אחרי מרדף ממושך, שנפסק רק בנקודה שאמרתי לעצמי ביום חמישי האחרון "אוקי, זה לא צריך להיות מסובך, איתי, פשוט תשאל מחר מה שעות הפעילות שלהן", הצלחתי לגלות מה הן שעות הפעילות של הסניף ברחוב הדולפין. ובכן?

כל יום, 8 עד 15. להוציא את יום שבת, כמובן.

ביום שבת, ואת זה למדתי אתמול אחרי שהתעורר אצלי חשק לא מוסבר למסבחה (וחברי הקרובים יודעים שנפלתי קורבן למשולש בחודשים האחרונים) של אבו חסן, סגורים הסניפים של הדולפין והסניף בשבטי ישראל 14 (הסניף המערבי). מה שכן פתוח הוא הסניף המזרחי, פנינת יפו אחים קרוואן אבו חסן, ששוכן ברחוב שבטי ישראל מספר 17. אני לא יודע מה שעות הפעילות של הסניף, אבל דורשי אבו חסן קיימים גם קיימים בשבת, וכשהגעתי באחת ומשהו היה תור שלא מהעולם הזה, מה שאומר שכדאי פשוט להגיע לא מאוחר מידי.

אם כן, נסכם: הסניף בדולפין בראשון עד שישי בין 8 ל-15, והסניף בשבטי ישראל 17 בשבת.

בדרך כלל יש לי החלטות אימפולסיביות. אם מצרפים לזה חשקים שונים שעולים לאורית ולי במהלך היום ומוסיפים את עומס המידע שאני חווה באינטרנט, יוצאים לפעמים דברים מעניינים מאוד. ולפעמים סתם יוצאות ארוחות ערב שלא חשבתי שהן עלולות להיות ככה.

מעשה שהיה כך היה ביום האתמול, כשאורית ואני נהנים מארוחת ערב בשרית, ופתאום אורית מדברת על פיצה, אני אפילו לא זוכר למה.
והיום, בעודי גולש בפייסבוק, נתקלתי בהפניה לכתבה של עכבר העיר, בה סוקרים את משלוחי המזון הטובים ביותר, מפיצה ועד המבורגר. בכתבה, אגב, הם כותבים משלוחי טייק אווי, וזו טעות. טייק אווי זה לבוא לקחת – אנחנו עושים הזמנה טלפונית.
אם כן, כתבה, ובתוכה כתובות מספר מילים מחמיאות על גוסטו ליד כיכר רבין, ואחת מהפיצות שלהם שנראית ממש טוב:

מנה חובה: פיצה פונגי של גוסטו (69 שקל לפיצה בקוטר 32 ס"מ)
רוטב עגבניות, תערובת גבינות, פטריות פורטבלו ושמפניון, שום קונפי וגבינת פטה יוונית.

אז בדרך חזרה מהעבודה, צילצלתי אליהם והזמנתי מגש כזה, עם לחם שום. הפתעה הפתעה, זה היה ממש טעים. קצת קטן, אולי קצת דק מידי, אבל ממש טעים. הפטריות היו טובות, הבצק היה טוב, הגבינות היו טובות – פשוט טוב. גם לחם השוק היה ממש פוקצ'י שכזה, עם חתיכות שום אמיתיות. תענוג.

מידי פעם קורה לי מקרה, שממחיש מחדש את המיידיות של האינטרנט והרשתות החברתיות – פייסבוק, טוויטר ופורסקוור. הפעם הסיפור הוא יותר על פייסבוק, למרות שהייתה גם תקשורת על בסיס שני האחרים (וגם קצת טלפון קלאסי, סמסים וכו').

מעשה שהיה, והנה זה יום שישי בערב, ואני מכין ארוחת ערב. אני מעדכן בפייסבוק שאני מגרר בטטה, שאני מגרר עוד בטטה, ואפילו שאני מערבב את כל הירקות שהכנתי. מבעד לתגובות, קופץ אילן ואומר שעשיתי אותו רעב, ואני מגיב ב"בוא".

משם עברה ההתכתבות להודעות אישיות בטוויטר, כשאילן מוודא לאן להגיע ומה להביא איתו. ביקשתי ממנו גלידה, וכעבור כמה דקות ראיתי צ'ק אין שלו בפורסקוור עם צילום של כמה טעמי גלידה ותהיה מה להביא. לא עברה שעה, ואילן כבר היה אצלנו, האוכל עדיין לא מוכן לגמרי, אבל החברותה במצב הנכון.

אה, האוכל היה ממש טעים – בשר צלוי כלשהו עם לביבות בטטה (לא של אורנה ואלה) כלשהן.

אני לא יודע אם ראיתם, אבל 10bis.co.il נראה עכשיו ממש הרבה יותר טוב. אני עדיין לא בטוח שאם אתם רעבים סתם ככה האתר יכול לעזור לכם להחליט מה אתם רוצים לאכול, אבל זה לא העניין – הם העלו גירסה חדשה, ואני חושב שזה שיפור, אחרי כ"כ הרבה שנים בממשק הישן. אפשר לראות את זה, נניח, כשנכנסים לרשימת המסעדות ולבד מהכתובת והצ'קבוקס של [_] כשר ישנן שתי רשימות, אחת לסוג המטבח והשניה לסוג המיון, וזהו. בנוסף, בתצוגת ריבועים, אפשר למיין לפי דירוג, מינימום הזמנה או דמי משלוח, אבל הנתונים האלה אח"כ לא מוצגים, וזה חבל.

מבחינת גיווני האוכל בעבודה, אפשר לציין התקדמות בשוק הבישול הביתי – הרבה יותר בישול ביתי הגיע לכדי ארוחת צהריים משרדית. ועדיין, לא יותר מידי. בתקופה האחרונה קצת מחפף, ומכין פתיתים ואורז, שמגיעים למשרד בקופסא עם שניצלים וקציצות של מאמא-עוף-טוב.

בדיוק במקום הזה אני מוצא את עצמי נגרר למסעדות והזמנות וטייק אווי מכל מיני מקומות, כשחלקם טובים וחלקם ממש לא. המקרה של לפני יומיים היה הזמנה מספגטים, רשת שאני מכיר הרבה זמן. אמנם העסקית יקרה – 49 ש"ח – אבל מקבלים מרק או סלט, עם פסטה לפי בחירה. את הבחירה המהירה שלי אני מכיר – סלמון ספינצ'י בשמנת. רק חבל, שהפעם ובניגוד לשאר הפעמים, המנה הייתה פשוט לא טעימה. היו סלמונים במידה, אבל לא מצאתי עלי תרד שלמים לרפואה, וגם מה שהיה היה בקושי. התיבול היה מזעזעז, כאילו כבר לא אכפת להם לזרוק את כל התבלינים לפסטה, גם אם הם לא מתאימים. מאכזב ביותר.

אני בדיוק אחרי עוד ארוחת צהריים בעבודה, אבל כזו קצת יותר מיוחדת מבד"כ – ישנו שירות כזה, של מישהי שכנראה קוראים לה טלי, והיא מבשלת לתושבי האיזור אוכל ביתי חם ומפיצה בשעות ארוחת הצהרים. מתוך מגוון של תבשילים, קיבלנו היום דוגמיות של הרבה אורז, פתיתים, תפוחי אדם כשלצידם עוף בתנור, שניצל, צ'ילי קון קרנה, ספגטי בולונז קציצות עוף, סלט ירקות ואפונה וגזר (בלי אף מילה על גינה!) מחוממים. הארוחה הייתה די טובה, גם במחיר של 35 ש"ח היא תחליף די טוב לבישולים – אני בטוח שאם משקללים את עלויות המוצרים ואת הזמן שלוקח לקנות ולבשל הכל. כמובן, לא תמיד, אבל טוב שיש אופציות.

וזהו בערך. אין דברים מסעירים מידי במשרד, אין הרבה אטרקציות מחוצה לו – חיים כסידרם.

היום עמד, משום מה, בסימן נותני שירות וקשרי שירות. זה התחיל עוד בבוקר, אחרי קניה מוצלחת באתר Bed Bath & Beyond צייצתי "חוויית קנייה מעולה באתר של Bed Bath & Beyond. הלוואי שהיו אתרים כאלה בארץ". אחרי שהעלתי עם עינב את החלום הישן שלי לעשות שת"פ עם ThinkGeek, התקשרו אלי מחברת כרטיס האשראי שלי, לאומי קארד, ואמרו שעשיתי עיסקה קצת חריגה בחו"ל, ורק רצו לוודא שזו לא הונאה בכרטיס אשראי. השבתי בחיוב ואמרתי שאני אכן עשיתי, ואז צייצתי בטון מתפלא ובקול מוקיר תודה (הם גם ענו לי בערב). נפלא.

אבל המלחמה האמיתית הייתה בצהריים ולאחריהם. התחלנו בתהיות על מה אוכלים לצהרים, או יותר נכון – מה מזמינים. אחרי שכמעט הזמנו סלט שלוקח לו 90 דקות להגיע, החלטנו ללכת על מוזס, שנשמע די בטוח. ההזמנה בוצעה בערך ב-12:15 – צייצתי למוזס וביקשתי שהאוכל יגיע מהר – ולקח לה קצת הרבה מידי זמן להגיע. רק כשהגיע, הבנתי שזה לקח הרבה זמן והיה יבש קצת הרבה בגלל שזה נשלח ממוזס סטיישן (סניף שנמצא בקצה דיזנגוף בתל אביב) למשרד ברמת השרון, כשבנקל אפשר היה לשלוח את ההזמנה מהרצליה או רמת החי"ל.

אבל זה לא היה העניין – בהזמנה היו חסרים כמה פריטים – תוספת פירה לשניצל של דרור, השתיה של כולנו, וההמבורגר של קובי. המבורגר שלם, חי חידקי! אז אני מרים טלפון לסניף, ומדבר עם אודי, שמתנצל, ואומר שהוא ירביץ לכמה אנשים וישלח לי את החוסרים במיידי, או בעצם, קודם ישלח ואז ירביץ. צוחקים, אנחנו מתיישבים לאכול את מה שכן הגיע, כולל פרוסת עוגת שוקולד די טובה. אחרי האוכל אני, מיכאל ואפילו אבי מצייצים על המוזס הלא תקין, ואני אף מעביר את המסר לפייסבוק כשורת סטטוס מתוייגת היטב.

כמה דקות אח"כ מוזס מחזיר לי הודעה פרטית, ומבקש את הטלפון שלי, להמשך טיפול. אני עוד במחשבה שקובי יקבל את האוכל שלו, ממתין בסבלנות. שעתיים אח"כ אני שוב מצלצל לסניף, שוב מדבר עם אודי, והוא לוקח ממני טלפון ומבטיח לבדוק את העניין ולחזור אלי. ספויילר: הוא לא חוזר, אבל הוא מהיחידים שלא חוזרים. שניה עם זה. אני מתכתב עם מוזס בפייסבוק, קצת בטוויטר, ואז מקבל שני טלפונים מאייל ומעוד מישהו (סליחה, לא זוכר מי) שמתנצלים, מוודאים שאני מדקלם שזה אירוע חד פעמי ולא מעיד על טיב השירות בכלל והמשלוחים בפרט (כן, אני יודע, לא הזמנה ראשונה שם), ונותנים צ'ופר שנראה טוב. לא עוזר לקובי, שקיבל במבה לארוחת צהריים/ערב, אבל למדנו מה הכוח של טוויטר/פייסבוק.

מוקדם יותר היום הופיע ציוץ של רשת מוזס שקרא קריאה:

אתם חייבים אייפון עכשיו – אתם יודעים למה? כי אפשר להזמין דרכו משלוח ממוזס! http://itunes.com/apps/imoses

אח"כ כבר הייתה גם בפייסבוק הודעה, אבל, זה כבר אולד ניוז בכל מקרה, אייפון כבר יש לי, ובדיוק אני מחפש מה לאכול היום לצהריים, אז הייתי חייב לנסות.

האפליקציה די חדשנית בארץ, אני חייב להודות. כבר ראינו אפליקציית הזמנת פיצה של פיצה האט בארה"ב, ואנחנו מכירים אפליקציות לשיתוף המקומות בהם אנחנו נמצאים (foursquare, gowalla) או תמונות של האוכל אותו אנחנו אוכלים (fiddme), אבל זה די חדש פה. הניווט הוא לא אייפוני קלאסי, שזה ממש יפה ומתחשב, לדעתי.

האפליקציה כוללת מידע על הסניפים, כולל יכולת להתקשר, להזמין מקום ולראות את הסניף על המפה. ישנה חנות שמוכרת מרצ'נדייזינג של מוזס – תיקיה, חולצות, כובעים – וישנו החלק המרכזי של האפליקציה, שהוא דפדוף בין המנות שיש למוזס להציע לנו, כולל עיסקיות, מנות ראשונות, עיקריות, סלטים, תוספות, שתיה וקינוחים. למנות ניתן לבחור את דרגת העשייה, תוספות על ההמבורגר, תוספות ליד ההמבורגר, וכן הלאה. אחרי משלוח ממלאים את הפרטים, ניתן להתחבר כחברי מוזס, ולקבל הטבות (לא יודע, אני לא חבר כזה של מוזס). אחרי שנשלחת הזמנה, ניתן לשחק בשני משחקים של מוזס, Art Attack או Finding Moses. הראשון הוא משחק בו צריך לשמור את מוזס בין החלק התחתון לעליון של המסך, ובשני זה פאזל משעשע.

בגדול, אחלה אפליקציה, נותנת בראש למתחרים והיא רעיון טוב לאתרים כמו 10ביס, אבל כמה דברים מפריעים לי:

• המפה היא לא המפה של האייפון, אלא תמונה. לא ניתן לנווט את עצמנו לסניף
• אין חיווי על זמני המשלוח. זה קצת הכאיב לי, כי רק אחרי שעה ההזמנה שלי נקלטה
• יכול להיות שחסרה תמונה גדולה יותר של הפריט, אולי קצת יותר טקסט עליו
• בהערת אגב, ויכול להיות שזה חבלי לידה בלבד, ההזמנה נקלטה שעה אחרי ששלחתי אותה, כך שהאוכל הגיע רק אחרי כשעתיים

אחרי שבועיים וחצי של עבודה בויביה, גם לחומוס לקחו אותי. הפתרון הרמת השרוני לחומוס הוא החומוסיה, שנמצאת באוסישקין 9, מרחק הליכה מושקעת מהמשרד. המקום ממש יפה, השירות קצת איטי לפעמים – ביקשנו חריף לשלוחן, ועד שלא הלכתי אליו ועמדתי לידו לא קיבלנו צלוחית חריף, והתפריט די ברור ורשום בגדול על הקיר. בין ההזמנה לקבלת החומוס, אגב, קפצתי לבלוג החומוס כדי לוודא מה דעתם בנידון, וציפייתי גברה.

כשקיבלנו את החומוס, אחרי שצילמתי והעלתי לטוויטר – אני הזמנתי משולש שמורככב מחומוס, מסבחה ופול – הרגשתי שמשהו לא כשורה. המרקם של החומוס הזכיר לי במשהו את החומוס הקנוי בעל המרקם החלק והעדין, למרות שאנשים העידו שהוא מכין את החומוס במקום.

בסופו של דבר, יונתן הציע שני פתרונות אפשריים:

• הבעלים היה המפקד שלו בצבא
• חסרה לי "הארומה המיוחדת", אם-אני-מבין-למה-הוא-מתכוון

כן, אני מבין למה הוא מתכוון, ולראייה, הקוליפורמים של אבו חסן מעולים, ואחרי כ"כ הרבה ימי שישי (ולא רק) שם אני יכול להעיד שמצב האומה מעולה, ומצב הקיבה גם כן.

כבר הרבה זמן לא יצא לי להיות בחוף לא תל אביבי. גם בחוף תל אביבי בקושי יוצא לי להיות, עם העור הרגיל וחוסר האהבה לחול. אבל כשהחברים (ליאור דחף, אבל לא כ"כ טוב) רוצים סופשבוע בחוף הבונים, מה לא עושים? וול, כמה דברים.

אחרי שהצלחנו להכריע באיזו שבת נסע – בכל זאת, בחודש הבא מתחילה תקופת המבחנים לרובנו – ואחרי שוידאנו מי מגיע, היינו עוד צריכים לארגן דברים, כשלטובת עניין היו אצלי ערן וליאור בחמישי בלילה. בשישי בבוקר התעוררתי מוקדם, כדי לקנות כמה דברים, לאסוף את אלון ולסוע לאסוף את מור. בדרך עוד עצרנו באיקאה (קערות, שמיכה, סוללות) ובביג נתניה (למטייל – קנינו פנס וסוללות) וביכין סנטר נתניה (גלידה באיגלו, בייגל כלשהו ואייס ארומה), ואז נסענו לאסוף את ערן בצומת פרדיס. משם נכנסים לפרדיס עצמה, לקנות כמה מצרכי מזון בסיסיים לשבת, והופ! לחוף. עד שהרכב השני, של אריק ושאר השלמות הדברים יגיע, אנחנו בונים שני אוהלים ויושבים לשחק שש בש, להסתכל על הנוף, ולהשתזף בשמש. הרוח בינתיים לא מטרידה.

כמה שעות מאוחר יותר, גם אריק והבנות (טוב, גם ליאור) מגיעים. הם הביאו בירות קרות, מצרכים שונים, ואני מניח שעוד דברים. אנחנו מתמקמים על החוף, ושום דבר מעניין לא קורה, אבל עדיין יש רוח. עוד כשעתיים קדימה, גם אמא מגיעה לביקור. יש רוח, אנשים לובשים סווטשירטים. אמא הולכת, אנחנו עושים על האש לעת חושך, ועדיין רוח – היא גמרה לנו את הגחלים ואי אפשר לעשות סטייק, רק את המוקדם ההוא ששמתי לעצמי. אני מחליט לפרוש לישון בזכון יעקב, וגם מור, ליאור ואלון באים איתי. אחת עשרה בלילה, ואנחנו מגיעים לזכרון יעקב, לבית של אמא, פורשים מצעים והולכים לישון אחרי משחק שיט הד.

בוקר, הטווסים והתרנגולים של השכנים עושים את הקולות שלהם, אני מתעורר לקול השעון המעורר בשמונה, החבר'ה ישנים עד בערך תשע. שעה וקצת אח"כ אנחנו יוצאים חזרה לכיוון החוף, ועוצרים להביא עוד קצת בשר וכמה דברים מסביב, לארוחת צהריים. מגיעים לחוף, קצת מיף, הרבה כיף, עושים על האש ובורחים לכיוון תל אביב – לליאור יש עבודה ב-16 ואנחנו בחוף, שעה וחצי לפני. לי לקח להגיע חזרה לתל אביב שעה ושתי דקות. היה נחמד, למען האמת. אריק (ומאיה, מיכל וערן) עצרו בנתניה לאכול במקס ברנר. חצופים.

היה כיף, ועכשיו יש לי פנס, קעריות וצילייה לסופי שבוע בחוף (:

אחרי שחזרתי מסין, הייתי צריך חופש. סין לא הוגדרה כחופש, ולכן הייתי צריך אחד כזה. בנוסף, הייתי צריך לסדר את שעות היקיצה והשינה שלי – לא שאני סובל, או נהנה – for what that matters, מיעפת, אבל בכל זאת נחתנו בחמש בבוקר. מעבר לזה, תמר חזרה לישראל אחרי שבעה חודשים, וכדאי ורוצה לפגוש אותה.

אחרי שהשלמתי כמות נכבדת של פריטים שרציתי לקרוא בגוגל רידר ובמייל, יצאתי למשרד, להעביר כמה מתנות. להגיד שלום מהיר, ולהמשיך. מעבר לזה, דיברתי עם כמה אנשים שהתקשרו במקרה וישנצ"תי. בערב אריק קפץ אלי, שיחקנו קצת פוסבול ושתינו מהגלנפידיך 21 החדש שלי, ונפרדנו לדרכינו. כחצי שעה אח"כ כבר הייתי בדרכי למיטבול בראשל"צ, לפגוש את תמר ומיכל. שאחרו, בכעשרים דקות. האוכל היה טעים (ותמר אכלה בשר בקר, שזה די חדש לי), השיחות היו טובות, ואני קיבלתי שוקולד, צ'ייסר של אוסטרליה ומחזיק מפתחות של קואלה שאוהב את אוסטרליה.

שישי בבוקר, אני מתעורר להמשך ההסתגלות לארץ. ערן ואבא יצטרפו לליאור ואלי לחומוס באבו חסן, אז יוצאים מאוחר. אחרי החומוס ערן וליאור באים אלי, ואנחנו משחקים על הגג נו שיט, אח"כ יורדים לסלון לשחק, אוכלים טוסט גבינה ונפרדים לשלום. אני שוב משני"צ, ומתעורר מאוחר כדי לצאת עם תמר לטמפטיישן. היא מאשרת את המקום – בכל זאת זו הפעם הראשונה שהיא שם, ודי קל לרצות אותה – גולדסטאר, מקום לשבת ו"ארץ חדשה" של שלמה ארצי. חוזרים אלי לקפה ותמונות מסין, ונפרדים. השעה חמש לפנות בוקר, לערך, ואני הולך לישון.

כמעט 11 בבוקר, ואני כבר ער. יושב ורואה טלויזיה, קורא דברים, כותב קצת. כל היום עובר בעצלתיים, ומגיעים עד הערב. למחרת יהיה יום הולדתה של תמר, ומכיוון שאני אהיה עסוק בעבודה ובלימודים עד מאוחר, כדאי לצאת בשבת בערב, לעבור את חצות, ולהגיד מזלטוב כמו שצריך. אז אני מגיע למכון ויצמן, ויוצאים לרחובות. אוספים גם את שיר, ויושבים בלה מורס, שותים בירה ומדברים. באיזור שתיים בלילה אנחנו חוזרים למכון ויצמן, ואני מציין שאני אלך להגיד שלום לאייל בפליים כשאני אחזור – ותמר מצטרפת. אני חונה ממש ליד הפליים, יושבים שם ושותים בירה עד שהמקום מתרוקן. אני מחזיר את תמר וחוזר הביתה לישון כ-3 שעות עד יום העבודה שאחרי חופשת פסח.

יום ראשון, עבודה, לא הכי כיף. אני יוצא שעה מוקדם, באופן מפתיע לא עייף, ונוסע ללימודים כמו תמיד. מבריז מהתרגול בעונשין (אני צריך להפסיק עם זה) כי מרגיש קצת עייף, ונוסע להעביר את הקרטונים ששגיש השאיר אצלי כשהוא טס להודו חזרה אליו. בדרך נמרוד מדבר איתי, ומזמין אותי לסינמה סיטי לראות סרט, כי יש לו זוג כרטיסים בחינם. מסיים עם שגיש, ונוסע לאסוף את נמרוד ונוסעים לסינמה סיטי. בוחרים בסרט "משחק כפול", סרט די מבלבל אבל נחמד. הולך לישון מוקדם, יחסית, באיזור השעה אחת