דומינוס פיצה פתחו סניף וירטואלי בתוך Ynet, זה נחמד אם אני גולש ב-Ynet וקורא חדשות, ופתאום מרגיש רעב. למען האמת, יש להם מבצע מעולה, כפי שנחשף בעמוד הבית של החנות החדשה:

תוספות ללא הגבלה (בכוכבית למטה: עד 5 תוספות)

לכאורה מבצע משתלם – קונים פיצה משפחתית אחת עם תוספות ללא הגבלה ומחירה הוא 69.90, או שתי פיצות משפחתיות או יותר עם תוספות ללא הגבלה, כשכל פיצה עולה 49.90. בכוכבית קטנה מתחת לשני התיאורים, ניתן לראות שללא הגבלה, לפי המילון המעודכן של דומינוס פיצה, הוא בעצם עד 5 תוספות. כל הכבוד!

אמנם הכתבה על החנות הוירטואלית בגלובס לא כוללת מידע מכירתי, אבל הכתבה ב-Ynet דווקא מזכירה שמדובר ב"עד 5 תוספות".

אתמול התלהבתי מעט כשגיליתי יכולות דפדפוף בין חלונות שלא הכרתי בחלונות 7 שלי בעבודה, ושלחתי מייל עם תמונה מגניבה לחברים:

דפדוף מלהיב בין חלונות ב-windows 7

שגיגא מחזיר לי מייל מניו יורק הרחוקה, ותוהה למה הוידג'ט של מזג האוויר עומד על העיניים של בר (הזזתי אותו. הוא צודק), וגם "למה לעזאזל אתה צריך ווידג'ט של מזג אויר בארץ", ואחרי שאמרתי שאני עובד עם העיניים לקיר, ואני רוצה לדעת מה קורה בחוץ, הוא שלח לי וידג'ט מתוקן של מזג אוויר ארצישראלי:

וידגט ארצישראלי (באדיבות n0nick)

חוצפן.

אז אני משחק במשחק הנחמד Line Up, ולמעלה רצות פרסומות. לגיטימי, המשחק הגירסה החינמית, אבל, הם לא חושבים שהפרסומת הזו מוצגת לקהל היעד הלא נכון?

משחקים להורדה לנוקיה

משחקים להורדה לנוקיה

כן, אני יודע שבדיקת האיות היא של פיירפוקס ולא של פייסבוק. כן, אני יודע ששמות של אתרים לא נכללים תמיד בבדיקת האיות. אבל היי, זה משעשע לפעמים.

כשל תיקון שפה פייסבוק/פיירפוקס

את Foursquare יצא לי להכיר בפוסט של גל מור, ואז באיזכורים של עומר פרצ'יק וטק קראנץ', אחרי שהם הוסיפו את העיר תל אביב למפת העולם שלהם. הורדתי חיש קל את האפליקציה לאייפון, ומאז אני משתדל לעשות check-in למקומות תל אביביים אליהם אני הולך. הספרתי כבר להיות ראש העיר של קפה ג'ו סניף חשמונאים, בר הצ'ירס באלנבי, בר הפליים בלילנבלום, וארומה סניף שנקין. בינתיים, קיבלתי מהם אתמול מייל שאומר שאני סופר-משתמש ברמה 1 – הם כותבים שיש 3 רמות כאלה – מה שאומר שדי התקדמתי במשחק, באופן יחסי.

אז מה קורה שם בעצם? כל פעם שאני מגיע למקום אירוע/מפגש/התכנסות מסוים (זה נקרא venue), אני עושה פעולת check-in ומודיע שאני שם. אם זה להודיע לחברים שלי באפליקציה ואם זה להודיע בטוויטר (ואז זה עובר לי ישירות לסטטוס בפייסבוק). אני מקבל נקודות על ביצוע check-in, אם עשיתי יותר מאחד אני מקבל בונוס נקודות. אני מקבל נקודות על הוספת מקומות, ועל בונוסים שונים. אני יכול גם לקבל badges (אותות? תגים?) על מגוון פעולות, כמו מספר ביקורים מסוים במקום מסוים בתקופה מסוימת – 3 ביקורים באותו המקום בשבוע, 4 ביקורים באותו היום במקומות שונים, 10/25 ביקורים במקומות שונים, ועוד. הנקודות מובאות בהשוואה לנקודות של חברים שלי, ולאנשים בעיר שלי.

מה עוזר לי להיות ראש העיר? כרגע, לא הרבה. בשביל המשחק, אני מקבל נקודות והכל טוב ויפה. הפוטנציאל של המשחק הוא להגיע לחיים האמיתיים, כך שראש העיר יוכל, אולי, לקבל הנחה מסוימת במקומות אליהם הוא הולך, ואולי אף יוכל להעניק הנחות לחבריו, כמקדם מכירות וירטואלי של בית עסק אמיתי.

אגב, מה אני יכול לעשות עם הסופר-משתמש שלי? אני יכול לערוך את כל המקומות, במקום רק את המקומות שאני נוספתי. מעבר לזה, אני יכול גם להכריז על מקומות כסגורים, ואף ליידע את המערכת על מקומות "כפולים" – או כמו שאילן פאר אמר, אני ספרנית בשירות Foursquare, מעדכן את בסיס הנתונים שלו ומטייב אותו. מחכה לראות מה יהיה

אז נרשמתי לאתר של שופרסל ישיר, על המחשב בעבודה שמריץ חלונות ואינטרנט אקספלורר (כי בלעדיו פשוט אי אפשר). הזנתי את כל הפרטים, הכל היה טוב ויפה, ואז קיבלתי אימייל אישור עם קובץ HTML שנראה ממש ככה:

המייל של שופרסל ישיר

• הסיסמה שלי היא "password?"? אני חושב שלא. הסיסמה שלי מכילה אותיות ומספרים
• האתר עומד לרשותי בכל העת, 24 שעות ביממה. זה נחמד, כי חשבתי שהוא סגור בלילה, בשבתות וחגי ישראל. טוב לדעת
• אני מוזמן לבקר ולבצע קניות באתר. קול, כי תכננתי לתלות אותו על הקיר (?) ולהראות לאמא

העיקר שאני יכול לקנות בבית מוצרים דרך האינטרנט באתר שלהם. אה, רגע, בבית יש לי מק ופיירפוקס. טוב נו.

לפני מספר ימים שלח יונתן מייל שהוא קיבל מהמועצה הישראלית לצרכנות, בו מסופר על סקר שערכה המועצה, שמגלה שכ-80% מהצרכנים שמשתמשים במוקד 144 לא מודעים לכך ששירות הכוכבית (אני מניח שזה שירות בו מקישים על כוכבית בסוף השיחה, כדי לעבור למספר המבוקש) עולה 60.32 אגורות, שזה בנוסף ל-1.72 ש"ח שנגבים על שימוש במוקד 144 – פעימת מונה רגילה עולה איפשהו בין 4 ל-12 אגורות. המועצה עודדה צרכנים לשלוח מייל למנכ"ל בזק ולבקש שיהיה גילוי נאות על המחיר הנ"ל תוך כדי השירות, שכן בזק כן מיידעת על התעריך במקורות אחרים, כמו אתר האינטרנט שלה. בתגובה, שלחתי ליונתן במייל את הטקסט הבא:

העיקר שנשמור דברים בפרופורציה.
עם המידע הזה אפשר עכשיו:

1. לארגן חרם על בזק, שכולל יום בו לא מתקשרים ל-144, להראות להם שאנחנו יכולים גם בלי זה ליום אחד.
   כמובן שזה לא יעבוד, כי אתה רק רוצה לראות את האווטר שלך בעמודה של "משתתפים", לא משנה אם כן או לא.
2. לשלוח מחאות לחברי הכנסת, שיזמו חוקים פופוליסטיים שיעשו את אחד מהדברים הבאים:
   • יקבעו שחיוג ממשיך משירות מוקד מידע טלפוני בתשלום לא יקח מחיר הגבוה מהמחיר אותו קבע השר הממונה
   • יקבע שחיוג ממשיך משירות מוקד טלפוני בתשלום לא יקח מחיר בכלל. שיחות צריכות להיות בחינם
   • יקבע שיש לתת לצרכן הודעה סבירה על החיוב הצפוי, אם באמצעות הנציג או הודעה מוקלטת

   כמובן שהצעות כאלה הן מטופשות

3. להפנים שעל שירותי פרימיום צריך לשלם, לזכור את המחיר השערורייתי, ולחשוב האם אנחנו יכולים לעמוד בזה

ומאוחר יותר שגיא הוסיף את סעיף 4:

לחפש באינטרנט ולחייג בעצמנו, כי אנחנו חיים בשנת 2009.

ובכן, זה הצליח למועצה הישראלית לצרכנות. בזק נאותה להוסיף את הגילוי הנאות, ויונתן שוב שלח לי מייל, כולל קישור לכתבה ב-Ynet (בעקבות הפרסום ב-ynet: בזק נכנעה לצרכנים). סבבה, עוד כמה שניות בדרך לשירות המיוחל, אם אנחנו רוצים להשתמש בו. הטענה המרכזית שלי כאן היא שבתור ישראלים, אנחנו צריכים לדעת שמישהו תמיד מנסה "לדפוק" אותנו ולקחת מאיתנו יותר כסף. מסקר שערכתי אתמול בבוקר בין שני חברי, גיליתי ש-100% מהנסקרים לא ידעו על העלות הזו של שירות כוכבית, אבל הם ציפו שיהיה משהו כזה, כש-50% לא משתמשים בכלל בשמוקד 144, ו-50% רושמים את המספר ומתקשרים אליו מאוחר יותר.

אם לסכם את הנושא, אני חושב שהפעלת שיקול דעת בשוק הישראלי היא משהו שחשוב לעשות, כי החיוב יכול להגיע מכל פינה, וצריך לבקר ולנטר אותו בכל העת. בנוסף, עידוד השימוש באינטרנט כדי לחפש מידע הוא חשוב, וצריך להפעיל את הלחץ הצרכני דווקא שם, כדי לקבל שירותים טובים יותר.

תמיד אומרים לנו שחשוב לבדוק את הניירות עליהם אנחנו חותמים, ואם כבר – חשוב גם לבדוק את החיובים שיש לנו בחשבון של כרטיש האשראי.

היום קיבלתי במייל את החשבון של ויזה כאל, ועבדתי עליו. די מזל ששולחים אותו במייל ולא בדואר רגיל, כי הוא הכי עמוד אחד של חיובים ועוד שלושה עמודי פרסומות, שעדיף שלא יודפסו לעולם. מעבר לזה, ראיתי את החיוב על קורס הטיס, ועוד חיוב אחד שביצעתי ב-07/10/2009 (שביעי לאוקטובר 2009) על סך של 109$, כשבשם בית העסק כתוב opportunity knocks, ואם אני ממש מתעקש, בכתובת כתוב משהו שנראה כמו מספר טלפון אמריקאי 678-9163035. ניסיתי להתקשר לשם, אבל הגעתי למזכירה האוטומטית של שולחן של לורה משהו, בלי שהם יגידו מה שם החברה.

אין לי מושג מה זה. ניסיתי לחפש במייל שלי מיילים מהתאריך הזה, יום אחרי, כמה ימים לפני, לראות חיובים דומים. חיפשתי, אולי זו חברת האיחסון שלי, dreamhost. אבל להם שילמתי 190 דולר לפני כמה חודשים על שנתיים. חיפשתי בקלנדר, לבדוק מה עשיתי באותו היום, אבל שום דבר לא היה רשום שם. עברתי לחפש בהיסטורי של הדפדפן שלי, תוהה באיזה אתרים הייתי באותו היום, או ביום לפני. כלום.

בצר לי, התקשרתי לחברת ויזה כאל. ענתה לי בחורה נחמדה לה הסברתי את העניין, והיא העבירה אותי למחלקת ביטחון חו"ל, שנשמעת רצינית. אחרי שהעבירו אותי, ענתה לי מאיה ואמרה לי שהמחלקה הזו סגורה, כי הם עובדים רק בין 8 בבוקר ל-16 אחה"צ, ואם אני ממש רוצה, הטלפון הישיר שלהם הוא 03-5723666. מחר אני אתקשר, אוודא מה זה העניין הזה, ואעדכן פה.

עדכון 20/10/2009:
דיברתי עם מוקד ביטחון עסקאות, ומכיוון שהם לא יכלו לבדוק מהו בית העסק, הם יבקשו אישור עיסקה מבית העסק, ובמקביל סגרו לי את כרטיס האשראי הנוכחי ומנפיקים לי אחד חדש, יגיע תוך כמה ימים. אני עדיין סקרן מה זה.

עדכון 2/11/2009:
דיברתי עם מוקד ניהול סיכונים, והם הודיעו לי שזיכו אותי על הסכום, ועדיין לא קיבלו הוכחת תשלום כלשהי, כי זה לא הם חוייבו, אלא חברת אשראי בארה"ב. בנוסף, קיבלתי כרטיס אשראי חדר באפור-סקסי, במקום האדום-זוועה שהיה לי שלהם.

כשמזמינים דברים באינטרנט, חשוב שהאתר יהיה רציני. לא כדאי לראות רווחים של "טקסט זמני" בעמוד, כמו שקיבלתי באתר של פיצה האט:

כשל: פיצה האט

בחודש מאי השנה, אל על יצאה במבצע ומכרה כרטיסי טיסה בזול באתר האינטרנט שלה, שלא עמד בעומס הגולשים וקרס (שליו בן ארי כתב על זה). לאחרונה גם דומינוס פיצה יצאה במבצע שתקף רק באתר האינטרנט שלה, וגם הוא לא תמיד עומד בעומס:

כשל: דומינוס פיצה

ואם כבר כשלים, כשאני מסמן באתר של בנק פועלי אגודת ישראל (פאג"י) שאני לא רוצה לקבל דואר על נייר, הם מאשרים את הפעולה. ואז אומרים לי שישלחו לי דברי דואר על נייר:

כשל: בנק פועלי אגודת ישראל

יונתן כתב פוסט בו הוא מספר בקצרה על כך שא.ל.י.ס ("אגודה השומרת ומגנה על זכויות יוצרים סינמטוגרפיות (קולנועיות) וטלוויזיוניות" – כך כתוב באתרם) תובעת שלושה חברים בצוות התרגום Qsubs ודורשת פיצוי של מיליון ש"ח מכל אחד, על הפרת זכויות יוצרים, שכן הם פרסמו להורדה כתוביות לפי "תרגום משמיעה" לסדרות וסרטים שונים. יונתן, כמוני, לא נכנס לדיון משפטי בעניין, כמו המגיבים על הכתבה הנ"ל ב-Ynet, אבל הוא כן זולג הצידה, לדעתי, על הפס של תביעות של אולפנים נגד משתפי קבצים.

הנה פיסקה קצת תלושה, לדעתי, שיונתן כתב:

האינטרנט משנה את הקהילות שלנו וגם את הדרך שבה אנחנו צורכים מוצרים. חברות המדיה עוד לא הבינו איך למכור את התוכן שלהם באמצעות הרשת.
הם נוקטים בגישה אלימה מאוד נגד הקדמה שהרשת מציעה בתקווה שהם יצליחו לעצור את התמוטטות המודל העיסקי המיושן שלהם. מבחינתם, שהאינטרנט יעלם ונחזור לטלויזיה ולעיתון. את זה הם מכירים.

העניין הוא, שחברות המדיה כן מבינות, או מתחילות להבין, אבל לא בישראל. צר לי להיות הקפיטליסט כאן (טוב, לא צר לי ), אבל במקום מושבי הנוכחי בארה"ב, אני יכול להיכנס לאתרים של חברות המדיה השונות ולראות פרקים מסדרות שונות, פרקים בני מספר ימים, זמינים לצפיה מתי שאני מחליט לראות. באתר של קמעונאית האינטרנט הגדולה אמזון אני יכול לרכוש פרקים של סדרות או סרטים בפורמט דיגיטלי, ולראות אותם בעזרת החיבור המהיר לאינטרנט. בתשלום של 99 סנט אני יכול להוריד שירים מ-iTunes, וזה התהליך הכי פשוט בשבילי – מפעיל את התוכנה שמנגנת את המוזיקה על המחשב שלי ומסנכרנת לי את ה-iPhone, לוחץ על כפתור החנות, בוחר או מחפש שיר, ומוריד אותו. אני יכול לשכור או לקנות ב-iTunes סרטים בפורמט דיגיטלי, כי, בואו נודה בזה, למה אני צריך לקנות DVD שלם כשכל מה שאני רוצה זה צפייה אחת? ועוד לא דיברתי בכלל על נטפליקס.

חברות המדיה מנסות לתעל את הקידמה כדי להרוויח כסף בדרכים יצירתיות יותר, שיקלו על הצרכנים לצרוך את התכנים, כשבדרך יש להם רגולציה ותשלומים של זכויות יוצרים, עיינו ערך פנדורה, שסגרה את שעריה לגולשים מחוץ לארה"ב. יונתן צודק כשהוא אומר שהאולפנים רוצים את המיליונים שלנו, ולא רק "להראות להם", לאותם שלושה שהם הצליחו לתפוס הפעם. מבחינתי, אין לי בעיה לשלם מידי פעם על תכנים ששווים את זה, אם אני לא צריך לעבור מדורי גיהנום בשביל להשיג את התוכן.

לסיכום, ישנו קינוח של רשימת עשה ואל תעשה:

לא הולכים יותר לקולנוע אמריקאי. גם ככה בילוי בקולנוע עולה 35 ש"ח בבסיס (+4 ש"ח להזמנה במענה קולי + 30 ש"ח קולה ופופקורן), עדיף ללכת לסרטים מתוצרת ישראלית ולעודד את התעשיה המקומית במקום לשלוח את הכסף לחתולים השמנים בהוליווד.

קולנוע זו חוויה, ולפעמים כיף לחוות אותה. יודע כל הורה שרואה את ההצגה של שבת ב-11 בבוקר, שלפעמים זה מחוייב המציאות. אגב, יונתן עלה על זה – בילוי בקולנוע – זה בהחלט סוג של בילוי. אני לא מבין איך היה פה מעבר מהיר לכך שעדיף ללכת לסרטים מתוצרת ישראלית, כי אם אני מחפש סרטי אקשן ופיצוצים, אני לא בטוח שהשוק הישראלי מדבר אלי. אפרופו זה – מה נסגר עם זה שאין בישראל סדרה בלשית (סטייל CSI, מחשבות פליליות, המפענת, בוסטון ליגל, חוק וסדר על כל סדרות הבנות שלה), כזו שמתרכזת בפיענוח פשעים, לא בחייו הפרטיים של הבלש או המחלקה?

לא קונים חבילות כבלים / לויין יקרות ומורידים סדרות מהביטורנט.

הופה הופה! יונתן מעודד הורדה לא חוקית של תכנים. מעניין אם הוא הוסיף גם קישור לאתרי ההורדות המועדפים עליו אני חייב לציין שאם הייתי יכול, הייתי משיג לעצמי מכשיר Yes Max. זה אחד הדברים הכי נדרשים בעולם של היום, וטוב שהוא הגיע לישראל עשור אחרי שיצא הטיבו בארה"ב.

אפשר גם לבטל את הכבלים ואת הלויין ולקנות את הממיר הדיגיטלי בעלות חד פעמים בסניפי חברת הדואר ובכך לחסוך כ 2400 ש"ח בשנה!!

אפשר, כן. אבל אם אנחנו רוצים להמשיך לצרוך סדרות טלויזיה שאינן בערוצים הפתוחים בלבד, לא כדאי.

אם ממש אכפת לכם, אפשר לשלוח את הפוסט הזה לחברים שלכם בפייסבוק כדי שגם הם יצטרפו לחרם נגד תאגידי המדיה המרושעים.

כן, אפשר. הפצה ויראלית זה יופי טופי, תראו אותי, גם אני כתבתי פוסט תגובה ליונתן, דבר ראשון על הבוקר. אגב, אם התאגידים מרושעים, למה אנחנו רוצים לראות את התכנים המתורגמים שלהם?