איתי נתנאל

לפני איזה שבועיים הייתה לי שיחה מוזרה עם אריק במסנג'ר:

12:21:16 PM Arik: תגיד, יש לך תוכניות ל26/3?
12:21:33 PM Itai Nathaniel: שניה, בודק
12:23:16 PM Itai Nathaniel: זה יום חמישי
12:23:26 PM Arik: חיובי
12:24:18 PM Itai Nathaniel: אוקי. לי אין הרבה דברים באותו היום
12:24:27 PM Arik: סבבה, שריין….
12:24:38 PM Itai Nathaniel: לטובת?
12:24:47 PM Itai Nathaniel: ומתי?
12:24:58 PM Arik: משעה 5 בערך.
12:25:03 PM Itai Nathaniel: אני עובד עד 18
12:25:06 PM Arik: ותפסיק לשאול שאלות יא סוטה!
12:25:16 PM Arik: מקסימום תצא קצת מוקדם
12:25:25 PM Itai Nathaniel: מי עוד מגיע?
12:25:35 PM Arik: סוטה!
12:25:50 PM Itai Nathaniel: אתה מוזר.
12:26:00 PM Arik: אני אצרח!
12:26:15 PM Itai Nathaniel: שיריינתי. אתה יכול לראות בקלנדר שלי
12:28:31 PM Arik: יש

איתי עם כל המתנות. לעוד תמונות - בגלריה של אריק בפיקאסה

מאז היה לי בקלנדר שאריק לוקח אותי לפרדס חשוך באיזור השרון, לבצע זממים שונים. שבוע לאחר מכן הוא ביקש את הכתובת שלי, קרא לי סוטה, וכמה שניות לאחר מכן קיבלי מייל מלגעת באוכל, שאמרו לי שנרשמתי לסדנת בשר ויין למבינים. ביום רביעי שעבר אריק היה פה למטה, מתחת לבית שלי, והביא לי שקית הפתעות. בשקית הייתה סכין בשר, פולי קפה של סטארבקס ואת ההזמנה לסדנת הבשר והיין למבינים. אריק צילם הכל, ואז גער בשאר החברים-שותפים-למתנה שלא היו שם לראות את זה. אז מה אם היה מאוחר בלילה.

ביום חמישי בחמש יצאתי מהעבודה, והלכתי לכיוון האוטו. שעה כדי לצאת מתל אביב ולהיכנס לרעננה זה ממש לא מספיק, בתנאים האלה. אחרתי רק ב-20 דקות. הגעתי לא הרבה זמן לפני הקרפאצ'יו (פילה עם מלח אטלנטי). בהמשך היו גם פילה עם בצלצל שאלוט למנה ראשונה, סלט חסה ורוקט, גזר, מלפפון ותות עם רוטב כלשהו, טחינה שעשו עם שני צרורות פטרוזיליה טחונה, הרבה שיני שום, לימונים שלמים, וכמובן טחינה גולמית, מים ותבלינים, אח"כ בתחום הבשרים היו קבבונים אפויים עם הטחינה, שניצל סינטה בטמפורה, סינטה צרובה עם עשבי תיבול וחומץ, תפו"א שנאפו בתנור ואז בושלו עם צ'ילי פיקנטי-מתוק וחלב קוקוס, שהוגש ליד רוסטביף אנטריקוט עם רוטב המרינדה שלו (שמן זית, חרדל גרגירים, ועוד כמה דברים) ואסאדו בתנור עם צ'אטני. ולקינוח היו תותים קצוצים עם נענע וקצפת. היה גם יינות באיזור, מרלו, פטיט סירה וקברנה סוביניון – כולם של רקנאטי. אה, ויש גם גלריה שלי של העניין, למי שלא בקטע של להיכנס לקישורי הטוויטר והטווינקל. היה מושקע, היה טעים, והיה כמו בפאפאגאיו, רק בלי הבשר הפושט ועם די הרבה הסברים מעניינים.

אחרי שלושה ימים של ציפייה הלכתי למחלקה הקונסולרית שהוציאה לי ולאמא ויזה לסין, וכן, גם לנו יש ויזה. ויזת L פשוטה, ובשלושה חודשים הקרובים נוכל להיכס לסין פעם אחת שלה, למשך של מקסימום 30 יום. יש!

ומבחינת לוח זמנים:

• יום שני, ה-6/4 בשעה 21:50 אני ואמא ממריאים מתל אביב בטיסת אל על LY75 להונג קונג
• נוחתים ביום שלישי בשעה 13:40
• ביום רביעי ה-15/4 בשעה 21:55 אני ואמא ממריאים מהונג קונג בטיסת אל על LY76 לתל אביב
• נוחתים ביום חמישי בשעה 05:40
• שתי הטיסות, אגב, הן במטוס Boeing 777-200/200ER

תזכירו לי מה עושים בטיסות ארוכות?

חמישי, קצת אחרי העבודה, ואני נוסע לכיוון דירתו של שגיגא, לסייע לו להעביר עוד שתי נגלות בין הדירה הישנה והחדשה. אנחנו מרוצים, כי העברנו מלא דברים, אבל די עייפים, ודי כועסים על השותף שיוצא בדירה החדשה של שגיא, שלא ניקה את החדר כמו שצריך. או בכלל. כוס יין נשברת (ועל זה אמר שגיש פעם – אם רוצים 2 כוסות יין, קונים 3. אחת תמיד נשברת. מה שכן, בחנות לא היו 3, אז נו שוין).

שישי בבוקר, ואני עוצר אצל שגיגא אחרי החומוס, משאיר לו כלי עבודה והולך לתרום דם. עם כלי העבודה הוא מפרק את המיטה, ואני מגיע לסייע לו לסיים. עושים נגלה אחת, ובאים להגיד שלום למחליף של שגיא בדירה הישנה. מעמיסים את המזרון ושאר חלקי המיטה על אלי, שופכים קצת קאווה על שטיח המושב הקדמי, ומסיימים להכניס דברים לסלון של הבית החדש. הדייר היוצא עדיין לא ניקה. שגיא כועס, ורעב. הולכים לאכול, אחרי שכבר ישבנו בחוץ "על הברזלים" ושתינו את שאריות הקאווה בכוסות היין החדשות שקניתי לשגיא, מתנת חנוכת בית. כשאנחנו חוזרים שגיא כבר עצבני, ואנחנו מוציאים בצורה יזומה את הדברים מהדירה החוצה. שגיא (ואני עוזר קצת) מנקה במרץ. אנחנו מוצאים שתי מחסניות מלאות, עכבר מת, ועוד מלא מלא מלא אבק. בערב מגיע אבי, השף והשותף, והם אוכלים. אני מסיים הרכיב את המיטה של שגיא. ניצחון!

בשבת אני צופה במלא טלויזיה. הרבה פרקים של "הבית הלבן". גם מנקה קצת את החדר, וקורא מלא דברים בגוגל רידר. בערב יצאתי לפליים, כבר בתשע וחצי. תפסתי את אלעד שם סבון בכיור, וכל הבר ריק. אני והוא יושבים ומדברים לנו, 45 דקות ככה, עד שמגיעות עוד שתי בנות. אייל מגיע קצת יותר מאוחר, וגם איתו אני יושב לדבר. קצת לפני חצות אני פונה הביתה, כדי לראות עוד פרק של "הבית הלבן", וללכת לישון.

אחרי עוד יום לימודים, יצאתי אתמול קצת לפני תשע וחצי מהמכללה, בדרכי לדירתו של שגיש, כדי לקחת ממנו 6 קרטונים של דברים שהוא מעדיף לשמור אצלי, בזמן החופשה שלו. אני מוצא חניה מושלמת ברחוב פרוג, ותוך פחות משעה אנחנו אצלי בבית, אחרי שהעברנו את כל הקרטונים. כוס ויסקי ראשונה, גלנפידיך בן 18, נמזגת, ואני ושגיש שותים לחיי הרפתקאות.

יוצאים רגלי חזרה לכיוון הדירה של שגיש. מגיעים, נחים קצת מהמאמץ, ושותים כוס ויסקי שניה, ג'וני שחור. לאחר מכן אנחנו יורדים לסגפרדו, מגלים שהחליפו את כל המלצריות שאי פעם הכרנו שם (טוב, לא הייתי שם מלא זמן), אוכלים פאי אקזוטי ("לא יהיה לך פאי אחר על פניו", אומר לי שגיש), שותים קפוץ' קטן, ונפרדים לשלום.

אריק עדיין ער, אחרי שראה את המשחק, ורואה את הסוף של לטרמן. הוא מציע לי עוגת גבינה כלשהי, אדממה, ובושמילס ירוק ("זה היה הבקבוק הכי קרוב", הוא מתגונן). אנחנו עוברים לחדר שלו, שם הוא מנסה לגרום לי להתעסק בחומרה – חיבור של איזה צורב (?) או סתם כונן CD/DVD למחשב של חברשלו. זה לא עובד, הכבל של החשמל לא מתחבר לשומקום. הוא שם לב שמאוחר, ומגרש אותי. צודק. הוא צריך להתעורר בשש ורבע.

אחרי שהכרזתי שאני מתעורר למחרת בשבע וחצי, בסופו של דבר התעוררתי בחמש וחצי, עם חום. אז היום הייתי בבית כל היום. הטרנינג שלי מוסר ד"ש לכולם

אני לא יודע למה אני לא כותב פוסטים לאחרונה. זה לא שלא היו לי מספיק סיבות לכתוב פוסטים, כמו הבחירות שעברו אותנו, היומולדת שלי, ושאר עניינים דיומא. המספר 2 חזר לאחרונה כמה פעמים, וסיפק אירועים שונים: שבועיים רצופים שלא הייתי ביום שישי באבו חסן, פעמיים שהייתי במיטבול (שעברו סניף), פעם אחת אפילו קיבלתי הנחת יומולדת של 20% שגיליתי ממש במקרה, פעמיים הייתי במוזס (פעם אחת ליומולדת עם ליאור, אלון ומור,יום למחרת עם שגיש).

יש לי גם תוכניות לעתיד הלא-כל-כך-רחוק (כולל: גוגל I/O), ממש בתקופת סמסטר הקיץ. אבל זה משהו גדול, אז בינתיים אני עוד לא כותב אותו, למרות שאמרתי די הרבה. לא נשכח לציין שבאפריל, בפסח, אני ואמא טסים לאחותי שגרה עם חברשלה בג'נג'ן, איפשהו חצי שעה נסיעה מהונג קונג. טוב, קוראים לזה שנג'ן (Shenzhen), אבל תגידו שזה לא נשמע כאילו זרקתי קפיץ במדרגות.

אולי אני סתם לא מרוצה מהעבודה, ואז בבית אני מכפר על זה בהמון שעות של טלויזיית אינטרנט מצחיקה או דרמטית (העונה ה-18 של הישרדות האמריקאית החלה, וגם השלמתי פרקים של How I Met Your Mother ו-The ig Bang Theory, וגם קצת House, M.D.).

ואולי.

כמו שכתבתי בפוסט הקודם, הגיע הזמן להראות מה עשיתי לשולחן של שלומי, אחרי סוג של איום (אני מעדיף לומר הבטחה, למרות שבזמן כתיבת הפוסט ההוא זה היה חתום וגמור). ההבטחה הזו הייתה מושקעת, והיא הייתה בתגובה לתעלולי ברק אובמה ששלומי עשה לי ל-Action Figure של ברק אובמה שיש לי על השולחן.

הרעיון לזה הגיע משיטוטים באינטרנט. כן, אני לא יודע מה הייתי עושה בלי האינטרנט הזה, זה כ"כ טוב (מצחיק, כי כשאמרתי אתזה במשרד אתמול, שלומי ענה לי "והאינטרנט לא יודע מה הוא היה עושה בלעדיך"), ויש שם רעיונות נפלאים. שגיש בהחלט המליץ על הרעיון הזה, בניגוד לרעיונות אחרים (אחרים. היי, אם לצה"ל יש בנק מטרות, גם לי יש ). אחרי העבודה והדילוג שלי לעזריאלי, לתת לנועה את הדיסקים של WordCamp שהיו אצלי, עברתי בסופרים, וניסיתי למצוא מספיק נייר כסף. מצאתי בסופר בעזריאלי. אחרי פרק טוב של ארץ נהדרת יצאתי למשרד, לא לפני שעברתי בפליים ואמרתי שלום לאייל וברק שישבו שם. ואז – משרד.

ברמקולים שיריה של קייטי פרי, ואני עוטף דברים בנייר כסף. מתחיל להעריך איך ואיפה ומה עדיף על מה. בקיצור – הנה תמונת דוגמה:

השולחן של שלומי: אחרי

אני עוד תוהה איך אפשר להפוך הכל למצגת יפה יותר. רעיונות, מישהו?

וגם השבת יצאנו מהבועה, מור, ערן ואני, ונסענו לטיול במוזיאון המדע בחיפה. אחרי פדיחה פלאפונית – הפלאפון של ערן ב-0 קליטה, הוא לא עונה ואני לא יודע אם הוא ער, אנחנו יוצאים לדרכינו. כמנהגנו בקודש,עוצרים לקפה בארומה בית חירות, וממשיכים לחיפה. בחיפה, מסתובבים קצת. מסתבר שמתוך שלוש המפות שכה החכמתי לשלוח לעצמי במייל לאייפון, זו שמדברת על הגעה למוזיאון מתל אביב לא נטענת כמו שצריך, ואנחנו מנווטים לפי תחושה ולפי מפות אחרות. אחרי פניה שמאלה למקום שאסור לי בו לפנות שמאלה, ועוד סיבוב הזוי, אנחנו מגיעים לאבן שפה אפורה וחונים לא רחוק מהמוזיאון.

ראש מרחף. זה כואב

העובדה שאני וערן סטודנטים, וקופון ההנחה שהדפסתי למור איתנו, מורידים לנו את המחיר (מ-50 ל-45 אצל מור, 25 לערן ולי). אנחנו מתחילים בטיול במוזיאון, ומסתכלים על מיני מכונות דפוס, מכונות כתיבה (כולל מכונת כתיבה עם מקלדת QZERTY ולא QWERTY), חותמות וגלופות. משם ממשיכים לעוד כלמיני חדרים, כולם קסומים ויפים, אבל מתאימים יותר לילדים מאשר לנו. למרות שהיה כיף, וזו הייתה אחלה שבת מחוץ לבית. מור מצלמת תמונות פה ושם (יש בפייסבוק, וגם זו שפה). אחרי תערוכת הדינוזאורים (טי רקס, ג'י רקס, סקיניזאורוס, מכוערזאורוס, ג'יאגנטוזאורוס) אנחנו רעבים (כבר שלוש ומשהו) ואנחנו מנווטים בחיפה, בלי לדעת באמת לאן, עד שאני קולט שאנחנו לא רחוקים מהצ'ק פוסט, ומשם אפשר לצאת לכיוון תל אביב בלי לעשות פרסה ולחזור מאחורי ההר, בדרך בה הגענו.

אני והדינו הצבעוני

תוך כדי מחשבות אל אוכל מזרחי בפארדיס, אני נזכר שאנחנו עוברים ליד דליית אל-כרמל, ויש שם מסעדה שקושניר המליץ עליה פעם, אז אנחנו נכנסים לאכול שם. אנחנו לא עוצרים ממש שם, אלא במסעדה ליד (שתי מכוניות ליד המסעדה של קושניר, שלוש ליד זו שעצרנו בה. שווה, לא?), ונהנים מארוחת צהריים סבירה. שבעים ומאושרים, באיזור השעה חמש בערב, אנחנו חוזרים לכיוון תל אביב. אנחנו עוד מספיקים לעצור לתה וקפה אצל מור, לפני שאנחנו חוזרים, כל אחד לביתו.