השנה היא 2009, אני בגובה של כ-1,500 מייל, בהקפה לקראת נחיתה בשדה של גייטרסבורג. כמובן שאני לא לבד, נדב איתי, והוא מתרגל איתי את הדברים שצריך לעשות כשנוחתים. הוא מזכיר לי להקפיד על מהירות של כ-65, ובכל מקרה לא לרדת מה-60. הוא מזכיר לי כמה רחוק לטוס בצלע עם הרוח, מתי לפנות לצלע הבסיס ומתי לעבור לפיינל.
תוך כדי ההסברים אני מתחיל להבין משהו – הוא אשכרה מנסה לגרום לי ללמוד לנחות. מעבר לתחושה הזו – האשמתי אותו בזה – "נדב, אני מבין את המזימה שלך, אתה מנסה לגרום לי ללמוד איך לנחות". הוא הודה, ואת ההמשך אתם יודעים. אם אתם לא יודעים: למדתי לנחות, עברתי את הבחינה לרישיון הפרטי ולהגדר מכשירים, ואפילו יצאתי לכמה טיולים עם חברים.
השנה היא 2011, ואני יושב על הכיסא, מקסימום קומה שניה. הסיטואציה קצת חדשה לי גם כן, ושוב אני מרגיש את אותה התחושה: לאדם שיושב מולי (במקרה הזה, שנתיים קודם לכן זה היה לידי) יש מזימה מרושעת – הוא הולך להשתמש בידע המקצועי שהוא צבר כדי לגרום לי להגיע ליעד מסוים. יעד חיובי מסוים.
אני שוב מאשים בקול – "את מנסה להקליל את הדחייה". וזה מה שאכן היה. אני חושב שהייתה הצלחה חלקית של העניין, אבל אני סובייקטיבי.
