב, ולהחזיר את האופניים. לצערנו, ובעיקר לצערו של שלומי, הפנימית של גלגלי אופניו נקרעה והוא נאלץ ללכת כ-20 דקות ברגל. אבל בגדול היה ממש כיף, ואפילו לא אכלנו ארוחת צהריים!

כל סט התמונות בפליקר. והפוסט של סיון על זה בקפה דה מרקר. הציטוט שלי על יום הכיף ב-quotdex, כי עם אופניים רגילים, אחרי שלא רוכבים בכלל, אז התחת, הרגליים והידיים ממש ממש כואבות. בעיקר התחת.

בין ראש השנה לסוף השבוע הסתתר לו בשקט בשקט יום עבודה שלם, אז… עבדנו. בצהריים נותרנו אני ובוס, תוהים לאן ללכת לאכול. הוא דיבר על הפטוצ'יני של פביאנה, וזה נשמע כמו רעיון טוב, אז הלכנו לשם. משוחחים על זכויות בנייה ובניינים לשימור, מגיעים אחרי כמה דקות לפביאנה – וסגור!
טוב, נו, תוכנית ב', הולכים לרוסטיקו. בדרך עוד מציצים על העיסקיות של תהל, שלא עושות לנו יותר מידי נעים. בכל מקרה, ברוסטיקו אנחנו מתיישבים על הבר, מקבלים תפריט, מתחילים לבחור את העסקית שלנו, לוקחים את השתיה שמגיעה עם העסקית, ואז כשמזמינים את העיקרית אנחנו מיודעים שאין היום עיסקיות – בגלל החגים, וכו'.
אחרי האוכל החלטנו להביא קפה מקפה הלוי. בוס מצא עוד כרטיסיית קפה, ואנחנו רכנו לשם, חוצים את רוטשילד והולכים דרך נחלת בנימין, מתקרבים לפינת יהודה הלוי, ורואים ניידת משטרה שחוסמת את הכביש – חפץ חשוד בדיוק בפינה, ושוטר – כנראה מתנדב בן כ-65, ישמצב שהיה טייס בחיל האוויר בדרגת אל"מ – חוסם את דרכנו. אחרי שאנחנו מזהים שהחפץ החשוד ממש קרוב בוס מציע שנלך מסביב – נחלת בנימין, רוטשילד, הרצל, יהודה הלוי – כדי להגיע לקפה, וכך אנחנו עושים. הו וול.

אגב, בדיחה שהורצה באותה הפסקת צהריים, כדשיברנו על דב חנין ומצעו התחבורתי:
איך אוטובוס תלת-מפרקי (עד 300 נוסעים בישיבה ועמידה) פונה מאלנבי לקינג ג'ורג'?
לאט ובזהירות.