אני נמצא ביקנעם מושבה, עם מישהי שאני לא זוכר מי היא. יש אור, והשמיים מעוננים. אנחנו נמצאים בפינה הדרום-מזרחית של הבית של סבא שלי, ליד סדנת המתכת שלו, כשאנחנו רואים את המבנה שהיה לול התרנגולות במצב די נטוש, כמו גם כל המסביב. הבית שאמא התחילה לבנות לא נמצא שם, ובמקומו כנראה יש מגרש ריק.
פה עמדנו בהתחלה. לחצו כאן למפה גדולה יותר
אני שומע רעשים בשמיים, ואני מזהה מטוס קרב, אולי F-16, ואני מצליח לזהות שהוא ירדני. נראה שהוא מפיל משהו קצת יותר צפונית מאיתנו.
פתאום מגיע עוד מטוס קרב, כנראה עוד F-16, הפעם ישראלי. נראה שהם רוקדים או משהו, אבל הישראלי לא עושה שום דבר ובכל מקרה לא מצליח ליירט את חברו הירדני.
מולנו צונח עוד טיל טיפש מגובה די נמוך, ואנחנו רואים פיצוץ. הוא חולף מעלינו די נמוך, ומפיל גם לא רחוק מהמבנה של לול התרנגולות טיל טיפש. אנחנו חושדים עכשיו שהוא קצת מכוון עלינו, ומתחילים לברוח לכיוון הצפוני והצפון-מזרחי של הבית, בדיוק כשטיל טיפש נופל כמה מטרים מהמקום בו עמדנו.
אני מתעורר.
איתי בעל החלומות.
הרבה דאגות נופלות עליך משמים, כך נראה.
בשורות טובות.
משהו כזה. כנראה לא סיימתי להרהר בענייני דיומא טרום השינה, והם שבים ותוקפים (טיהי) אותי בשנתי.
אני בשם הטילים הייתי נעלב מהכינויים שהדבקת להם.
אבל הם באמת היו טיפשים, פשוט נפלו למטה, בלי מנוע רקטי, בלי כלום.