א.ל.י.ס: מיליון ש"ח פיצוי מ-Qsubs – תגובה ליונתן
יונתן כתב פוסט בו הוא מספר בקצרה על כך שא.ל.י.ס ("אגודה השומרת ומגנה על זכויות יוצרים סינמטוגרפיות (קולנועיות) וטלוויזיוניות" – כך כתוב באתרם) תובעת שלושה חברים בצוות התרגום Qsubs ודורשת פיצוי של מיליון ש"ח מכל אחד, על הפרת זכויות יוצרים, שכן הם פרסמו להורדה כתוביות לפי "תרגום משמיעה" לסדרות וסרטים שונים. יונתן, כמוני, לא נכנס לדיון משפטי בעניין, כמו המגיבים על הכתבה הנ"ל ב-Ynet, אבל הוא כן זולג הצידה, לדעתי, על הפס של תביעות של אולפנים נגד משתפי קבצים.
הנה פיסקה קצת תלושה, לדעתי, שיונתן כתב:
האינטרנט משנה את הקהילות שלנו וגם את הדרך שבה אנחנו צורכים מוצרים. חברות המדיה עוד לא הבינו איך למכור את התוכן שלהם באמצעות הרשת.
הם נוקטים בגישה אלימה מאוד נגד הקדמה שהרשת מציעה בתקווה שהם יצליחו לעצור את התמוטטות המודל העיסקי המיושן שלהם. מבחינתם, שהאינטרנט יעלם ונחזור לטלויזיה ולעיתון. את זה הם מכירים.
העניין הוא, שחברות המדיה כן מבינות, או מתחילות להבין, אבל לא בישראל. צר לי להיות הקפיטליסט כאן (טוב, לא צר לי 
), אבל במקום מושבי הנוכחי בארה"ב, אני יכול להיכנס לאתרים של חברות המדיה השונות ולראות פרקים מסדרות שונות, פרקים בני מספר ימים, זמינים לצפיה מתי שאני מחליט לראות. באתר של קמעונאית האינטרנט הגדולה אמזון אני יכול לרכוש פרקים של סדרות או סרטים בפורמט דיגיטלי, ולראות אותם בעזרת החיבור המהיר לאינטרנט. בתשלום של 99 סנט אני יכול להוריד שירים מ-iTunes, וזה התהליך הכי פשוט בשבילי – מפעיל את התוכנה שמנגנת את המוזיקה על המחשב שלי ומסנכרנת לי את ה-iPhone, לוחץ על כפתור החנות, בוחר או מחפש שיר, ומוריד אותו. אני יכול לשכור או לקנות ב-iTunes סרטים בפורמט דיגיטלי, כי, בואו נודה בזה, למה אני צריך לקנות DVD שלם כשכל מה שאני רוצה זה צפייה אחת? ועוד לא דיברתי בכלל על נטפליקס.
חברות המדיה מנסות לתעל את הקידמה כדי להרוויח כסף בדרכים יצירתיות יותר, שיקלו על הצרכנים לצרוך את התכנים, כשבדרך יש להם רגולציה ותשלומים של זכויות יוצרים, עיינו ערך פנדורה, שסגרה את שעריה לגולשים מחוץ לארה"ב. יונתן צודק כשהוא אומר שהאולפנים רוצים את המיליונים שלנו, ולא רק "להראות להם", לאותם שלושה שהם הצליחו לתפוס הפעם. מבחינתי, אין לי בעיה לשלם מידי פעם על תכנים ששווים את זה, אם אני לא צריך לעבור מדורי גיהנום בשביל להשיג את התוכן.
לסיכום, ישנו קינוח של רשימת עשה ואל תעשה:
לא הולכים יותר לקולנוע אמריקאי. גם ככה בילוי בקולנוע עולה 35 ש"ח בבסיס (+4 ש"ח להזמנה במענה קולי + 30 ש"ח קולה ופופקורן), עדיף ללכת לסרטים מתוצרת ישראלית ולעודד את התעשיה המקומית במקום לשלוח את הכסף לחתולים השמנים בהוליווד.
קולנוע זו חוויה, ולפעמים כיף לחוות אותה. יודע כל הורה שרואה את ההצגה של שבת ב-11 בבוקר, שלפעמים זה מחוייב המציאות. אגב, יונתן עלה על זה – בילוי בקולנוע – זה בהחלט סוג של בילוי. אני לא מבין איך היה פה מעבר מהיר לכך שעדיף ללכת לסרטים מתוצרת ישראלית, כי אם אני מחפש סרטי אקשן ופיצוצים, אני לא בטוח שהשוק הישראלי מדבר אלי. אפרופו זה – מה נסגר עם זה שאין בישראל סדרה בלשית (סטייל CSI, מחשבות פליליות, המפענת, בוסטון ליגל, חוק וסדר על כל סדרות הבנות שלה), כזו שמתרכזת בפיענוח פשעים, לא בחייו הפרטיים של הבלש או המחלקה?
לא קונים חבילות כבלים / לויין יקרות ומורידים סדרות מהביטורנט.
הופה הופה! יונתן מעודד הורדה לא חוקית של תכנים. מעניין אם הוא הוסיף גם קישור לאתרי ההורדות המועדפים עליו אני חייב לציין שאם הייתי יכול, הייתי משיג לעצמי מכשיר Yes Max. זה אחד הדברים הכי נדרשים בעולם של היום, וטוב שהוא הגיע לישראל עשור אחרי שיצא הטיבו בארה"ב.
אפשר גם לבטל את הכבלים ואת הלויין ולקנות את הממיר הדיגיטלי בעלות חד פעמים בסניפי חברת הדואר ובכך לחסוך כ 2400 ש"ח בשנה!!
אפשר, כן. אבל אם אנחנו רוצים להמשיך לצרוך סדרות טלויזיה שאינן בערוצים הפתוחים בלבד, לא כדאי.
אם ממש אכפת לכם, אפשר לשלוח את הפוסט הזה לחברים שלכם בפייסבוק כדי שגם הם יצטרפו לחרם נגד תאגידי המדיה המרושעים.
כן, אפשר. הפצה ויראלית זה יופי טופי, תראו אותי, גם אני כתבתי פוסט תגובה ליונתן, דבר ראשון על הבוקר. אגב, אם התאגידים מרושעים, למה אנחנו רוצים לראות את התכנים המתורגמים שלהם?
יאללה CSI באר שבע
חבל שפיספסת את הכוונה שלי.
הכוונה היתה המחאה נגד התביעת המיליונים הדורסנית.
גם אותך יכולים לתבוע על שיתוף קבצים, זה עולה איזה 20 אלף דולר לשיר. מה יקרה כשתקבל תביעה כזו? תמכור את הבית ואת העתיד שלך?
כשאתה אומר שצריך ללכת לקולנוע ישראלי במקום לשלם 35 ש"ח לכרטיס, זה קצת מתרחק מהנקודה שלך, יונתן.
את השירים שלי אני מוריד דרך iTunes, חלקם בכסף מלא (0.99$ – 1.29$) וחלקם בחינם (כי כל שבוע סטארבקס נותנים קופון להורדת שיר לפי בחירתם, וגם אפל "מחלקים" סינגל פעם בשבוע בחינם). אני לא מתבייש לקנות מוזיקה, כולל איזה שיר של הילארי דאף שלא יוצא לי מהראש.
אתה מתרחק מהנקודה שלך, ואני אומר שהאולפנים כן מנסים למצוא פיתרון, אבל בגלל שזה ממש קל להוריד קובץ ואז להוריד לו גם תרגום משמיעה, הישראלים אומרים "למה מי מת" ומורידים. אם ישראלים היו מוכנים לשלם על תכנים שהם צורכים, היו יותר מיזמים שמקרבים את תכני האולפנים אלינו, לדעתי.
אתה טוען שחברות המדיה קולטות את התמונה, פשוט לא בישראל. אם הן תובעות אנשים ישראליים, ואינם קולטים את התמונה בישראל (כיוון שהם מונעים כמובן גישה לכל אותן אפשרויות צפייה) הרי שחברות המדיה לא באמת קולטות את התמונה – שכן התמונה היא לא לוקלית יותר, אלא גלובלית. ואותה תרבות השתנתה במידה כזו שאני, בישראל, או בהודו, או בלונדון, רוצה ומסוגלת לעקוב אחרי תכנים אמריקאיים.
נכון – ישראלים אוהבים להוריד, והם ודאי לא אוהבים לשלם. זו חלק מהתרבות שלנו ואין ספק שזו לא תשתנה ללא התערבות חיצונית כלשהיא. אלא שמאחר וחברות המדיה לא תופסות את תמונת המצב כיום, אין לישראלים (בהתייחסות למדיות הצפייה, לא מוזיקה – בזה אני לא מאד מבינה) חלופות סבירות לגיטימיות.
ולגבי הטיעון של "לו ישראלים היו מוכנים לשלם המיזמים היו מגיעים" – לו ישראלים היו רוצים לקנות אייפון, האם הדבר אומר שהאייפון יגיע? נדמה לי שהמציאות הוכיחה לנו שלא. שינויים בגישה ובתפיסה של ציבור יתרחשו בקלות רבה יותר כשהיוזם הוא החברה העסקית, לא להפך.
לדעתי, ברגע שהחברות מנסות להשתמש באינטרנט כדי להפיץ את התכנים שלהם, זו כבר התחלה של משהו, של קליטת התמונה, אבל תמונה כזו היא per שוק מסוים, ומה שמתאים בלונדון לא בהכרח מתאים בישראל (כשרק העובדה שצריך בישראל תרגום זה כבר מוסיף עלויות ומשנה את המשוואה).
אני מקבל את העובדה שאין לישראלים חלופות לגיטימיות לצריכת התכנים, זולת לחכות ליס או הוט שירכשו את התוכניות השונות. השאלה היא מה עושים בהמשך לזה, וכמה מצפצפים על החוק בדרך לפרק הבא של 24 או אבודים.
בקשר לאייפון – אמנם לא הייתי בישראל בחודשיים האחרונים, אבל אני שומע שהאייפון צריך להגיע, סוף סוף, בייבוא רשמי. וגם הגוגלפון כבר בארץ. זו בעיה עם שוק קטן, קשה לדעת מה יצליח ומה יפול, וכל הימור על מוצר הוא חתיכת הימור.
שינויים בגישה ובתפיסה של ציבור יתרחשו בקלות רבה יותר כשהיוזם הוא החברה העסקית, אבל הוא אכן צריך להתאים למקום, ובאופי הקומבינטיבי והתחמן הנפוץ בארץ, הרבה דברים שעובדים בארה"ב לא יעבדו, ואני יכול לתת דוגמאות (קופות self-checkout, שירות השכרת הסרטים נטפליקס ועוד).
אני מסכימה איתך ששיווק כזה מתייחס לשוק מסויים, וזו בדיוק הסיבה שחברות כאלו אמורות להבין את השוק – וזו בדיוק הסיבה שהתרגום הוא בעצם לא הפגיעה העיקרית בחברות האלו, אלא רק ניסיון כלשהוא לפגוע במעגל שני (המתרגמים) – ניסיון שפל משהו (אם לא תקבלו את זה מאיתנו, לא תקבלו את זה מאף אחד, מוהאהא!)
מאחר והשוק הישראלי פשוט לא מפותח, ואף אין כל ניסיון שייפתח – אני לא רואה איך החברות הללו נפגעות הלכה למעשה – אם כבר, אלו יס והוט שנפגעות למעשה (הן קונות את הסדרות ונתח יותר ויותר גדול מעדיף לראות אותן עצמאית על המחשב).
ובקשר לאייפון – אכן נחתמו סוף כל סוף עסקאות כדי להביא את האייפון, אבל עכשיו הם נכנסו לכל מיני קשיים חוקיים (הסכמים כובלים וכל מיני כאלה, לאמשנה), והדבר מתעכב. ובעצם, לא זו הנקודה: האייפון לא הגיע לארץ במשך שנים, ואולי הטיעון של שוק קטן שקשה לצפות היה מחזיק אילולא ישראלים לא היו ידועים א) כחברה שבה כמעט לכולם יש טלפון נייד (באחוזים גבוהים מאד) ב) אוהבים טכנולוגיה (קראתי לפני איזה שנה, לפחות, כמה ישראלים קנו באופן עצמאי אייפון. בסקר נשאלו אחרים למה הם לא קנו בחו"ל, ועיקר הרתיעה הוא מפני הקשיים שבהעברה שלו לישראל. קשיים שכמובן ייפתרו אם חברה סלולרית ישראלית תיקח על עצמה את האחריות).
אבל בעצם כל זה בכלל לא משנה – כי כיום פתיחת הערוצים בחינם הוא לתושבי המקום בלבד (האמריקאים לאמריקאים, BBC לבריטים): וכמובן שקהל היעד אינו "ישראלי" בלבד, אלא בינלאומי. בדיוק כמו אתר התרגול הישראלי קיימים עשרות אתרים תרגום באינספור שפות אחרות – ולכן השוק משתנה, ולכן גודלו של השוק הישראלי חסר חשיבות אמיתית.
חברות המדיה לא קולטות את התמונה, זה נכון, אבל לא רק לישראל, הן לא קולטות לא מבינות ולא מצליחות לתפוס את הקף האסון שקורה להם. הן יושבות על עסק ישן, על עסק מיושן וטיפשי שעושה כסף ממה שפעם היה אפשר לסגור בקופסאות אבל היום זה כבר לא נכון, היום כל ילד בן 14 עם כונן סי.די וחיבור לאינטרנט הוא איום אסטרטגי על השוק הענק הזה.
וזה לא נכון לטעון, ישראלים לא אוהבים לשלם. אני לא מכיר אף אחד שאוהב לשלם, באמת אף אחד. (אולי חוץ מאמריקאים. אבל הם טיפשים בקטע הזה. ובכלל). יהיה מעניין, עוד עשר שנים, לחקור את הויתור הזה שעשינו, כולנו אני וגם אתה, ויתור קליל על האתיקה בעבור התמורה האישית. אנו מוכנים "לגנוב" תוכן כל עוד לא רואים אותנו, כל עוד לא ניתן להחזק אותו, רק בשביל לחסוך כמה דולרים.
וחלק מהבעיה, אגב, שזה לא רק "כמה דולרים". המחירים של הדברים האלה הם אסטרונומיים ומגוחכים לעומת השוק והדרישה המצטמצמים עם הזמן, הקשיים הכלכליים של העסקים האלה והפשטות של האלטרנטיבה.
אם היה סיכוי של 0.0001% שיתפסו אותך כשאתה גונב מכונית, סביר שהיו גונבים יותר מכוניות. אבל זה לא נכון בשוק הזה. בשוק המדיה זה דווקא נכון מאוד. ובמקום להתמודד עם זה, במקום לנסות מודלים כלכליים חדשים, מאתגרים יותר, חברות המדיה האלו משחקות את הבריון השמן והקשוח, האידיוט שיודע להרביץ עם הידיים אבל יום אחד הוא לא יצליח לתפוס אותנו, הוא לא יצליח לעבור בחור של הגדר.
עברו יותר מדי שנים מאז שהמהפכה הזו התחילה. היה להם יותר מדי זמן להסתגל, לפתוח אייטיונזים וחנויות דיגיטליות ולשדר מדיה חינם אונליין ולהוריד את המחירים ולקדם את השימוש הדיגיטלי.
אבל הם לא עשו את זה. הם התעוררו עכשיו. והם רוצים את הכסף שלהם.
אז שימשיכו לרצות, אני אומר. הם ניהלו את העסקים היקרים שלהם בצורה כושלת, טיפשה ועיוורת.
זה קצת מזכיר לי ממשלי מונרכיה גדולים ועוצמתיים שהתרסקו בגלל כמה התארגנויות לא-חוקיות ואלימות של המונים.