איתי נתנאל

מוקדם יותר היום הופיע ציוץ של רשת מוזס שקרא קריאה:

אתם חייבים אייפון עכשיו – אתם יודעים למה? כי אפשר להזמין דרכו משלוח ממוזס! http://itunes.com/apps/imoses

אח"כ כבר הייתה גם בפייסבוק הודעה, אבל, זה כבר אולד ניוז בכל מקרה, אייפון כבר יש לי, ובדיוק אני מחפש מה לאכול היום לצהריים, אז הייתי חייב לנסות.

האפליקציה די חדשנית בארץ, אני חייב להודות. כבר ראינו אפליקציית הזמנת פיצה של פיצה האט בארה"ב, ואנחנו מכירים אפליקציות לשיתוף המקומות בהם אנחנו נמצאים (foursquare, gowalla) או תמונות של האוכל אותו אנחנו אוכלים (fiddme), אבל זה די חדש פה. הניווט הוא לא אייפוני קלאסי, שזה ממש יפה ומתחשב, לדעתי.

האפליקציה כוללת מידע על הסניפים, כולל יכולת להתקשר, להזמין מקום ולראות את הסניף על המפה. ישנה חנות שמוכרת מרצ'נדייזינג של מוזס – תיקיה, חולצות, כובעים – וישנו החלק המרכזי של האפליקציה, שהוא דפדוף בין המנות שיש למוזס להציע לנו, כולל עיסקיות, מנות ראשונות, עיקריות, סלטים, תוספות, שתיה וקינוחים. למנות ניתן לבחור את דרגת העשייה, תוספות על ההמבורגר, תוספות ליד ההמבורגר, וכן הלאה. אחרי משלוח ממלאים את הפרטים, ניתן להתחבר כחברי מוזס, ולקבל הטבות (לא יודע, אני לא חבר כזה של מוזס). אחרי שנשלחת הזמנה, ניתן לשחק בשני משחקים של מוזס, Art Attack או Finding Moses. הראשון הוא משחק בו צריך לשמור את מוזס בין החלק התחתון לעליון של המסך, ובשני זה פאזל משעשע.

בגדול, אחלה אפליקציה, נותנת בראש למתחרים והיא רעיון טוב לאתרים כמו 10ביס, אבל כמה דברים מפריעים לי:

• המפה היא לא המפה של האייפון, אלא תמונה. לא ניתן לנווט את עצמנו לסניף
• אין חיווי על זמני המשלוח. זה קצת הכאיב לי, כי רק אחרי שעה ההזמנה שלי נקלטה
• יכול להיות שחסרה תמונה גדולה יותר של הפריט, אולי קצת יותר טקסט עליו
• בהערת אגב, ויכול להיות שזה חבלי לידה בלבד, ההזמנה נקלטה שעה אחרי ששלחתי אותה, כך שהאוכל הגיע רק אחרי כשעתיים

אחרי שבועיים וחצי של עבודה בויביה, גם לחומוס לקחו אותי. הפתרון הרמת השרוני לחומוס הוא החומוסיה, שנמצאת באוסישקין 9, מרחק הליכה מושקעת מהמשרד. המקום ממש יפה, השירות קצת איטי לפעמים – ביקשנו חריף לשלוחן, ועד שלא הלכתי אליו ועמדתי לידו לא קיבלנו צלוחית חריף, והתפריט די ברור ורשום בגדול על הקיר. בין ההזמנה לקבלת החומוס, אגב, קפצתי לבלוג החומוס כדי לוודא מה דעתם בנידון, וציפייתי גברה.

כשקיבלנו את החומוס, אחרי שצילמתי והעלתי לטוויטר – אני הזמנתי משולש שמורככב מחומוס, מסבחה ופול – הרגשתי שמשהו לא כשורה. המרקם של החומוס הזכיר לי במשהו את החומוס הקנוי בעל המרקם החלק והעדין, למרות שאנשים העידו שהוא מכין את החומוס במקום.

בסופו של דבר, יונתן הציע שני פתרונות אפשריים:

• הבעלים היה המפקד שלו בצבא
• חסרה לי "הארומה המיוחדת", אם-אני-מבין-למה-הוא-מתכוון

כן, אני מבין למה הוא מתכוון, ולראייה, הקוליפורמים של אבו חסן מעולים, ואחרי כ"כ הרבה ימי שישי (ולא רק) שם אני יכול להעיד שמצב האומה מעולה, ומצב הקיבה גם כן.

כבר הרבה זמן לא יצא לי להיות בחוף לא תל אביבי. גם בחוף תל אביבי בקושי יוצא לי להיות, עם העור הרגיל וחוסר האהבה לחול. אבל כשהחברים (ליאור דחף, אבל לא כ"כ טוב) רוצים סופשבוע בחוף הבונים, מה לא עושים? וול, כמה דברים.

אחרי שהצלחנו להכריע באיזו שבת נסע – בכל זאת, בחודש הבא מתחילה תקופת המבחנים לרובנו – ואחרי שוידאנו מי מגיע, היינו עוד צריכים לארגן דברים, כשלטובת עניין היו אצלי ערן וליאור בחמישי בלילה. בשישי בבוקר התעוררתי מוקדם, כדי לקנות כמה דברים, לאסוף את אלון ולסוע לאסוף את מור. בדרך עוד עצרנו באיקאה (קערות, שמיכה, סוללות) ובביג נתניה (למטייל – קנינו פנס וסוללות) וביכין סנטר נתניה (גלידה באיגלו, בייגל כלשהו ואייס ארומה), ואז נסענו לאסוף את ערן בצומת פרדיס. משם נכנסים לפרדיס עצמה, לקנות כמה מצרכי מזון בסיסיים לשבת, והופ! לחוף. עד שהרכב השני, של אריק ושאר השלמות הדברים יגיע, אנחנו בונים שני אוהלים ויושבים לשחק שש בש, להסתכל על הנוף, ולהשתזף בשמש. הרוח בינתיים לא מטרידה.

כמה שעות מאוחר יותר, גם אריק והבנות (טוב, גם ליאור) מגיעים. הם הביאו בירות קרות, מצרכים שונים, ואני מניח שעוד דברים. אנחנו מתמקמים על החוף, ושום דבר מעניין לא קורה, אבל עדיין יש רוח. עוד כשעתיים קדימה, גם אמא מגיעה לביקור. יש רוח, אנשים לובשים סווטשירטים. אמא הולכת, אנחנו עושים על האש לעת חושך, ועדיין רוח – היא גמרה לנו את הגחלים ואי אפשר לעשות סטייק, רק את המוקדם ההוא ששמתי לעצמי. אני מחליט לפרוש לישון בזכון יעקב, וגם מור, ליאור ואלון באים איתי. אחת עשרה בלילה, ואנחנו מגיעים לזכרון יעקב, לבית של אמא, פורשים מצעים והולכים לישון אחרי משחק שיט הד.

בוקר, הטווסים והתרנגולים של השכנים עושים את הקולות שלהם, אני מתעורר לקול השעון המעורר בשמונה, החבר'ה ישנים עד בערך תשע. שעה וקצת אח"כ אנחנו יוצאים חזרה לכיוון החוף, ועוצרים להביא עוד קצת בשר וכמה דברים מסביב, לארוחת צהריים. מגיעים לחוף, קצת מיף, הרבה כיף, עושים על האש ובורחים לכיוון תל אביב – לליאור יש עבודה ב-16 ואנחנו בחוף, שעה וחצי לפני. לי לקח להגיע חזרה לתל אביב שעה ושתי דקות. היה נחמד, למען האמת. אריק (ומאיה, מיכל וערן) עצרו בנתניה לאכול במקס ברנר. חצופים.

היה כיף, ועכשיו יש לי פנס, קעריות וצילייה לסופי שבוע בחוף (:

אחרי שחזרתי מסין, הייתי צריך חופש. סין לא הוגדרה כחופש, ולכן הייתי צריך אחד כזה. בנוסף, הייתי צריך לסדר את שעות היקיצה והשינה שלי – לא שאני סובל, או נהנה – for what that matters, מיעפת, אבל בכל זאת נחתנו בחמש בבוקר. מעבר לזה, תמר חזרה לישראל אחרי שבעה חודשים, וכדאי ורוצה לפגוש אותה.

אחרי שהשלמתי כמות נכבדת של פריטים שרציתי לקרוא בגוגל רידר ובמייל, יצאתי למשרד, להעביר כמה מתנות. להגיד שלום מהיר, ולהמשיך. מעבר לזה, דיברתי עם כמה אנשים שהתקשרו במקרה וישנצ"תי. בערב אריק קפץ אלי, שיחקנו קצת פוסבול ושתינו מהגלנפידיך 21 החדש שלי, ונפרדנו לדרכינו. כחצי שעה אח"כ כבר הייתי בדרכי למיטבול בראשל"צ, לפגוש את תמר ומיכל. שאחרו, בכעשרים דקות. האוכל היה טעים (ותמר אכלה בשר בקר, שזה די חדש לי), השיחות היו טובות, ואני קיבלתי שוקולד, צ'ייסר של אוסטרליה ומחזיק מפתחות של קואלה שאוהב את אוסטרליה.

שישי בבוקר, אני מתעורר להמשך ההסתגלות לארץ. ערן ואבא יצטרפו לליאור ואלי לחומוס באבו חסן, אז יוצאים מאוחר. אחרי החומוס ערן וליאור באים אלי, ואנחנו משחקים על הגג נו שיט, אח"כ יורדים לסלון לשחק, אוכלים טוסט גבינה ונפרדים לשלום. אני שוב משני"צ, ומתעורר מאוחר כדי לצאת עם תמר לטמפטיישן. היא מאשרת את המקום – בכל זאת זו הפעם הראשונה שהיא שם, ודי קל לרצות אותה – גולדסטאר, מקום לשבת ו"ארץ חדשה" של שלמה ארצי. חוזרים אלי לקפה ותמונות מסין, ונפרדים. השעה חמש לפנות בוקר, לערך, ואני הולך לישון.

כמעט 11 בבוקר, ואני כבר ער. יושב ורואה טלויזיה, קורא דברים, כותב קצת. כל היום עובר בעצלתיים, ומגיעים עד הערב. למחרת יהיה יום הולדתה של תמר, ומכיוון שאני אהיה עסוק בעבודה ובלימודים עד מאוחר, כדאי לצאת בשבת בערב, לעבור את חצות, ולהגיד מזלטוב כמו שצריך. אז אני מגיע למכון ויצמן, ויוצאים לרחובות. אוספים גם את שיר, ויושבים בלה מורס, שותים בירה ומדברים. באיזור שתיים בלילה אנחנו חוזרים למכון ויצמן, ואני מציין שאני אלך להגיד שלום לאייל בפליים כשאני אחזור – ותמר מצטרפת. אני חונה ממש ליד הפליים, יושבים שם ושותים בירה עד שהמקום מתרוקן. אני מחזיר את תמר וחוזר הביתה לישון כ-3 שעות עד יום העבודה שאחרי חופשת פסח.

יום ראשון, עבודה, לא הכי כיף. אני יוצא שעה מוקדם, באופן מפתיע לא עייף, ונוסע ללימודים כמו תמיד. מבריז מהתרגול בעונשין (אני צריך להפסיק עם זה) כי מרגיש קצת עייף, ונוסע להעביר את הקרטונים ששגיש השאיר אצלי כשהוא טס להודו חזרה אליו. בדרך נמרוד מדבר איתי, ומזמין אותי לסינמה סיטי לראות סרט, כי יש לו זוג כרטיסים בחינם. מסיים עם שגיש, ונוסע לאסוף את נמרוד ונוסעים לסינמה סיטי. בוחרים בסרט "משחק כפול", סרט די מבלבל אבל נחמד. הולך לישון מוקדם, יחסית, באיזור השעה אחת

לפני איזה שבועיים הייתה לי שיחה מוזרה עם אריק במסנג'ר:

12:21:16 PM Arik: תגיד, יש לך תוכניות ל26/3?
12:21:33 PM Itai Nathaniel: שניה, בודק
12:23:16 PM Itai Nathaniel: זה יום חמישי
12:23:26 PM Arik: חיובי
12:24:18 PM Itai Nathaniel: אוקי. לי אין הרבה דברים באותו היום
12:24:27 PM Arik: סבבה, שריין….
12:24:38 PM Itai Nathaniel: לטובת?
12:24:47 PM Itai Nathaniel: ומתי?
12:24:58 PM Arik: משעה 5 בערך.
12:25:03 PM Itai Nathaniel: אני עובד עד 18
12:25:06 PM Arik: ותפסיק לשאול שאלות יא סוטה!
12:25:16 PM Arik: מקסימום תצא קצת מוקדם
12:25:25 PM Itai Nathaniel: מי עוד מגיע?
12:25:35 PM Arik: סוטה!
12:25:50 PM Itai Nathaniel: אתה מוזר.
12:26:00 PM Arik: אני אצרח!
12:26:15 PM Itai Nathaniel: שיריינתי. אתה יכול לראות בקלנדר שלי
12:28:31 PM Arik: יש

איתי עם כל המתנות. לעוד תמונות - בגלריה של אריק בפיקאסה

מאז היה לי בקלנדר שאריק לוקח אותי לפרדס חשוך באיזור השרון, לבצע זממים שונים. שבוע לאחר מכן הוא ביקש את הכתובת שלי, קרא לי סוטה, וכמה שניות לאחר מכן קיבלי מייל מלגעת באוכל, שאמרו לי שנרשמתי לסדנת בשר ויין למבינים. ביום רביעי שעבר אריק היה פה למטה, מתחת לבית שלי, והביא לי שקית הפתעות. בשקית הייתה סכין בשר, פולי קפה של סטארבקס ואת ההזמנה לסדנת הבשר והיין למבינים. אריק צילם הכל, ואז גער בשאר החברים-שותפים-למתנה שלא היו שם לראות את זה. אז מה אם היה מאוחר בלילה.

ביום חמישי בחמש יצאתי מהעבודה, והלכתי לכיוון האוטו. שעה כדי לצאת מתל אביב ולהיכנס לרעננה זה ממש לא מספיק, בתנאים האלה. אחרתי רק ב-20 דקות. הגעתי לא הרבה זמן לפני הקרפאצ'יו (פילה עם מלח אטלנטי). בהמשך היו גם פילה עם בצלצל שאלוט למנה ראשונה, סלט חסה ורוקט, גזר, מלפפון ותות עם רוטב כלשהו, טחינה שעשו עם שני צרורות פטרוזיליה טחונה, הרבה שיני שום, לימונים שלמים, וכמובן טחינה גולמית, מים ותבלינים, אח"כ בתחום הבשרים היו קבבונים אפויים עם הטחינה, שניצל סינטה בטמפורה, סינטה צרובה עם עשבי תיבול וחומץ, תפו"א שנאפו בתנור ואז בושלו עם צ'ילי פיקנטי-מתוק וחלב קוקוס, שהוגש ליד רוסטביף אנטריקוט עם רוטב המרינדה שלו (שמן זית, חרדל גרגירים, ועוד כמה דברים) ואסאדו בתנור עם צ'אטני. ולקינוח היו תותים קצוצים עם נענע וקצפת. היה גם יינות באיזור, מרלו, פטיט סירה וקברנה סוביניון – כולם של רקנאטי. אה, ויש גם גלריה שלי של העניין, למי שלא בקטע של להיכנס לקישורי הטוויטר והטווינקל. היה מושקע, היה טעים, והיה כמו בפאפאגאיו, רק בלי הבשר הפושט ועם די הרבה הסברים מעניינים.

יצאתי מוקדם יותר לכיוון אבו חסן, אחרי שבועיים נטולי חומוס. האווירה הייתה גשומה, וחלק מהדרך ירד גשם זלעפות. שלא תבינו אותי לא נכון, אני אוהב לנהוג נהיגת גשם – זה אימון מעולה בנהיגה. בכל מקרה, אני מגיע לחומוס, ולא רק שאין תור, יש מלא מקומות ריקים. אני יושב בשולחן של השישייה, וחיש קל קמים ממנו שני האנשים שישבו שם, מותירים ריק במסעדה. אין צעקות, אין כלום, אני יכול לשמוע את הכביש שם ליד ממתין לסוללים.

זו לא הנקודה שלי, כמובן. הנקודה שלי היא שיחסית לשישי באחת עשרה וחצי, היום ממש מעט אנשים באבו חסן. כל כך מעט, אפילו אחרי תחקיר החומוס הגדול בכלבוטק הגיעו יותר אנשים, מה שאומר שגשם יותר מפחיד אנשים מאשר קוליפורמים (ועל זה אמר ג'רי סיינפלד שעשו מחקר, וגילו שאנשים מפחדים יותר לנאום מול קהל מאשר למות, כך שבלוויה, אנשים היו מעדיפים להיות בארון הקבורה מאשר לשאת את ההספד).

אני לא יודע למה אני לא כותב פוסטים לאחרונה. זה לא שלא היו לי מספיק סיבות לכתוב פוסטים, כמו הבחירות שעברו אותנו, היומולדת שלי, ושאר עניינים דיומא. המספר 2 חזר לאחרונה כמה פעמים, וסיפק אירועים שונים: שבועיים רצופים שלא הייתי ביום שישי באבו חסן, פעמיים שהייתי במיטבול (שעברו סניף), פעם אחת אפילו קיבלתי הנחת יומולדת של 20% שגיליתי ממש במקרה, פעמיים הייתי במוזס (פעם אחת ליומולדת עם ליאור, אלון ומור,יום למחרת עם שגיש).

יש לי גם תוכניות לעתיד הלא-כל-כך-רחוק (כולל: גוגל I/O), ממש בתקופת סמסטר הקיץ. אבל זה משהו גדול, אז בינתיים אני עוד לא כותב אותו, למרות שאמרתי די הרבה. לא נשכח לציין שבאפריל, בפסח, אני ואמא טסים לאחותי שגרה עם חברשלה בג'נג'ן, איפשהו חצי שעה נסיעה מהונג קונג. טוב, קוראים לזה שנג'ן (Shenzhen), אבל תגידו שזה לא נשמע כאילו זרקתי קפיץ במדרגות.

אולי אני סתם לא מרוצה מהעבודה, ואז בבית אני מכפר על זה בהמון שעות של טלויזיית אינטרנט מצחיקה או דרמטית (העונה ה-18 של הישרדות האמריקאית החלה, וגם השלמתי פרקים של How I Met Your Mother ו-The ig Bang Theory, וגם קצת House, M.D.).

ואולי.