איתי נתנאל

כבר בתחילת יום העצמאות האמריקאי, אני תוהה מה עושים בערב. על האש נפסל, בגלל סיבות שונות, אז אפשר ללכת לאירוע כלשהו של העיר בה אנחנו נמצאים – גייטרסבורג, או לסוע לוושינגטון הבירה ולהשתתף באירועי העיר. בכל זאת, בירת ארה"ב, ערב יום העצמאות, נשמע טוב בהחלט. הבעיה העיקרית הייתה חוסר הבנה של האמריקאים, וכך, לאירוע שמתקיים בין השעות 20:00 ל-22:30, יצאנו בשעה 21:15, ככה. ועוד הייתה דרך ארוכה לפנינו. כדי לעשות סיפור ארוך – קצר, כשיצאנו מהמטרו לא רחוק מהקניון (The Mall) בוושינגטון, אנשים כבר נהרו חזרה הביתה, וכשטיילנו בעיר – הכל היה כבר ריק, ובשלבי קיפול (ליד ה-Washington Monument עברו פועלי ניקיון וניקו את הדשא, כשמשאיות אשפה אספו שקיות).

אנחנו יוצאים מהמטרו, והולכים קצת ברחוב כלשהו, כשלפנינו הקפיטול. נכנסים לקניון הריק, פחות או יותר, מטיילים בין הבניינים העתיקים, מתפעלים מהנוף. באנדרטת וושינגטון אנחנו מצלמים קצת, מסתכלים על שני הקצוות של הקניון, מעריכים היכן נמצא הבית הלבן וניגשים לשם. בגלל אירועי היום, אבל, יש מלא גדרות שאי אפשר לעבור, והבית הלבן רק מבצבץ בין העצים והשיחים, ובקושי רואים אותו, אז אנחנו פונים לכיוון העיר ומחפשים מקום לשתות בו משהו, אתם יודעים, לכבוד החג

המקום שאנחנו מוצאים, בסופו של דבר, הוא ה-Tattoo Bar, אי שם. כניסה לבחורים ב-10$, לא משנה הלבוש, ואחרי כמה דקות אנחנו בפנים, תוהים על מחירי האלכוהול הגבוהים. כשעה לאחר מכן אנחנו יוצאים מהמקום, ופנינו חזרה אל המטרו. בדרך אנחנו עוצרים לפיצה, וקצת אח"כ עוצרת אותנו אישה אפרו-אמריקאית ושואלת אם חברה שלה היא big ass woman או woman with a big ass. אהמ. חברה שלה עוזרת לנו, ומרימה את השמלה שלה, כדי שנזהה את העניין. אהמ אהמ, מטריד מאוד. כמה רחובות לא נכונים וכן נכונים אח"כ, אנחנו כבר במטרו, יושבים ספסל ליד בחור שיכור שמדבר מילים לא ברורות, בדרכינו חזרה לגייטרסבורג.

ביום שלאחר מכן וביום שאחריו אני ממשיך להתאמן על הנחיתות שלי. כרגע אני במצב של 90% נחיתות טובות, לפי המדריך שלי, ואני די צריך להעלות את זה ל-100%. אנחנו גם צריכים לתרגל מצבי חירום (ולא חירומים, כי אין מילה כזו, כי חירום זה שם עצם קיבוצי, ממש כמו ציוד). היום דווקא ניסינו לתרגל את זה, אך אינני מיומן דיי, ובתאוריה – היום נחתנו על דשא/בתים/לא על המסלול פעמיים. זה יעבור לי. קצת אחרי אני אעשה טיסת סולו

על הבוקר אני יוצא לכיוון ה-TSA, לעשות בדיקה נחמדה במשטרת המדינה (מרילנד). לטובת העניין פתחתי יוזר באיזה אתר, שילמתי 130$, וטביעות האצבעות שלוקחים ממני הן בחינם. אבל הכרטיסים עליהם מחתימים את טביעות האצבעות עולים 5$ לכרטיס, וקניתי שניים, לכל מקרה. גם המעטפה של פדקס בתוכה שלחו את הכרטיס עלתה איזה 27$. יקר העניין הזה. הבחורים שביצעו את ההליך הנ"ל, שוטרים שפרשו ומתנדבים כרגע לתהליך, היו מאוד נחמדים. אחד מהם סיפר שהוא היה בויאטנם, והיה איזה מפקד טייסת בן 23, ומאוחר יותר הוא גם היה במצדה. אח"כ הוא גם התנצל שהנשיא שלו חושב שאפשר לדבר עם מוסלמים הבחור השני גם היה נחמד, סיפר בדיחה שאי אפשר להעביר בכתב, וסיים תהליך די מהר. בסופו של דבר סיימנו שם. נחמד למדי.

משם אנחנו חוזרים ונוסעים כמעט ישירות לשדה התעופה. הנושא של השיעור היום היה הקפות, ועשינו הקפות ונחיתות, טאץ'-אנד-גו, ואפילו עשיתי נחיתה די טובה. 6 נחיתות סך הכל, 0.9 שעות טיסה, אבל מבחינת ספר התיאוריה אני כבר די בסוף, ואני מקווה להשלים אותו עד סוף השבוע, ולהתחיל לראות וידאואים של חזרה על החומר, ועד סוף השבוע הבא לעשות תיאוריה ולסיים עם זה.

מעבר לזה דיברתי היום שגיא, שנמצא בניו יורק. בריטיש איבדו לו מזוודה ולכן הוא קונה בגדים על חשבונם, בינתיים. לאחר מכן גם הסתמסתי עם עמיה לגבי גובה טיפ בארוח"צ, ובסופו של דבר הבנתי שאני צריך תוכנית אחרת בפלאפון המקומי, כי 20 סנט לסמס ו-25 סנט לדקת שיחה נכנסת או יוצאת זה יותר מידי. ואז הגעתי ל-IVR (מערכת ניתוב שיחות) של at&t, שהיה ממש מגניב – אני מתקשר, והוא אומר לי – "תגיד מה שאתה רוצה". אני אומר, והקול של הבחורה מנווט אותי בין התפריטים, תוך שאני מדבר במקום ללחוץ על המקשים, וכל זה בלי שנציג של החברה דיבר איתי. ועוד ביצעתי פעולה של שינוי תוכנית חשבון!

אה, קניתי סבון כביסה-משהו. לראותו בלבד, בינתיים, מחר אולי נביא אותו לשימוש.
אה, גם קיבלתי משלוח של מכנסיים קצרים, ג'ינס, חולצה וכפכפים של אולד נייבי. כיףכיף.
אה, סיימתי דף בלוגבוק. רק 8.7 שעות טיסה, אבל, מתקדמים לאט אבל בטוח.

היום, כשסוף סוף עלינו לטוס, היו רוחות די מעפנות, אבל עדיין היה כיף. תרגלנו פניות חדות כשהמטוס כמעט ב-60 מעלות על הצד, בפניה של 360 מעלות. שוב תרגלנו קצת הזדקרויות וטיסה איטית, והנוף היה די נחמד. המטוס שאנחנו בד"כ טסים עליו היה בטיפול, מחליפים לו משהו שקשור לסטארטר – אז קפצנו לשדה תעופה לא רחוק, פרדריק, שם קניתי לוח ברך – יהיה יותר שימושי בטיסות מכשירים, לכל החישובים, אבל כרגע אני גם צריך לרשום קצת דברים, וגם הוא יהיה לי שימושי. אה, ושוב תדלקתי.

בכל מקרה, החבר'ה במוסך היו צריכים להכניס טבעת מתכת כלשהי מסביב לחלק מתכת אחר. כדי לעשות את העניין לפשוט יותר, הם שמו קרח יבש בחלק הפנימי כדי להצר אותו, חיממו את הטבעת החיצונית כדי להרחיב אותה, ואז החלקים התחברו יופי יופי. עכשיו, יש קרח יבש, לא ישחקו איתו? לפחות שלושה בקבוקים עם קצת מים פוצצו מסביב למוסך, כולל אחד מתחת לאוטו ואחר מתחת למטוס, כשמישהו עושה לו בדיקות טרום הפעלה. הוא צולם בוידאו מקפץ מהמטוס לכיוון כללי שמאלה, וכולם בחדר פינג פונג שמסתכלים מהחלון מתפוצצים מצחוק.

לא מזמן סיימתי ארוחת צהריים – הכנתי לעצמי חביתה, אכלתי אותה עם קצת סלט שקניתי על המשקל, פרוסת גבינת מוצרלה, קצת לחם. יש לי במקרר חלב, מיץ תפוזים, מיונז, גבינת פילדלפיה, ואיזה יוגורט. יש לי טונה, קפה וקופסת דגנים של קפטן קראנץ' עם חמאת בוטנים בארון. כן, כבר עשיתי קניות פעמיים, וכל פעם לוותה בקפה בסטארבאקס מבחינת מזון מהיר, כבר הייתי בשני המקומות החשובים יותר – מקדונלדס וברגר קינג.

אחרי הלילה הראשון, בו עוד הייתי קצת בשוק, התעוררתי והכל הרגיש לי די טבעי. הולך לסטארבאקס ועם הגרנדה לאטה אני אוכל בלוברי קופי קייק (לא היה מאפין), קונה כמה דברים בסופר (ג'יאנט) שליד, חוזר להתרעננות. קורא קצת תיאוריה ומתכונן לטיסה הראשונה, טיסת היכרות.

-קפיצה יום קדימה, לשעות הערב. כן, אני לא חזק בפוסטים ארוכים כאלה-

בדיוק חזרנו כולנו מהשדה, כי מישהו עשה סולו. אז הנוהל הרגיל של הוא עולה על המטוס לבד, ממריא, נוחת, ממריא, נוחת, ממריא, נוחת, ואז חוטף דלי מים על הראש בכל מקרה, אנחנו כאן כמה חבר'ה – עזבו אתכם מספרים – בבית נחמד בן 3 קומות (קומת מרתף כחדרי אמבטיה, כביסה ושינה, קומת מגורים ומטבח, וקומה עליונה למקלחת ושינה), בשכונה ממש ציורית. יש בחוץ אוטו שמשמש אותנו לפעולות השוטפות כמו נסיעה לשדה או לקניות. בקיצור, די נחמד פה בינתיים

מבחינת תעופה, נכון לעכשיו אני די טוב בהמראות. התחלתי עם טיסת היכרות קלה של המטוס, של האיזור, ושל משהו בשם SFRA, שזה איזור חוק טיסה מיוחד, כי יש לידנו את ברק אובמה. מעבר לזה, אני ונדב המדריך (מי אמר שרק לברמנים קוראים נדב?) ממריאים כל יום בבוקר (לפי מתי שמתחשק לנו, פחות או יותר, קובעים יום קודם), עושים תרגילים מחוץ לאיזור המיוחד, וחוזרים. היום קלטתי שלמעט תיקוני גובה ומהירות אני הנחתתי את המטוס, שזה כבר די טוב.

לדבר בקשר אני לא עושה באופן חלק, רק חלקי: דיווחים שיש לי זמן אליהם נדב נותן לי, אבל דיווחים תוך כדי תרגולים, פניות, הנמכות וכיוונונים מיוחדים הוא עוד עושה. אני מניח שאני אלמד את זה ואעשה את זה בסופו של דבר. תרגלנו, מעבר להמראות, טיסה איטית בקונפיגוריית המראה ונחיתה, שזה טיסה במהירות איטית שהיא כמעט בהזדקרות אבל לא, כששהבדל הוא שבקונפיגורציית נחיתה זה עם מדפים, ובשני לא. תרגלנו גם הזדקרויות עם מנוע ובלי מנוע – בשני יש מדפים, והראשון יותר מפחיד, פוטנציאלית, כי מרגישים את המטוס נופל הרבה יותר. אה, הזדקרות, בגדול, זה מהירות איטית, אף למעלה, אין עילוי, האף נופל – לא לדאוג, אנחנו מתרגלים את זה ב-3,500 רגל, ככה, ואני בקושי מאבד גובה בדברים האלה. אנחנו צריכים לתרגל פניות של 180 מעלות, ואז פחות או יותר אפשר לעבור להקפות, ואז לטיסות ארוכות יותר   אגב, אחרי 5 טיסות אני כבר עם 6.4 שעות טיסה – אגב, מספר שעות הטיסה מעודכן ברשימה בקופסה פה בצד למעלה, אני משתדל לעדכן אחרי כל טיסה.

בשאר הזמן, כשאני לא טס, מתודרך או מתוחקר (או משחק פינג פונג. יש אחלה שולחן בהאנגר), אני בד"כ בדירה, שם אני כותב פוסטים, מתגלץ' באינטרנט, בודק מיילים ולומד לתיאוריה. יש לי את ספר התיאוריה עליו כבר כתבתי מזמן, ויש שתי תוכנות שעדיין לא פתחתי, וצריכות לעזור לי עם העניין. וכמובן, יש את האנשים הטובים בדירה, שגם עוזרים. עוד משהו: אתמול קניתי עם חבר אוזניות (דיויד קלארק 13.4) ותיק, כבר יש לי לוגבוק לתיעוד זמן הטיסה, וכל פעם שהמטוס רועד, יוצא לי לחשוב על אלון, שעושה מרתונים של תעופה בחקירה ומפחד מטיסות

אני יורד מהמטוס של בריטיש אחרי נחיתה לא משהו, הו, לפחות יש שרוול לטרמינל. גם התור של הדרכונים לא ארוך מידי, כי זה כבר סוף היום, אנחנו בטח טיסה אחרונה. אחרי התור אני נשאר לקצת יותר מידי שאלות, כנראה, בביקורת הדרכונים, אז הפקידה שם כנראה מסמנת לבחורים של המכס. המזוודה שלי נוסעת על המסוע ומתקרבת אלי בדיוק כשאני מגיע. מושלם. אני לוקח אותה, מתקדם לעבר הפקיד של המכס, נותן לו את הטופס, והוא – לוקח את הדרכונים ואת הטופס, שם אותו בשקית, ואומר לי לגשת לבדיקה מעמיקה במסלול האדום.

פותחים לי שם את המזוודה, מקפלים החוצה את כל הגרביים, מוציאים לי הכל הכל הכל מהמזוודה. ואז מהתיק. מתחילים לשאול שאלות: מה אני עושה, למה אני עושה, מתי אני עושה, לאן אני הולך. נתקלים בספר לימוד התאוריה לתעופה שלי, ובאישורי ה-FAA שלי, ותוהים אם באתי ללמוד לטוס. בארץ עוד ביקשו ממני להצניע את זה, ואני מצניע. הם מבקשים ממני להפעיל את הלפטופ (מלא קבצים בעברית ), מסתכלים בדאגה על התמונות ממוזיאון חיל האוויר בחצרים, עוברים על הקבצים, על אנשי הקשר, המסמכים, התוכנה של לימוד הטיס, הכל הכל הכל. את האייפון הם יודעים להפעיל. גם שם הם עוברים על מספרי הטלפון, על הקלנדר, על משחק ה-Flight Control – שוב, מסתכלים בדאגה. מכיוון שהזכרתי שאני פוגש חברים בניו יורק, הם שואלים עליהם, מעתיקים את מספרי הטלפון שלהם מהפלאפון. נקודת צחוק אחת – הם ממש גרועים בהגייה של שמות עבריים. גם כשאני מאיית להם MOR עם R בסוף, הם שואלים אם זה L או T.

הם תוהים איפה אני מתכנן לישון כל הטיול, ולא מבינים את הקונספט של היהודי הנודד, שעובר ממקום למקום לפי המרגש – אני מסביר לבחור שם, עם תנועת ידיים, שזה קטע של wave. הם תוהים איפה אני לומד, מה אני לומד, מה אני עושה, מה ה-web של העבודה שלי, בלה בלה בלה. בשלב מסוים ביקשתי כוס מים, בכל זאת ייבשו אותי שם איזה שעה וחצי. הם גם נותנים לי קצת לשבת (נחמדים ). בחור מבוגר שואל אותי "are you trying to boolshit an old man?", בעניין הטיסה. אח"כ הוא אומר שהוא יציע לי דיל, וזה הדיל היחיד שהוא יציע לי: האינסטינקט שלו אומר לו להעלות אותי על מטוס חזרה, אבל הוא ייתן לי 12 שבועות (5 לכל סוג קורס, פרטי ומכשירים, ועוד שבועיים ככה לקצוות) להישאר, ואז אני צריך לצאת, והוא משאיר הערה עם השם שלי במחשבים שלהם, ואם אני שוב אעשה בעיות הם לא יהיו נחמדים אלי בפעם הבאה. הוא גם אומר  לי שאני יכול להיכנס ללמוד טיס, כל עוד אין לי כוונות מסחריות. השעה כבר מאוחרת, סטארבאקס בחוץ כבר סגור, ואני נוסע לדירה עם המדריך שלי, שאותו אני פוגש באותו הרגע ממש.

בין הבדיקה הזו הזו לבדיקה בלונדון, זה ממש לא היה היום שלי.

משהו שכן נחמד, אבל, זה שהנסיעה בכביש (I-95) מרגישה לי ממש טבעית, גם הדירה אליה אנחנו מגיעים. ממש ממש ממש טבעי. ועדיין, אני לא מתרגש. כנראה שדנה צדקה, ואני כ"כ אובר מתרגש שאני לא שם לב.

אני מגיע ללונדון לאחר טיסת בוקר. הייתי קצת עייף, נרדמתי עוד לפני ההמראה, והתעוררתי להמראה עצמה. זה ממש כיף להמריא (אני כותב את זה רטרוספקטיב, היום עשיתי שתיים כאלה). הטיסה הייתה די חלקה, להוציא את זה שסיפריית המדיה של בריטיש אירוייז לא מעניינת אותי כ"כ. אני נוחת בטרמינל 5, יש אוטובוס למבנה עצמו, ואני מטפס. נחמד, בינתיים.

אני בודק, ואני לא יכול להיכנס לשום טרקלין שם, וזה קצת חבל, אבל הדבר הראשון ממילא הוא לשתות גרנדה לאטה בסטארבאקס אח"כ אני מנסה לחפש ויירלס חופשי, אבל – אין. אז אני הולך לחנות של נוקיה, לגלוש חינם באחד המכשירים שלהם, לבדוק מה שרציתי. מכשיר קצת מעפן בגלישה, לדעתי. אני מסתובב בנמל, תוהה אם לקנות גלנפידיך קטן לדרך לארה"ב, ובסוף מוותר.

אני רעב, כי בארץ לא הספקתי לאכול ובמטוס היה סתם אוכל מהיר מידי, ונכנס למסעדת Huxleys, כמו בפעם שעברה שלי שם. הפעם אני מזמין המבורגר, ופיינט של Beck's. מושיבים אותי, אגב, בשולחן הקבוע שלי כן, מסתבר שאני פעם שניה באותו המקום, השולחן האחרון בטור הימני של הכיסא/ספה. נייס. האוכל היה טוב מאוד, ואני מאושר וממשיך לנדוד בטרמינל, מחכה בסבלנות לטיסה שלי ובינתיים מסתכל על המראות.

בשלב מסויים, כ-50 דקות לפני הטיסה, אני רואה שעידכנו סוף סוף את מספר השער, ואני בדרכי אליו. מכשול אחרון לפי העליה למטוס – בידוק בטחוני לפני העליה לאוטובוס. אופס, תופסים אותי לבדיקה מדגמית, בודקים לי את התיק, מבקשים ממני לחלוץ נעליים, עושים לי מסז' קל, ואני ממשיך לאוטובוס, ולמטוס. לידי מתיישבת בחורה צעירה, אמריקאית, שחוזרת מבייג'ינג – שם היא לימדה ילדים בכיתה ח' אנגלית. מדברים קצת, והטיסה ממשיכה. הנחיתה, אגב, הייתה קצת קשה. אני לא רוצה להעיד על משהו, אבל זו הייתה טייסת.

המשך, ממש טוב, בפוסט הבא.

אני יושב בנתב"ג, ממתין לטיסה שמחזירה את אחותי לישראל. בינתיים הטיסה מתעכבת בכחצי שעה. הו וול.

בבוקר בדקתי מה מצב הטיסה באתר של נתב"ג, אם צפויים איחורים או משהו – וכמו בד"כ התחברתי לאתר עם פיירפוקס, על המק שלי. טוב, אני מבין, האתר בנוי לעבוד עם אקספלורר 5.5 (זה לא כאילו אינטרנט אקספלורר 8 יוצא בזמן הקרוב, או משהו), והוא לא נראה גרוע מידי בגלישה. אפילו התפריטים מתפקדים בסדר גמור.

רק מה, בעודי מנסה לגשת לעמוד לוח טיסות זמן אמת, הרשימה נפתחת, מוצגת, ולאחר שתי שניות נעלמת. פוף! אני מרענן את העמוד פעם, עוד פעם, מנסה לבדוק איפה הרשימה עם התוסף firebug, וכלום. רוטן על העמוד, אני מרענן שוב, ועושה פרינטסקרין לפני שהרשימה נעלמת, כדי לנסות ולראות אם הטיסה המבוקשת מוצגת. למזלי – היא שם.

עכשיו, אני מבין. קשה להתאים אתר לטכנולוגיות חדשות, אבל בחיאת – פירוטכניקה של רשימה שנעלמת בלי תצוגה בסיסית, באתר של שדה התעופה הגדול של ישראל? צפוי, אך מאכזב. אני אכתוב להם, כנראה, אבל מהניסיון שלי עם משרד התחבורה, הם אטומים.