יש תוכניות טלויזיה שאני אוהב במיוחד, כמו כולם בערך. יש תוכניות שגם מקשרות אותי לדברים בהיסטוריה, אנשים, אירועים. וזה תמיד כיף, כי זה תמיד חוויה.

הדוגמה הכי טובה היא חברים. ראיתי כשעוד היו שידורים "חיים". היה זה אריק שהכיר לי את הסידרה, ראינו אצלי – ולראשונה בשבילי – את פרק שמונה בעונה הרביעית – The One With Chandler in a Box – הפרק עם צ'נדלר בארגז. צ'נדלר מקבל מג'ואי עונש וצריך להעביר ערב בארגז, כי ג'ואי היה כלוא ביחידת הטלויזיה בזמן ששדדו אותם. מאז הספקתי לראות את כל הסידרה, לראות אותה שוב, ושוב. יש לי בדיוידי את כל העונות, ואני יכול לרדת לפרטים כה קטנים (מה השמות האמצעיים של צ'נדלר ורייצ'ל, לדוגמה?) שזה לפעמים מדהים אותי כמה שאני זוכר אותה. אגב, אחד הפרקים האהובים הוא ה-12 לעונה הרביעית – The One with the Embryos – הפרק עם העוברים, בו פיבי מקבלת את העוברים של אחיה, והחבר'ה מתערבים על הדירות במשחק שרוס מכין להם.
אגב, טריוויה אישית, אני יכול לספור על כף יד אחת את מספר הפעמים שלא מחאתי כפיים בשיר הפתיחה של הסידרה.

את כל סדרות המתח, דרמה, משטרה ושאר היחידות המיוחדות קיבלתי מאמא. היינו רואים את הסנטינל, חוק וסדר על סניפיו, CSI כזה או אחר, המפענחת, מחשבות פליליות, סוכן מחוק ובעצם כל מקום שיש תעלומה, טובים ורעים וסוף טוב.
אני עדיין מחכה לסידרת משטרה ראויה בארץ.

הישרדות היא גם משוייכת לאריק. אני לא חושב שראיתי אותה רק בגללו, אבל צפיה איתו מוסיפה פן לתוכנית. גם את הישרדות הישראלית ראיתי איתו קצת, אבל פרשנו די מהר – הם פשוט מדברים ומדברים ומדברים, ובמקום פרק שבועי של 45 דקות עם שתי משימות והדחה, יש שני פרקים שבועיים של שעה וחצי, ובאמת שאני לא עוקב מה יש בשניהם.

את איך פגשתי את אמא לא התחלתי בגלל מישהו מיוחד, אבל לפני קצת יותר משנה צפיתי בו יחד עם אורית. היא הבחינה בזה שאני מנגן בגיטרת אוויר בשיר הפתיחה, והייתה צוחקת עלי שאני מנגן לא נכון. מאז אני מנגן בגיטרת האוויר הזו רק כשאני לבד, אבל עדיין זוכר לה.

שכחתי מישהו?

יונתן כתב פוסט בו הוא מספר בקצרה על כך שא.ל.י.ס ("אגודה השומרת ומגנה על זכויות יוצרים סינמטוגרפיות (קולנועיות) וטלוויזיוניות" – כך כתוב באתרם) תובעת שלושה חברים בצוות התרגום Qsubs ודורשת פיצוי של מיליון ש"ח מכל אחד, על הפרת זכויות יוצרים, שכן הם פרסמו להורדה כתוביות לפי "תרגום משמיעה" לסדרות וסרטים שונים. יונתן, כמוני, לא נכנס לדיון משפטי בעניין, כמו המגיבים על הכתבה הנ"ל ב-Ynet, אבל הוא כן זולג הצידה, לדעתי, על הפס של תביעות של אולפנים נגד משתפי קבצים.

הנה פיסקה קצת תלושה, לדעתי, שיונתן כתב:

האינטרנט משנה את הקהילות שלנו וגם את הדרך שבה אנחנו צורכים מוצרים. חברות המדיה עוד לא הבינו איך למכור את התוכן שלהם באמצעות הרשת.
הם נוקטים בגישה אלימה מאוד נגד הקדמה שהרשת מציעה בתקווה שהם יצליחו לעצור את התמוטטות המודל העיסקי המיושן שלהם. מבחינתם, שהאינטרנט יעלם ונחזור לטלויזיה ולעיתון. את זה הם מכירים.

העניין הוא, שחברות המדיה כן מבינות, או מתחילות להבין, אבל לא בישראל. צר לי להיות הקפיטליסט כאן (טוב, לא צר לי ), אבל במקום מושבי הנוכחי בארה"ב, אני יכול להיכנס לאתרים של חברות המדיה השונות ולראות פרקים מסדרות שונות, פרקים בני מספר ימים, זמינים לצפיה מתי שאני מחליט לראות. באתר של קמעונאית האינטרנט הגדולה אמזון אני יכול לרכוש פרקים של סדרות או סרטים בפורמט דיגיטלי, ולראות אותם בעזרת החיבור המהיר לאינטרנט. בתשלום של 99 סנט אני יכול להוריד שירים מ-iTunes, וזה התהליך הכי פשוט בשבילי – מפעיל את התוכנה שמנגנת את המוזיקה על המחשב שלי ומסנכרנת לי את ה-iPhone, לוחץ על כפתור החנות, בוחר או מחפש שיר, ומוריד אותו. אני יכול לשכור או לקנות ב-iTunes סרטים בפורמט דיגיטלי, כי, בואו נודה בזה, למה אני צריך לקנות DVD שלם כשכל מה שאני רוצה זה צפייה אחת? ועוד לא דיברתי בכלל על נטפליקס.

חברות המדיה מנסות לתעל את הקידמה כדי להרוויח כסף בדרכים יצירתיות יותר, שיקלו על הצרכנים לצרוך את התכנים, כשבדרך יש להם רגולציה ותשלומים של זכויות יוצרים, עיינו ערך פנדורה, שסגרה את שעריה לגולשים מחוץ לארה"ב. יונתן צודק כשהוא אומר שהאולפנים רוצים את המיליונים שלנו, ולא רק "להראות להם", לאותם שלושה שהם הצליחו לתפוס הפעם. מבחינתי, אין לי בעיה לשלם מידי פעם על תכנים ששווים את זה, אם אני לא צריך לעבור מדורי גיהנום בשביל להשיג את התוכן.

לסיכום, ישנו קינוח של רשימת עשה ואל תעשה:

לא הולכים יותר לקולנוע אמריקאי. גם ככה בילוי בקולנוע עולה 35 ש"ח בבסיס (+4 ש"ח להזמנה במענה קולי + 30 ש"ח קולה ופופקורן), עדיף ללכת לסרטים מתוצרת ישראלית ולעודד את התעשיה המקומית במקום לשלוח את הכסף לחתולים השמנים בהוליווד.

קולנוע זו חוויה, ולפעמים כיף לחוות אותה. יודע כל הורה שרואה את ההצגה של שבת ב-11 בבוקר, שלפעמים זה מחוייב המציאות. אגב, יונתן עלה על זה – בילוי בקולנוע – זה בהחלט סוג של בילוי. אני לא מבין איך היה פה מעבר מהיר לכך שעדיף ללכת לסרטים מתוצרת ישראלית, כי אם אני מחפש סרטי אקשן ופיצוצים, אני לא בטוח שהשוק הישראלי מדבר אלי. אפרופו זה – מה נסגר עם זה שאין בישראל סדרה בלשית (סטייל CSI, מחשבות פליליות, המפענת, בוסטון ליגל, חוק וסדר על כל סדרות הבנות שלה), כזו שמתרכזת בפיענוח פשעים, לא בחייו הפרטיים של הבלש או המחלקה?

לא קונים חבילות כבלים / לויין יקרות ומורידים סדרות מהביטורנט.

הופה הופה! יונתן מעודד הורדה לא חוקית של תכנים. מעניין אם הוא הוסיף גם קישור לאתרי ההורדות המועדפים עליו אני חייב לציין שאם הייתי יכול, הייתי משיג לעצמי מכשיר Yes Max. זה אחד הדברים הכי נדרשים בעולם של היום, וטוב שהוא הגיע לישראל עשור אחרי שיצא הטיבו בארה"ב.

אפשר גם לבטל את הכבלים ואת הלויין ולקנות את הממיר הדיגיטלי בעלות חד פעמים בסניפי חברת הדואר ובכך לחסוך כ 2400 ש"ח בשנה!!

אפשר, כן. אבל אם אנחנו רוצים להמשיך לצרוך סדרות טלויזיה שאינן בערוצים הפתוחים בלבד, לא כדאי.

אם ממש אכפת לכם, אפשר לשלוח את הפוסט הזה לחברים שלכם בפייסבוק כדי שגם הם יצטרפו לחרם נגד תאגידי המדיה המרושעים.

כן, אפשר. הפצה ויראלית זה יופי טופי, תראו אותי, גם אני כתבתי פוסט תגובה ליונתן, דבר ראשון על הבוקר. אגב, אם התאגידים מרושעים, למה אנחנו רוצים לראות את התכנים המתורגמים שלהם?

אברי גלעד והילה קורח מדברים בתוכנית הבוקר של ערוץ 2 (העולם הבוקר) עם מומחה לאיכות מים-משהו.

הילה: "אני שתיתי מי ברז ויצאתי בסדר"
אברי: "בלי ששמת לב צמח לך זנב ירוק"
הילה: "איך תדע שאני שמחה אם אני לא אכשכש בו?"

בעודי ממתין לעומר קפלן שיפרוץ לשידור ויורה על תחילת ההפיכה אותה הוא מתכנן (או ש… לא?) אני קורא את הפס הרץ מתחת לשידור כלמיני תגיות. תגיות?

cc li li cc

אחרי צ'ט קצר עם מור, אחרי שהיא liked בטעות את העובדה שאני fan של ג'ושוע ליימן בפייסבוק, החלטתי שיהיה מגניב לראות שוב את כל פרקי "הבית הלבן". יש לי את מארז ה-DVD, בכל זאת.

אני בדיוק מסיים את הפרק הראשון, עם POTUS, תאונת האופניים, הבת של ליאו והחבר'ה שרוצים לסחור עם הבית הלבן, אחרי שג'וש אמר שאלוהים עסוק מידי כי הוא מואשם בעבירות מס. את הכניסה המרשימה של מרטין שין כג'וזייה בארטלט אני ממש אוהב, יחד עם שליטה מרשימה בתנ"ך שגורמת לו להיות דובר רהוט למדי (כפי שיובהר בפרק 7, אאל"ט, עם נאס"א). אני לא זוכר איפה קראתי שבגלל דברים כאלה, החליטו לא למקד את הסידרה בג'וש אלא לעשות אותה כללית יותר.

כיף כיף כיף

שלומי נתן לי את הרעיון לפוסט הזה, כדי שאני אנסה להסביר למה אני לא מזוכיסט, זאת אומרת, רואה הישרדות הישראלית, או המירוץ למיליון, או כל תוכנית שיש לה שני פרקים בשבוע, כל אחד מהם באורך של שעה וחצי. שלומי, לעניין הזה, חושב שאני מתנשא.

הטענה הבסיסית שלי היא שמתעללים בצופי הגירסאות הישראליות. כמי שהורגל לפרקים של 45 דקות בהישרדות של ארה"ב (על 18 העונות שלה, כשהאחרונה בתחילת השידור), אני לא רואה מה הטעם שפרקים כל-כך ארוכים. האם אנחנו מעבירים תכנים שונים בתכלית מהמשחק בארה"ב? האם הזמן שלנו לא יקר, ואנחנו צריכים לשבת מול הטלויזיה 3 שעות בשבוע כי אנחנו פשוט יכולים? אני לא מאמין בזה.

מה שמביא אותי לטענה השניה – עלויות ההפקה הגבוהות דורשות מלא שעות פריים טיים. לשניה אחת אני לא מקטר על הפרסומות – אני אוהב פרסומות (בהסתייגויות הרגילות, כמובן). בגלל שהעלויות $#@ינג גבוהות, צריך הרבה שעות פריים טיים, אז צריך למתוח את השידור לכמה שאפשר. איך עושים את זה? הדגים זאת יפה צפניה, בבלוגו. על כל מילה שכן מעניינת, מכניסים עוד 3 מילים שמתארות איך כל שאר הקאסט מתמודד עם זה. למה, למה זה טוב?

כבר סיפרו לנו שישראלים לא מעדיפים את האתגרים עצמם, אלא את הצד הרגשי של תוכנית המציאות (אני לא מוצא קישור, והאתר של צפניה לא עולה כרגע), ולכן התוכניות האלה נראות כמו שהן נראות, ואם אכן זה הפורמט – אני כנראה לא הישראלי אליו מכוונים המפיקים את התוכנית.

ולסיום אנקדוטה: לפני כמה חודשים, שלחה לי רעות קישור לאיזה וידאו קליפ ביוטיוב. הייתי אז צעיר ותמים, אבל אמרתי לה שוידאו של 4 דקות זה יותר מידי, זה ארוך לי, ואני צריך מהדורה מקוצרת. מאז כבר יצא לי לצפות בוידאואים ארוכים יותר ביוטיוב, אבל ההמלצה שיצאה משם היא שהזמן שלי יקר, וצריך לברור בקפידה את התכנים בהם אני משקיע את הזמן שלי.

יום רביעי מתחיל קצת מאוחר, כי כיף לישון ולהתכרבל כשיש שמיכה מחממת וגשם סוער, אבל בשלב מסוים אני קם, ואפילו יוצא לעבודה. פעם ראשונה עם מעיל מאז, וואו,הרבה זמן. כל-כך הרבה זמן, מצאתי שטר של 10 עם גולדה בכיס. סתם, אבל באמת שאני לא חובב גדול של ללכת עם מעיל כשלא באמת צריך, או עם מטריה. אל תבינו לא נכון, אני אוהב את המעיל ארוך שלי (גם בתגובות), ואני אוהב מטריות קלאסיות, לא האלה שנפתחות ועפות ברוח, כאלה סטייל מקל הליכה, שאפשר לסובב ולתפוס שקיות. טוב, לא משנה.

אחרי שעה במשרד, אני ושגיש הולכים לכיוון בנדיקט, שם קבענו את ארוחת הבוקר. עומר קפלן מגיע קצת אחרי, ואנחנו מתיישבים בשולחן העגול, ששרון גפן כבר תפסה מוקדם יותר. יושבים ומסתכלים על התפריט – בכל זאת הפעם הראשונה שלי שם, ובסופו של דבר אני לוקח ביצים בנוסח בנדיקט, משהו פלורנטין. שגיש מסתפק בהפוך קטן, והולך, ואנחנו, אחרי שגם אילן פאר מצטרף, נשארים לאכול ולדבר על, ובכן, התוכן והטכנולוגיה שבאינטרנט. so called . הקטע הכי מצחיק היה כשאילן הוציא ארנק לשלם, אני מסתכל על הארנק ואומר "היי, יש לך ארנק כמו שלי!".

אריק קשר לי את האצבעות

אחרי העבודה, ואחרי קצת מנוחה בבית, אני הולך לאריק לראות את הפרק הראשון של הישרדות 10 2 – איי הפנינה. מסתלבטים על הליצנית, תוהים מאיפה מגיע המגב"ניק, וכל שאר דברי הבלה בלה. אריק ביקש ממני מראש לא להיות שלילי לגבי הישרדות הישראלית מול האמריקאית, אבל בעשרה לעשר, כשהתוכנית היא עד עשר וחצי, אני תוהה אם יש עוד זמן למשימה, שהרי בין הכרזה על משימה לסיומה יש המון דקות אוויר – בכל זאת, כל אחד מהמתמודדים צריך להסביר מה המשימה, מבחינתו. וגם לנתח את התוצאות אח"כ. בסה"כ לא כזה גרוע, אריק טוען שיש בובות (אנסטסיה, נטע-לי), אני עדיין תוהה מה הקשר. לא, באמת, מה הקשר? אריק קשר לי את האצבעות בקשר שהוא למד באיזו סדנת מנהיגות של יערות מטעם צבא חיל האוויר. אחרי הישרדות (שכללה גם כוסית של לפרויג – סיימנו את הבקבוק – וטולמור דיו וטליסקר) אנחנו הולכים לחצי ליטר גינס בשטראסה, ומשם אריק ממשיך לרקוד (לפחות העיד שבא לו, לא יודע אם הוא מימש את הרצון), ואני הולך הביתה.

בעודי צופה בשידורי הניסיון של ליאור צורף ויוסי תאגורי, קראתי דרך גוגל רידר פוסט של גל מור שכותרתו – "הטלוויזיה החיה מתה". זכרתי גם ששוש פורבס כבר לא מחזיקה במקלט טלוויזיה, ואני די בטוח שיש עוד מלא אנשים שויתרו על התענוג מפאת חוסר זמן או רצון לראות תוכניות טלויזיה בזמנים שהם קובעים, ולא בזמנים שיס/הוט וכו' קובעות. והרי התהייה – אם אנשים רוצים לצפות בטלוויזיה אבל לא דרך מסך הטלוויזיה – אלא באינטרנט – מאיפה ואיך הם מתעדכנים על תוכניות חדשות?

אחרי שנ"צ שנדחה מאחה"צ לערב, באדיבותו של אריק ואתר היוזמה להקדמת שעות היציאה – גומרים מוקדם – מצאתי את עצמי ערני למדי בשעה מאוחרת של ליל שישי. עובד קצת על רשימת התפוצה של גומרים מוקדם, ואז מתפנה לעשות כלום, שכן הטלוויזיה לא מושיעה בליל שישי. בעוד אריק מודיע שהוא וערן בדרכם לוילה סוקולוב, אני נותר בבית, ומנצל את חלל הזמן הפנוי כדי לראות סרט עליו המליץ בוס – Enchanted, חלקו מצוייר וחלקו ניו יורקי, בו נסיכה מהאגדות נשלחת לניו יורק כעונש, ובסופו סיפור אגדה. אכן, מצחיק לראות את הנסיכה מזמנת חיות לעזור לה לנקות בית (כשבמקום ארנבות, פרפרים וציפורי שיר מהאגדות היא מקבלת ג'וקים, עכברושים ויונים אפורות), גוזרת וילונות כדי לתפור לעצמה שמלות, ושרה ברחוב סתם ככה. אפילו יש שם נתנאל אחד, וגם זה נחמד בערך בשלוש אני מחליט לקחת מחברת וללכת לפליים, לכתוב כמה רעיונות. אני קובע שם עם איילי, ויוצא לדרך. פתאום, ליד בית כנסת הגדול, אריק עוצר אותי ברחוב. בוילה סוקולוב היה תור כ"כ ארוך שהם אפילו לא הספיקו להגיע לסלקטורית שתדחה אותם על הסף, והם התנקזו, כמו כל הנהרות, לפליים. אנחנו מדברים על מיני דברים, כולל על שיטפון הסדרות שצפוי להגיע אלינו אי"ה בספטמבר, ואז נראה עונה רביעית של How I Met Your Mother (רק היום למדתי שיש עונה רביעית) ו-Prison Break, והעונה ה-17 של הישרדות. אני מניח שיש עוד סדרות, אבל את אלה אני זוכר. בפליים, בשלוש וחצי בליל שישי, עוד צפוף. אני מחכה לאיילי בחוץ, וכשהוא מגיע אנחנו הולכים לאכול משולש פיצה. מזל, כי כשחזרנו בדיוק התפנו כמה מקומות. לאט לאט הפליים התחיל להתרוקן, ובחמש כבר היינו בכמות של דאבל דייט. בחמש וחצי אייל הברמן הלך, ואלעד התחיל בסגירה. זה היה הקיו שלנו ללכת. והיה כיף!

קליק להגדלה, כמובן