איתי נתנאל

מידי פעם הכנסת נמצאת בפגרה, אז זרם הצעות החוק המטופשות נחלש, להוציא הצעות חוק פופוליסטיות שבאות לטפל בעניינים שבעמודים הראשונים של העיתונים ותו לא. למזלינו, הכנסת חזרה מפגרה, וחברי הכנסת חזרו להפיק, ובכן, שטויות. אני לא אוהב חקיקת יתר, בטח שאני לא אוהב חוקים מסוימים שבאים להראות שאנחנו טיפשים ומפונקים ובאים לשרת שלפוחיות מסוימות של ח"כים או של ציבור מסוים, וזה בדיוק המקרה כאן.

השטות האחרונה היא משהו שקראתי שלשום בערב במאחורה של ידיעות ומעריב, אודות ח"כ כרמל שאמה (ליכוד), שמציע שבזמן פרסומות יוצב שעון שיורה את הזמן לחזרה לתוכנית אותה רואה הצופה, כדי שהוא יוכל לדעת כמה זמן יש לו כדי ללכת לשירותים, או לאכול, או להשכיב את הילד לישון. אהמ.

לכאורה זה אפילו נשמע לגיטימי. הרי מי לא רוצה לדעת בדיוק כמה זמן הוא יכול להעדר מהטלויזיה – ויותר חשוב – כמה זמן יש עד שהתוכנית תחזור בלי פרסומות מעצבנות. אבל, פרסומות נועדו כדי שיהיו פרסומות. פרסומת היא חלק מחוויית הטלויזיה המסחרית, הממשלה נתנה לגופים מסוימים את הזכות לשדר, ונתנה להם את כלי הפרסומות כדי להרוויח כסף לעניין, וברור למדי שחוק כזה יבטל חלק ניכר מהאטרקטיביות של הפרסום בטלויזיה, מה שיגרום למחאה של חברות הפרסום והחברות שמפעילות את הערוצים המסחריים.

מעבר לכך, מי שבאמת רוצה ללכת בפרסומות לעשות דברים אחרים – לא צריך להרתע מזמן מסוים. צריך להשתין? לך להשתין, אל תחכה להפסקת פרסומות של מעל לשתי דקות בשביל זה. רוצים להשכיב את הילד לישון? כן, מה לעשות, צריך להקריב כמה דקות של תוכנית כזו או אחרת לטובת המשימה. מי שבאמת רוצה לראות תוכניות בלי להפסיד כלום – יש וידאו וממירים-מקליטים בשפע.

אני רק יכול לקוות שאם מישהו אכן יחליט להעביר חוק כזה, הערוצים המסחריים ישימו הפסקות פרסומות של פרסומת אחת כל חמש דקות, כך שהפסקות הפרסומות יהיו קצרצרות, ואז זה באמת יהיה "פרסומת אחת וחזרנו".