איתי נתנאל

בדיוק חזרתי מטיסת לילה, כזו שיצאנו אליה כבר באיזור תשע בערב, ועוד התעכבנו קצת על הקרקע כי הייתה סופת ברקים יפהפיה במרחק, ורצינו לוודא שהיא לא מגיעה לפה. מוקדם יותר היום עברתי את מבחן התיאוריה בציון של 83 – דרישת המינימום היא 70, ומעבר לציון "עבר" אין משמעות לציון, והוא טוב ממש כמו הציון של שאול – 98. יש לציין שזהו מבחן התיאוריה השלישי שאני עובר בפעם הראשונה (קדמו לו התיאוריה לטרקטור ולרכב פרטי, כמובן). לצורך הגישה למבחן, הייתי צריך לסוע לאחד משדות התעופה פה באיזור (פרדריק – Frederick – KFDK), נסיעה של כ-40 דקות, כשזו הפעם הראשונה שאני מגיע אליו מהקרקע, וזה היה קצת מוזר. למה לא לקחתי מטוס לשם? וול, כי לא היה זמין, בדקתי.

חוצמיזה, סוף סוף היה לי סולו קרוס קאנטרי. טסתי לשדה בשם לנקסטר שנמצא בפנסילבניה. כל כיוון היה בערך 70 מייל, וזו הייתה אחלה טיסה. המראתי לשם, דיברתי עם מי שצריך לדבר, עקבתי אחרי הנתיבים שאני צריך לעקוב אחריהם, הגעתי ללנקסטר, נחתתי, נחתי קצת, עשיתי שלוש הקפות של המסלול שם וחזרתי לכיוון גייטרסבורג. בחזור פגשתי עוד תלמיד, גם הוא בסולו קרוס קאנטרי, שבאחת מההמראות שלו ציפור נכנסה בפרופלור והתפזרה על השמשה. אין נזק למטוס חוץ מצבע חדש, אז הוא צריך היה לנחות, לנקות את העניין ולהמריא שוב.

בהמשך היום, או מחר, או ווטאבר, אני אמור לצאת לסולו קרוס קאנטרי שני, הפעם עם כמה נחיתות בכמה שדות, צריך להיות כיף.

וכאמור – טיסת הלילה. יצאנו בערך בתשע, ומזג האוויר עשה קצת בלגאן. ראינו במרחק סופת ברקים שנרגעה אחרי שני משחקי פינג פונג, ועלינו לטוס. יצאנו לכיוון שדה תעופה (טיפטון, או משהו כזה) בו תידלקנו את המטוס, ומשם המשכנו לאושן סיטי, שפינק אותנו ברוחות של 8 קשר (על העין שלי. הרוחות האלה גררו את המטוס כ"כ הצידה, הייתי צריך לנחות במסלול הקצר רק כי הוא בזוית יותר טובה לרוח), ואחרי שני ניסיונות נראה כאילו לא ננחת שם לעולם. בסוף הלכנו על מסלול אחר, ותוך רוחות מעפנות נחתנו. משם המשכנו לשדה אחר (איסטון), שם עשינו כמה המראות ונחיתות, לתרגול בלילה. היה כיף, זה שדה נחמד כזה, מלא אורות ושלטים, ואנחנו היינו היחידים שם, בערך. כדי לנחות, היינו צריכים להדליק את המנורות של המסלול עם ה-PTT שיש במטוס, שזה די נחמד.

משם חזרנו לגייטרסבורג, ונחתנו. בעודנו יוצאים מהשדה, הגיעו 3 ניידות משטרה, ועוד איזה רכב סמוי (אני מניח. יצא ממנו בחור עם חולצת ספורט כלשהי ושרשרת-תג משטרתי). הייתה בעיה כלשהי בתקשורת, והם היו צריכים לברר איתנו משהו, אז הם באו. מאוד יעיל, לדעתי, אבל די מכשיל בדרך לשינה. גם העובדה שהדלתות הקדמית והאחורית בבית היו נעולות היו מכשול, למזלי אחד החלונות היה פתוח, או שסתם הייתי צריך להעיר מישהו. וברגשות מעורבים אלה – אני הולך לישון!