איתי נתנאל

יונתן כתב פוסט בו הוא מספר בקצרה על כך שא.ל.י.ס ("אגודה השומרת ומגנה על זכויות יוצרים סינמטוגרפיות (קולנועיות) וטלוויזיוניות" – כך כתוב באתרם) תובעת שלושה חברים בצוות התרגום Qsubs ודורשת פיצוי של מיליון ש"ח מכל אחד, על הפרת זכויות יוצרים, שכן הם פרסמו להורדה כתוביות לפי "תרגום משמיעה" לסדרות וסרטים שונים. יונתן, כמוני, לא נכנס לדיון משפטי בעניין, כמו המגיבים על הכתבה הנ"ל ב-Ynet, אבל הוא כן זולג הצידה, לדעתי, על הפס של תביעות של אולפנים נגד משתפי קבצים.

הנה פיסקה קצת תלושה, לדעתי, שיונתן כתב:

האינטרנט משנה את הקהילות שלנו וגם את הדרך שבה אנחנו צורכים מוצרים. חברות המדיה עוד לא הבינו איך למכור את התוכן שלהם באמצעות הרשת.
הם נוקטים בגישה אלימה מאוד נגד הקדמה שהרשת מציעה בתקווה שהם יצליחו לעצור את התמוטטות המודל העיסקי המיושן שלהם. מבחינתם, שהאינטרנט יעלם ונחזור לטלויזיה ולעיתון. את זה הם מכירים.

העניין הוא, שחברות המדיה כן מבינות, או מתחילות להבין, אבל לא בישראל. צר לי להיות הקפיטליסט כאן (טוב, לא צר לי ), אבל במקום מושבי הנוכחי בארה"ב, אני יכול להיכנס לאתרים של חברות המדיה השונות ולראות פרקים מסדרות שונות, פרקים בני מספר ימים, זמינים לצפיה מתי שאני מחליט לראות. באתר של קמעונאית האינטרנט הגדולה אמזון אני יכול לרכוש פרקים של סדרות או סרטים בפורמט דיגיטלי, ולראות אותם בעזרת החיבור המהיר לאינטרנט. בתשלום של 99 סנט אני יכול להוריד שירים מ-iTunes, וזה התהליך הכי פשוט בשבילי – מפעיל את התוכנה שמנגנת את המוזיקה על המחשב שלי ומסנכרנת לי את ה-iPhone, לוחץ על כפתור החנות, בוחר או מחפש שיר, ומוריד אותו. אני יכול לשכור או לקנות ב-iTunes סרטים בפורמט דיגיטלי, כי, בואו נודה בזה, למה אני צריך לקנות DVD שלם כשכל מה שאני רוצה זה צפייה אחת? ועוד לא דיברתי בכלל על נטפליקס.

חברות המדיה מנסות לתעל את הקידמה כדי להרוויח כסף בדרכים יצירתיות יותר, שיקלו על הצרכנים לצרוך את התכנים, כשבדרך יש להם רגולציה ותשלומים של זכויות יוצרים, עיינו ערך פנדורה, שסגרה את שעריה לגולשים מחוץ לארה"ב. יונתן צודק כשהוא אומר שהאולפנים רוצים את המיליונים שלנו, ולא רק "להראות להם", לאותם שלושה שהם הצליחו לתפוס הפעם. מבחינתי, אין לי בעיה לשלם מידי פעם על תכנים ששווים את זה, אם אני לא צריך לעבור מדורי גיהנום בשביל להשיג את התוכן.

לסיכום, ישנו קינוח של רשימת עשה ואל תעשה:

לא הולכים יותר לקולנוע אמריקאי. גם ככה בילוי בקולנוע עולה 35 ש"ח בבסיס (+4 ש"ח להזמנה במענה קולי + 30 ש"ח קולה ופופקורן), עדיף ללכת לסרטים מתוצרת ישראלית ולעודד את התעשיה המקומית במקום לשלוח את הכסף לחתולים השמנים בהוליווד.

קולנוע זו חוויה, ולפעמים כיף לחוות אותה. יודע כל הורה שרואה את ההצגה של שבת ב-11 בבוקר, שלפעמים זה מחוייב המציאות. אגב, יונתן עלה על זה – בילוי בקולנוע – זה בהחלט סוג של בילוי. אני לא מבין איך היה פה מעבר מהיר לכך שעדיף ללכת לסרטים מתוצרת ישראלית, כי אם אני מחפש סרטי אקשן ופיצוצים, אני לא בטוח שהשוק הישראלי מדבר אלי. אפרופו זה – מה נסגר עם זה שאין בישראל סדרה בלשית (סטייל CSI, מחשבות פליליות, המפענת, בוסטון ליגל, חוק וסדר על כל סדרות הבנות שלה), כזו שמתרכזת בפיענוח פשעים, לא בחייו הפרטיים של הבלש או המחלקה?

לא קונים חבילות כבלים / לויין יקרות ומורידים סדרות מהביטורנט.

הופה הופה! יונתן מעודד הורדה לא חוקית של תכנים. מעניין אם הוא הוסיף גם קישור לאתרי ההורדות המועדפים עליו אני חייב לציין שאם הייתי יכול, הייתי משיג לעצמי מכשיר Yes Max. זה אחד הדברים הכי נדרשים בעולם של היום, וטוב שהוא הגיע לישראל עשור אחרי שיצא הטיבו בארה"ב.

אפשר גם לבטל את הכבלים ואת הלויין ולקנות את הממיר הדיגיטלי בעלות חד פעמים בסניפי חברת הדואר ובכך לחסוך כ 2400 ש"ח בשנה!!

אפשר, כן. אבל אם אנחנו רוצים להמשיך לצרוך סדרות טלויזיה שאינן בערוצים הפתוחים בלבד, לא כדאי.

אם ממש אכפת לכם, אפשר לשלוח את הפוסט הזה לחברים שלכם בפייסבוק כדי שגם הם יצטרפו לחרם נגד תאגידי המדיה המרושעים.

כן, אפשר. הפצה ויראלית זה יופי טופי, תראו אותי, גם אני כתבתי פוסט תגובה ליונתן, דבר ראשון על הבוקר. אגב, אם התאגידים מרושעים, למה אנחנו רוצים לראות את התכנים המתורגמים שלהם?

‎אני יושב לי בסלון פה ורואה פרקים של מחשבות פליליות, וכולם הלכו לישון. מי זה כולם? שני חניכים ומדריך למעלה, עוד מדריך אצל חברה שלו, ועוד מישהי שבניו יורק לשלושה ימים, ואז חוזרת לפה לשעה וטסה לארץ. וזהו. פעם היו בדירה כאן באיזור השישה-עשר אנשים, מדריכים וחניכים, והיום רק ארבעה, ואני המלך של קומת המרתף, וכל המיטות הריקות הן העבדים שלי. ובקומת המרתף יש לי שש מיטות ריקות, בנוסף למיטה שלי. כן, הדירה ריקה.

‎מחר יש לי טיסה בשש בערב, אני עושה סימולציה מלאה של מבחן, כמו זה שקבוע לי ליום שישי, האחד-עשר לתשיעי בתשע בבוקר. נראה מה המצב, והוא אמור להיות די טוב, אפילו טוב למדי. אולי אפילו יותר טוב, אבל אני בד"כ לא כותב מילים כמו מצויין או מעולה או נהדר. לויודע למה.

‎מעבר לזה יש לי מבחן תיאוריה לעבור, אליו התחלתי ללמוד לאט מידי ומאוחר מידי, בדיעבד. אני מתרגל שאלונים, קורא את החומר, עובר על הכל, ואני מקווה להשלים אותו בשלישי או רביעי. הפעם, במקום לקחת את הטויוטה של הדירה ולסוע כמעט שעה לכל כיוון, סביר שאני אקח מטוס, כולה 20 דקות לכל כיוון. אנשים נהיים עצלנים בארה"ב

‎יש לי גם להוציא אישור מהטיאסאיי (מינהל הבטיחות בתחבורה האמריקאי, ששייך למחלקת ביטחון המולדת האמריקאי).

‎אם כל זה יעבוד, ביום שישי אני אסיים את העניין הזה, ואז אני אוכל לחזור. כרגע, הכרטיס שלי מוציא אותי מארה"ב ב-16 לחודש, נותן לי כמה שעות של מנוחה בלונדון, ומנחית אותי בארץ ב-18 לחודש, כשבהמשך היום זהו ערב רוששנה. יכול להיות שאני אגיע מוקדם יותר, נראה, תלוי בכמה וכמה דברים.

‎היום הקפצתי מישהו לשדה התעופה של בולטימור, אותו שדה בו אני הגעתי. דווקא הסתדרתי טוב עם הכבישים פה, סוף סוף, אחרי חודשיים ומשהו. ואז התחלתי קצת להתגעגע, ואני חושב על דברים מסויימים שאני אעשה כשאני אחזור. אגב, מי שמחכה לי בשדה עם אבו-חומוס, אני אוהב אותו לעד. ישמצב שגם אם זו מאיה. חוצמיזה אני צריך לפתוח דואר רגיל – האימייל תחת בקרה על בסיס שעתי – יש לי את רישיון הטיס הפרטי שבטח הגיע, כמה חשבונות, הזמנה לחתונה שאני בדיוק מפספס, ומי יודע מה עוד. חלמתי שיש לי איזה חמישה מכתבים של מילואים, אבל בואו נהיה ריאליים – אריק יהיה קצין תורן לפני שאני אהיה במילואים.

‎אם לא סיפרתי למישהו – אני לא מתחיל ללמוד בסמסטר א', כי כבר לקחתי את כל הקורסים שיכולתי לקחת, אז סמסטר א' יוקדש לחיפוש עבודה, או שינה. או עבודה.

‎דבר אחרון לפני שאני מסיים ולא קשור בתמונות – אני ממש רוצה לעבור בשישי הקרוב את המבחן, ואז לטוס לניו יורק. נהגתי שם כבר, צריך עכשיו גם לטוס לשם

‎דבר אחרון לפני שאני מסיים וקשור לתמונות – אין הרבה כאלה. נראה לי שיש כמה חדשות על המצלמה, אבל הן די חוזרות על עצמן. אני במטוס, ורואים נוף מלמעלה. זה די ממצה את עצמו לדעתי, אני צריך להתחיל לצלם דברים עם משמעות.

‎דבר ממש אחרון – הבחור ההוא שהקפצתי היום לשדה, יש לו רישיון טיס ומאסטר במתמטיקה של אוניברסיטת תל אביב. הוא מתחיל עוד חודש ומשהו לתרגל שני קורסים שאינמצב שאני מבין, אבל עדיין יהיה נחמד ללכת לתרגול שלו, אז זה גם בלו"ז שלי.

‎טוב, די.

שבוע לפני המבחן, ואני יושב לי בבית, כבר אחרי שיעורי ההכנה למבחן, ומרגיש די מוכן. בגלל שיש כל-כך הרבה זמן אנחנו מתחילים קצת מהקורס המתקדם כבר מחר בבוקר (שבת). פתאום קלטתי שמחר, שבת, אני מתעורר בשבע, ככה, לשיעור שמתחיל בשמונה. בבוקר. בשבת. בבוקר. talking about devotion.

מכיוון שנשאר לי עוד חודש ושבוע, בערך, להישאר פה, אני צריך לחשב טוב טוב איך אני מסיים את הגדר המכשירים. אני אטוס כאן עם חבר, ונעשה תוך כדי הדרכה, ואז עוד כמה טיסות – בקיצור, צריך לשבת ולתכנן תוכניות טיסה מראש, לקבוע יעדים של שעות טיסה שיהיו לי, כדי להגיע מוכן למבחן ולעבור אותו, ועוד להספיק להגיע ללונדון לפני רוששנה. יש לי איזה 20 שעות מודרכות לטוס, ו-40 שעות זמן מכשירים, שהם די משתלבים זה בזה. אני גם צריך 50 שעות כטייס מפקד בטיסת ניווט (יש לי כבר 5.6 שעות כאלה מהקורס הפרטי), והכל ביחד עם הכל יכול להשתלב – אם אני טס עם עוד מישהו, אחרי הרישיון הפרטי אני נחשב כטייס מפקד וגם הוא, וכך אפשר להתחלק בעלות של המטוס לשעה.

בארץ, כך שמעתי, לא כיף לטוס. הטיסה היא בנתיבים די מעפנים – לא כמו פה שאפשר לקחת מטוס ולטוס לכיוון 210 בגובה 2,500 רגל. אם מוסיפים על זה את העובדה שהרישיון האמריקאי לא מתקבל as is בישראל, וצריך להמיר לו את הצורה עם מבחני תיאוריה, שיעורים מודרכים ומבחנים מעשיים, זה יכול לצאת בכיף בערך 10,000 ש"ח, וגם ככה, לשכור מטוס בארץ, להמריא ולנחות מכלמיני שדות זה עסק יקר מאוד. לכן, אני מניח, המציאו את צ'כיה, שלבד משער חליפין נוח ובירה טובה וזולה מקבלת את הרישיון האמריקאי בזרועות פתוחות, וחברה כמו FLYING SAFARIS יכולה לסדר לי מטוס שם, במחיר די הוגן. אם מוסיפים חברים – אם הם רוצים לבוא – מתקבלת חוויה, נצברות שעות טיסה, ואפשר להביא דברים מהדיוטי פרי

מעבר לזה, קראתי היום פוסט של מיטל לאמור ("הטוב, הרע, והישראלי המכוער"), על חוויותיה וחוויות משפחתה מחופשה באילת עם הישראלי המכוער. אם אני נזכר בדברים אחרים, אני מתחיל לתהות – למה אני חוזר. יש, כמובן, את התשובות הברורות. אבל התהיות נשארות על כנן. מחשבות זה מייאש, לפעמים.

קצת מספרים, כי אני יכול: אני אחרי 54.2 שעות טיסה, מהן 44.1 שעות מודרכות ועוד 10.1 שעות סולו, לבד, בלי אפחד איתי במטוס. יש לי גם 4.7 שעות טיסה בלילה, 20 שעות של טיסות קרוס קאנטרי, ומספר מרשים של 158 נחיתות. אבל מי סופר. אני במרילנד כבר קצת יותר מחמישה שבועות, ויש לי מספר פלאפון אמריקאי, מספר חשבון בנק וכרטיס אשראי ב-Bank of America, ואני ישן על מיטה שונה כבר יומיים, כי עברתי חדר. מבחינת מדינות ולבד ממרילנד הייתי בפנסילבניה, וירג'יניה, מערב וירג'יניה ובוושינגטון שבמחוז קולומביה – אובמה DC – וושינגטון הבירה.

חשבתי על זה הבוקר, וחלק ממה שאני עושה פה דומה לתקופה בבזק בינלאומי – אני עם אוזניות ומיקרופון, מדבר בחלק מהזמן עם אנשים אחרים, מתעד את מה שאני עושה, וכשאני צריך להקריא מחרוזת כמו N249ER אני אומר N כמו November ואז 249 ואז ER כמו Echo Romeo. טוב, נו, אני פשוט אומר November 249 Echo Romeo, אבל, נו שוין.

חסרות לי כמה שעות נקודתיות, כמו סימולציה של טיסת מכשירים (טיסה עם hood) של איזה שעה וחצי, או הכנות למבחן. אפרופו מבחן, ככל הנראה מכוונים על סופשבוע הבא. היום-מחר (שישי-שבת) המדריך שלי בטיסה ארוכה, ואני תוהה אם לקחת שיעור הכנה למבחן עם מדריך אחר, או ללמוד למבחן האוראלי וזהו, לנוח יומיים. קצת מוזר לטוס עם מישהו אחר, אבל, אם יהיו ימים יפים – אולי חבל לבזבז אותם, כי אם לא טסים יום אחד, סתם מבזבזים אותו.

אני מקווה מאוד שאני אספיק לסיים את הקורס הפרטי בזמן, ואז אני אוכל לעשות גם קורס הגדר מכשירים. כדי לעשות אותו אני צריך שעות מכשירים מודרכות ושעות טיסה בקרוס קאנטרי. יש פה שני אנשים, פחות או יותר, שגם רוצים לעשות טיסות קרוס קאנטרי, וצריך לראות איך משלבים את זה – כי זה יכול להיות ממש נחמד לקחת מטוס ולטוס למערב, נניח, ללוס אנג'לס כזה. חוצמיזה שזה מלא שעות טיסה וימי טיסה, כמובן.

שלב אחרי יהיה לצבור שעות לקראת רישיון טיס מסחרי ($$$), שאליו צריך איזה 250 שעות טיסה כטייס מפקד (להזכירכם, יש ל כרגע 10.1. אני בדרך!) זה לא צפוי לקרות בקרוב, בכל מקרה לא את כולן. היום קראתי על אופציה מסוימת של טיסה בצ'כיה – כי לא צריך להמיר רישיון טיס, אפשר לטוס שם עם הרישיון האמריקאי או הישראלי בטיסת VFR (טיסה בתנאי ראייה) – ובארץ זו סתם תהיה סמטוכה להמיר את הרישיון, לשלם על תיאוריות, על שיעורים, על מטוסים, על מדריכים, אגרות שונות, מבדקים חצי-שנתיים, וכל זה על משהו שאני כנראה לא אטוס בו, כי לפי האגדות זה די מעפן לטוס בארץ.

אני קורא בניוזגיק על כך שהאיחוד האירופי גרם למיקרוסופט לשחרר את חלונות 7 בגירסה נטולת דפדפן ברחבי היבשת. טוב, קראתי את זה בעוד מקומות, אבל הפוסט בניוזגיק גרם לי לכתוב על זה – שזה נשמע די מטומטם.

בתפקידה, חלונות היא מערכת הפעלה. היא הממשק הכי נגיש (…) בין המחשב למשתמש, ומאפשרת לו להריץ תוכנות, לשמור קבצים, לגשת לאן שהוא צריך לגשת על המחשב – וכן – גם מחוץ לרשת הפנימית בין המחשב לראוטר האלחוטי, כלומר לאינטרנט. כדי לעשות את זה, ישנם כמה כלים: תוכנת אימיול/טורנט לבידור, תוכנות מסרים מיידיים, ממשק שורת פקודה כלשהו, ודפדפן. וואו, מטורף, כלי שמאפשר למשתמשי המחשב לגלוש בין דפי האינטרנט, להגיע לאתרים, אולי לתיבת הדואר אלקטרוני, לרשתות החברתיות בהן המשתמש חבר, וכל אתר אחר שעולה על דעתו.

בא האיחוד האירופי ואומר שלמען תחרות ראויה, אל לה על מיקרוסופט להתקין את הדפדפן שלה על המחשבים, כי זה יתרון לא הוגן, ומונעים תחרות בשוק הדפדפנים. המשתמש יצטרך לבחור את הדפדפן שלו לבד. אבל איך המשתמש מתקין לעצמו דפדפן, אם אין לו דפדפן? איך מורידים דפדפן? מאיפה? הבה נבחן את האפשרויות שלנו:

• להתחבר עם ה-comman line ל-ftp של מיקרוסופט ולהוריד משם דפדפן
  עד כמה שאני מכיר את המשתמשים השונים, אני מאמין שחלק מסוים, ודווקא החלק שהכי צריך דפדפן, לא יצליח להוריד את הדפדפן בקלות שזה יקח לאנשים כמותי, וזה סתם יסבך אותם ולא יהפוך את החיים שלהם ליותר קלים
• לקבל דיסקים או דיסק-און-קי בחנויות המחשבים עם דפדפנים שונים, כשהמשתמש יוכל לבחור מה הוא רוצה להתקין
  הייתכן שזו סתם הוצאה מיותרת, שתהיה סתם אקססורי נחמד, או בקטגוריית הפריסטאף שאנשים סתם יקחו. וחוצמיזה – זה רק אני, או שדיסק עם דפדפנים (ועוד דברים מגניבים למחשב, הרי יש 700 מגה שאפשר להאביס בפרסום) זה הכי 1998?
• להתקין על חלונות, כברירת מחדל, את כל הדפדפנים
  אז מה עשינו? פתאום יהיו תלונות של "חלונות שוקלת 40 טרה-בייט סתם ככה".

כאמור, מהיכרות עם המשתמשים שהכי צריכים דפדפן, העמסה של אפשרויות איננה דבר חיובי. לא סתם התקנה בשיטת next-next-next עובדת מעולה למשתמשים פשוטים – זה פשוט! תראו היום את העניין עם חוק הספאם – אם הורים היו קוראים ולומדים את האופציות השונות לפיהן הם יכולים לבקר את הגישה של ילדיהם לאינטרנט, מוגבלות עד כמה שיהיו, הם היו חכמים יותר. אבל לאנשים תמיד יש את הזמן לשקול את האופציות, ומנסיון של שני ההורים שלי – אינטרנט אקספלורר עובד על כל האתרים שהם צריכים, וזה יותר ממספק אותם.

אבל בואו נמשיך, שניה, עם הרעיון של דפדפן שמופץ עם מערכת ההפעלה וגורם לתחרות לא הוגנת. אולי יום אחד יקומו חברות משחקים ויגידו שאנשים מתמכרים לסוליטייר ולפריסל, ולא משחקים במשחקים שלהם (אונליין, אופליין, מה זה משנה באמת?) וצריך להפסיק להביא משחקים עם מערכת ההפעלה? ואולי גוגל תתלונן שמיקרוסופט מקדמת בצורה לא תקינה את החיפוש המובנה שלה, על חשבון פלח השוק של גוגל דסקטופ, ותדרוש להוריד את זה או לתת בחירה למשתמשים? אולי פתאום יגידו שלשלב את המדיה פלייר זה פסול, כי יש תוכנות אחרות ומדיה פלייר משתלטת על השוק? או שאולי התמונות שמגיעות בברירת מחדל בתיקיית My Pictures יכולות להיות בעצם מספק אחר, וספקי תמונות בתשלום מפסידים כסף כי אנשים מעדיפים את סטונהנג' על הדסקטופ במקום לשלם להם?

בשורה התחתונה – חלונות היא מערכת הפעלה. אנשים שרוכשים אותה צריכים להבין שהם רוכשים מערכת שיכולה לתפעל את המחשב שלהם, על הסרטים, הקבצים, התוכנות והגלישה באינטרנט. יש הרבה תוכנות באינטרנט, יש תוכנות מעולות באינטרנט, אבל הדבר הבסיסי שמגיע עם חלונות הוא בסדר, הוא מתפעל את המחשב, וזו האופציה הכי טובה הן למשתמשים הפשוטים שלא צריכים יכולות טכניות מרשימות, והן למשתמשים הטכניים שהאתר הראשון אליו הם גולשים הוא mozilla.com/firefox.

אז אחרי שיגעון הניקיון והסדר שהיה לי אתמול, לגבי החדר שלי, לקחתי הבוקר שתי חולצות לבנות וזוג מכנסיים למכבסה. אני מגיע, מוסר את השקית עם הבגדים, נותן את הפרטים שלי, ושואל מתי להגיע.

היא: "מחר (שישי) זה כבר יהיה מוכן"
(אני במבט מופתע)
היא: "אתה צריך את זה היום?"
אני: "לא, לא"
היא: "אה, זה מהיר לך? טוב, אז תבוא ביום ראשון"

בחמש ומשהו הבוקר נחתתי, יחד עם כל שאר הנוסעים, הצוות ומטוס אל על 777 כלשהו ("כרמל", שוב. גם בהלוך טסנו איתו) בישראל. לא מזמן הגעתי הביתה, אמא כבר נסעה לכיוון זכרון, ואני יושב לכתוב את פוסט החזרה בסלון, הבית קצת מסריח, ואני ממש שמח לחזור.

לא, זאת לא הייתה חופשה. בחופשה עושים דברים שאוהבים, כמו להשתמש בפלאפון הנורמלי, להתחבר לאימייל מידי פעם (כיום, זה כמו שיגידו למישהו "עזוב אותך קפה, זה עושים בישראל", במיוחד לי), לנוח, להיות במקומות שרוצים להיות בהם. הייתי בסין, וחזרתי. יש לי סופשבוע ארוך, ואז עבודה.

יש לי 182 מיילים חדשים בתיבה, מעל ל-1000 פריטים שאני רוצה לקרוא בגוגל רידר, כמה עשרות תמונות שאני רוצה להעביר למחשב (רובן אצלי, אבל יש גם אצל אמא), 8 נוטיפיקיישנז ו-6 מיילים בפייסבוק.

אבל קודם מקלחת, ואז מתחילים לרוקן הכל.