איתי נתנאל

כבר בתחילת יום העצמאות האמריקאי, אני תוהה מה עושים בערב. על האש נפסל, בגלל סיבות שונות, אז אפשר ללכת לאירוע כלשהו של העיר בה אנחנו נמצאים – גייטרסבורג, או לסוע לוושינגטון הבירה ולהשתתף באירועי העיר. בכל זאת, בירת ארה"ב, ערב יום העצמאות, נשמע טוב בהחלט. הבעיה העיקרית הייתה חוסר הבנה של האמריקאים, וכך, לאירוע שמתקיים בין השעות 20:00 ל-22:30, יצאנו בשעה 21:15, ככה. ועוד הייתה דרך ארוכה לפנינו. כדי לעשות סיפור ארוך – קצר, כשיצאנו מהמטרו לא רחוק מהקניון (The Mall) בוושינגטון, אנשים כבר נהרו חזרה הביתה, וכשטיילנו בעיר – הכל היה כבר ריק, ובשלבי קיפול (ליד ה-Washington Monument עברו פועלי ניקיון וניקו את הדשא, כשמשאיות אשפה אספו שקיות).

אנחנו יוצאים מהמטרו, והולכים קצת ברחוב כלשהו, כשלפנינו הקפיטול. נכנסים לקניון הריק, פחות או יותר, מטיילים בין הבניינים העתיקים, מתפעלים מהנוף. באנדרטת וושינגטון אנחנו מצלמים קצת, מסתכלים על שני הקצוות של הקניון, מעריכים היכן נמצא הבית הלבן וניגשים לשם. בגלל אירועי היום, אבל, יש מלא גדרות שאי אפשר לעבור, והבית הלבן רק מבצבץ בין העצים והשיחים, ובקושי רואים אותו, אז אנחנו פונים לכיוון העיר ומחפשים מקום לשתות בו משהו, אתם יודעים, לכבוד החג

המקום שאנחנו מוצאים, בסופו של דבר, הוא ה-Tattoo Bar, אי שם. כניסה לבחורים ב-10$, לא משנה הלבוש, ואחרי כמה דקות אנחנו בפנים, תוהים על מחירי האלכוהול הגבוהים. כשעה לאחר מכן אנחנו יוצאים מהמקום, ופנינו חזרה אל המטרו. בדרך אנחנו עוצרים לפיצה, וקצת אח"כ עוצרת אותנו אישה אפרו-אמריקאית ושואלת אם חברה שלה היא big ass woman או woman with a big ass. אהמ. חברה שלה עוזרת לנו, ומרימה את השמלה שלה, כדי שנזהה את העניין. אהמ אהמ, מטריד מאוד. כמה רחובות לא נכונים וכן נכונים אח"כ, אנחנו כבר במטרו, יושבים ספסל ליד בחור שיכור שמדבר מילים לא ברורות, בדרכינו חזרה לגייטרסבורג.

ביום שלאחר מכן וביום שאחריו אני ממשיך להתאמן על הנחיתות שלי. כרגע אני במצב של 90% נחיתות טובות, לפי המדריך שלי, ואני די צריך להעלות את זה ל-100%. אנחנו גם צריכים לתרגל מצבי חירום (ולא חירומים, כי אין מילה כזו, כי חירום זה שם עצם קיבוצי, ממש כמו ציוד). היום דווקא ניסינו לתרגל את זה, אך אינני מיומן דיי, ובתאוריה – היום נחתנו על דשא/בתים/לא על המסלול פעמיים. זה יעבור לי. קצת אחרי אני אעשה טיסת סולו

לשיר:

במוצאי שבת אני אוסף את מור ונוסעים לעדן על המים, שם מתקיים סשן של בוביזמר. חדש לשנינו, אך לחברתה של מור, שהזמינה אותה לשם, זה לא. המקום מלא באנשים שבאו לשיר שירה בציבור, ונראים שמחים ומאושרים. אנחנו מגיעים בדיוק לסיים את "תמיד יחכו לך", ומצטרפים לשירים שלאחר מכן. הפעם הסשן הוא בנושא חיות, ויש מלא שירי חיות, גם אם מאזכרים במרומז, וגם אם השיר הוא מקהלה עליזה, עם סיום מפתיע של הפרח בגני. ממש כיף, והאירוע הבא יהיה ב-12/12, בקיבוץ גבעת חיים מאוחד.

אסף מפסיד:

בוס2, AKA אסף גנדלר, התערב עם סטודנט שלו בבצפר על משהו שקשור למצטרפים לקבוצה מסוימת בפייסבוק, כשעל כל 150 מצטרפים אסף מממן חצי ליטר בירה. בסופו של דבר אחרי שבוע הקבוצה מנתה 10,500 חברים, ואסף רתם את קרלסברג לספק את הבירות (שיווק או מה? ), ואת החלונות הגבוהים בחשמונאים לטובת מיקום האירוע, payback party, שהתקיימה אתמול בלילה. שוב, מזמין את מור לארח לי לחברה, כי הבירה לא תספק אותי. אחרי שעה קלה אנחנו פורשים לפיצה, ואז מתקפלים איש איש למקומו.

באתראה של כמה ימים, מודיע לנו שגיגא על מסיבה. לנו? אנשים שרוצים ויכולים לבוא לדירה שלו, שכן הוא בתקופת מעבר בין שתי שותפות לדירה, ויש לו חדר ריק ומצברוח טוב. הוא גם אמר שיהיה נחמד אם נביא בירות, כי אז, ובכן, יהיו בירות. הוא גם חיפש פלייסטיישן מתנדב, כי אז, ובכן, יהיה גם מה לעשות . אז כל הדברים האלה אורגנו, ליום רביעי, בדיוק היום בו קוקי בתל אביב.

קצת לפני שמונה, קוקי ואני נפגשים. מטיילים קצת בעיר, ואז היא מציעה את הנורמן. נחמד למדי, ואנחנו מתיישבים לדבר וללגום. מדברים על הא, מדברים על דא, טוני הנמר מתקשר לשאול שאלה ולמסור ד"ש, ממשיכים לדבר וללגום.

קצת מאוחר יותר אני מזמין את קוקי למסיבה של שגיגא. באותו הזמן לא ידעתי בדיוק מי יגיע, אבל זה שגיגא, הוא מגניב ביותר. אז הגענו לשם, מביאים כמה בירות (לף בשני צבעים, גרולש) שנקנו בסופר שמתחת לביתו של שגיגא, עולים למעלה, ואומרים שלום לשגיגא, לדני ולעדי. בהמשך מגיע גם עומרק עם הפלייסטיישן והגיטר של הגיטר הירו, ואח"כ מגיעות גם רחלי וטל. בהמשך מגיע גם השליח של דומינוס עם שתיהפיצות שהזמנו, אבל הוא לא נשאר הרבה. בעוד שחלק מהנוכחים מדברים, חלק אחר מקדיש את הזמן למשחקי גיטר הירו. אני שומר על ממוצע מעולה של 0% כישלון . בהמשך נרשמה גם ירידה לבית הוופל – אני הייתי בתפקיד של זה שמסתכל על כל ההזמנות ומצטער שהוא לא הזמין – ואז המסיבה די נגמרה (בכל זאת, כבר אחרי אחת בלילה). עומרק הנחמד מקפיץ אותנו הביתה, הופ! לישון.

עומרק משחק גיטר הירו

שגיגא משחק גיטר הירו

לפני כשלושה שבועות אבא הציע לי סופשבוע באילת בסוויטה שיש לנו בקלאב הוטל. בכיף, לא? אז ארגנתי ארבעה חברים (אריק, ערן, אלון ומור), וקבענו לסופשבוע שהיה ממש עכשיו.
חמישי על הבוקר, מור וערן מגיעים אלי, נוסעים לאסוף את אלון, והופ! נוסעים. התחנה הראשונה היא באר שבע, אחותו של ערן, שאליה אנחנו מביאים את הלפטופ שהיא שכחה בתל אביב. בתמורה, אנחנו מקבלים כריכי חביתה ושקיות שוקו . ממשיכים לאילת, ובערך באחת וחצי מגיעים לקלאב הוטל באילת החמה.
אז מה עושים אחרי שנכנסים למלון? הולכים לים! חוף ציון מקבל אותנו בברכה ובחום, ואנחנו מעבירים שם את הזמן. בערב אנחנו חוזרים לחדר, תוהים על ארוחת ערב מהסופר של המלון, משחקים קצת נו שיט, ותוהים לאן לצאת. בעשר ומשהו בלילה מגיע גם אריק, אנחנו מתארגנים ויוצאים לכיוון המאנקיז, לרקוד ולשתות. אה, ולריב עם המלצרית שחייבה אותנו על 3 בירות יותר מידי.
על הבוקר מארגנים ארוחת בוקר חטופה, והחבר'ה – להוציא את אריק שהולך לצלילת רענון – הולכים שוב לחוף. אני נשאר לנמנם קצת. אריק חוזר, אני והוא הולכים לברביס, אוכלים, אריק הולך לנמנם בעוד שאני קופץ לחוף להגיד שלום לחבר'ה. אני חוזר לחדר כדי לקרוא כמה דברים, ובסופו של דבר החבר'ה חוזרים, וכולם משחקים קלפים. אנחנו קובעים לצאת לאכול בסנטה פה, מזמינים מקומות, ובינתיים משחקים נו שיט. אלון מפסיד באותו ערב שישה משחקים רצופים של נו שיט, כי הוא פתח במלחמה על אריק וערן.
סנטה פה מתגלה כמקום ממש נחמד, עם בעיית זמנים – המנות התחילו להגיע קצת לפני המנה הראשונה. בנוסף, הם לא הפנימו בדיוק את התוספות שהם צריכים להביא, או במקרה של אלון ואריק – הם לא בישלו מספיק בשביל הוול-דאן של אלון, ובשביל המדיום-וול של אריק. אריק, למעשה, החזיר את המנה פעם נוספת עם חתיכת עוף בצבע וורוד, ואז הוא כבר הדגיש שהוא לא רעב – ולא חייבו אותנו על המנה שלו. אני וערן די נהנינו מהאוסובוקו טלה שלנו. לאחר מכן אנחנו מחפשים מקום לצאת, ובסופו של דבר מתגלגלים שוב למאנקיז. אני פורש על ההתחלה, מור קצת אחרי, והחברה חוזרים מאוחר יותר בלילה – כשאני כבר ישן.
שבת בבוקר, ערן ואריק יוצאים מוקדם לצלול. אני קורא קצת ומתגלץ' קצת באייפון-אינטרנט. בכל זאת, זו החופשה הראשונה זה המון זמן (מישהו יכול לתת הערכה?) שאני נוסע בלי הלפטופ שלי. אלון רוצה לעשות אופנוע ים, אבל בגלל תיאום מחירים בכל מתקני הספורט של אילת, הוא לא מוצא מקום זול יותר מ-120 ש"ח ל-10 דקות נסיעה. אז אנחנו מוותרים, ועושים הליכה מטורפת על הטיילת, הלוך ושוב, סתם ככה. אחרי פיצה לצהריים אנחנו חוזרים לבריכה של המלון. אחרי הבריכה אנחנו מתארגנים, ובחמש וחצי, ככה, אנחנו כבר בדרכינו חזרה – לא לפני שעוצרים לשתות קפה במצפה רמון.

יום ראשון, וסוף סוף אחרי המון המון זמן – נירה, חברה של עמיה, מתחתנת. היא הייתה מאורסת המוני חודשים, כפי ששמעתי, ובחתונה הושקע תכנון קפדני. התוצאה הייתה יפהפיה, כולל מישהו שניגן בשופר בהגעה לחופה. לצורך העניין נסענו לחצר המלכה בצומת כנות, פגשנו קצת אנשים שעמיה מכירה ונהנינו. רב שנון השיא את הזוג – ואז מתחילים הריקודים. החתונה – חצי דתית וחצי חילונית, כך שעד המנה העיקרית רחבת הריקודים הופרדה ל-2 איזורים, גברים ונשים, וכל צד עשה שמח לקולו של אברהם פריד, ואח"כ, לקולו של אייל גולן ושות'. בשלישי ורביעי שגיש חברי ורעי, הרכש החדש של דקס ותל אביבי לעת מצוא, התארח וישן אצלי – שכן לחזור לבאר שבע כל יום זה לא פונקציה. אז בשלישי הלכנו לפליים, לערב של 1+1, ברביעי שגיא יוצא ואני הולך לנוח מוקדם, והכל טוב ויפה. איפשהו במהלך השבוע עלתה לאוויר רשת חברתית שעשיתי הרבה עבורה, EveryOne. קצת חבל שאני לא נהנה מספורט כמו מלבנות רשתות חברתיות, אבל נו שוין. אגב, Ynet פרסמו כתבה עם סקירה על רשתות חברתיות, ודקס נמצאים שם עם 4 קישורים (3 רשתות חברתיות: בוא'נה לצעירים, קפה דה-מרקר לעסקים ודקס שהיה כאן מזמן – וגם קישור למיימיוזיק של קוקה קולה). אפרופו מיימיוזיק – קיבלנו כרטיסים לכפר המוזיקה למשרד, ולא הלכנו. עמיה גם רצתה ללכת להופעות ביום חמישי, וגם לשם לא הצלחנו להגיע. עזבו, ישביטורנט :/ בחמישי הצלחנו לעורר דיון מעניין, אני ושני השגיא, כשישבנו בבית קפה וסיימנו עם חשבון של 76 ש"ח, ושלושתינו שלפנו כרטיסי אשראי. מי משלם את השקל הנוסף? המלצר שלקח את המגשית עם הכרטיסים לא היה מוטרד, אבל המלצרית שהעבירה את הכרטיסים בקופה כבר שאלה אותו מי משלם וכמה, והוא אמר "קחי מהכרטיס עם הציור הכחול (הכרטיס שלי – יש עליו ציור של מזל דלי). שגיא מעוז התחיל לפתח תיאוריות שלא כדאי להזמין כרטיסים יפים כאלה כי הם בולטים, אך בסופו של דבר הוא יצא חומוס – בין הכרטיס עם הציור שלי, והכרטיס עם ה"חבר" של שגיש – הוא קיבל את השקל הנוסף. ויי זמיר לו.

אתמול קיימה בובי את מסיבת יום הולדתה ה-16 בביתה בכפר גנים (פתח תקווה). היו חברות טובות שלה, היה אבא שהכין בשר על האש, היו כיבודים כאלה ואחרים, היה דיג'יי (לא משהו, אבל דיל טוב ) והיה אבסולוטלי פאן. מכיוון שמדובר בבית דתי וחברות דתיות, עד ל-10 דקות לפני שעזבנו הייתי שם הבן היחידי, וגם אז הגיעו רק שניים. אבל עשה רושם שהבנות נהנו לרקוד לצלילי המוזיקה, שהאוכל היה טוב, ובכלל – היה שמח. אז שמחנו גם אנחנו. יצאנו משם בסביבות 23:00 ונסענו לכיוון ביתו של ברק, באלקנה. אוף, שונא לסוע בכיוונים של כפרים ערביים, כבישים חסומים, ישובים עם מחסומים וכו'. אבל ברק איש טוב, וחברים שלו אנשים טובים כולם – ועמדנו בחוץ ודיברנו והכל היה נחמד. בשעה 01:15 התחלנו את דרכינו חזרה, שלקחה כחצי שעה. מסתבר שלא הלכתי לישון הכי מאוחר מבחינת עובדי [dex], שגיא יצא מתל אביב בארבע לפנות בוקר, אחרי שבילה במועדון כזה או אחר, ואפילו התנסה בתקלוט. יונתן עמל קשות כדי להעלות גירסה חדשה – והרבה יותר מהירה – של קפה דה-מרקר. — * יצא לי להכיר את מרים, בת דודתה של עמיה, כבובי. זה הכינוי שלה במשפחה, וכל התייחסות אליה בשמה מעורר אצלי תהיות. אבל נו שוין, לכל איש יש שם…

אריק חזר לסופשבוע, אחרי שבועיים בבה"ד 1. הוא יצא עוד יותר חנון ממה שהוא אמור להיות, כשאמר שהוא חוזר הביתה באינטרוואלים. לונורא, ממשיכים לסוע ואוספים את ערן, ואז את רחלי של ערן, ומגיעים בשעה 23:10, כשהערן ואריק היו אמורים להיות שם כבר ב-22:00, לעזור לארגן דברים. לונורא, נחמד שם, הד'ג'יי משמיע מוזיקה נחמדה, הפלייסטיישן עובד עם משחק כדורגל כלשהו, הברמנים עומדים מאחורי הבר, אני יושב לדבר עם רחלי על זהירות בדרכים, והכל טוב ויפה. בשלב מסויים ערן כועס שאני ורחלי לא רוקדים, אז אנחנו מטפלים גם בזה. המסיבה מתקדמת, הרבה אנשים מגיעים (לפי ההערכות היו שם כ-110 איש), שותים, רוקדים ומבלים, המוזיקה מרקידה את כולם – שוטר מגיע. מסתבר שהשכנים התלוננו על רעש, למרות שאין שכנים קרובים למדי. החלשנו מעט את המוזיקה – אבל גם ככה נגמר המומנט של הריקודים – אנשים התחילו להקיא, להתרסק על המחצלות והכיסאות, וללכת. איפשהו באמצע המסיבה קיבלתי לידי את המפתחות של הגלנסקימוביל – האוטו של אריק. הוא שתה, ערן שתה, רחלי שתתה, ורק אני שילמתי 25 ש"ח למסיבה על אלכוהול חופשי כדי לטחון קולה ומים. טוב, שתיתי קצת בהתחלה, אבל קצת פחות כיף לרקוד ככה.אה, וגם פגשתי את שרון, שהייתה איתי בכיתה בתיכון. בערך בשעה 4:00 התחלנו את המסע חזרה הביתה. אני נוהג, אריק ישן לידי, מאחורינו ערן ורחלי חצי ערים וחצי – לא, נוסעים לתל אביב. מוריד את ערן ורחלי, ונשאר עם אריק הישן באוטו. עכשיו מגיע הקטע שמזכיר לי למה אני משלם 612 ש"ח כל חודש על חניה – הגעתי לסביבה של אריק, ליד הדיזנגוף סנטר, והסתובבתי סביב התחת של עצמי עד שמצאתי חניה. אילו לאוטו לא היה בגאז', בכלל, הייתה חניה ברחוב של אריק. אבל לאאאאא, החניה הייתה רחוקה, ועד שהגעתי אליה כמעט יצאה דעתי. סיימתי את הבילוי עם כוס קפה בסגפרדו, והלכתי הביתה.