קצת מהטיסה

הייתי אמור היום לעשות סולו קרוס קאנטרי. לוקח את עצמי, את המטוס, ואת כל הניווטים שהכנתי וטס לשדה בשם לנקסטר. שנמצא במדינת פנסילבניה – מרחק של 70 מייל, פחות או יותר. הכל מוכן, שמים נראים סבבה, יש את כל החישובים, רשמתי לעצמי את התדרים, עם מי אני צריך לדבר ומתי, ואני יודע מה אני עושה בכלמיני מצבי חירום (אם אני רואה F16 לידי, אם יש עננים, אם הדלק מתבזבז כאילו אין מחר). עולה לטיסה, מתחיל לדבר, ופוף – מרגיש שמזג האוויר לא משהו. הראות מעפנה, למרות שעדיין רואים. בסדר, אני אמשיך לטוס, יש לי גיבוי של GPS לניווט, עם מפה, ומטוס מתקדם שאומר לי לאיזה כיוון לטוס. אז זהו, שלא. במקום מפה יש לי שתי שורות של נתונים, אבל אין מפה. אואו. עם כל אחד מהמצבים האלה היה לבד, זה היה טוב ויפה והייתי ממשיך לטוס. אבל אני 15 מייל מהשדה שלי, ולא רוצה להתקע מאוחר יותר בלי ראות ובלי מפה שאני מכיר ב-GPS, אז הסתובבתי וחזרתי. כמובן, דיברתי עם הבקר המתאים (זה סיפור ארוך שמתחיל ב-11 לספטמבר לפני כמה שנים) והוא אישר לי לחזור, וחזרתי ונחתתי בגייטרסבורג.

hood. yeah

אז במקום סולו ניווט, אם כבר יש לנו מטוס ל-4 שעות (קצת פחות משלוש, בנקודת הזמן הזו), הלכנו לשיעור. הנושא הוא סימולציה של טיסת מכשירים, כשהדבר המיוחד בה הוא שלא רואים את השמים. להטיס מטוס, כשלא רואים את השמים. רק עם המכשירים. שמים על הראש hood, לידי יושב safety pilot (איך מתרגמים לעברית? וגם: במקרה שלי זה היה המדריך), ואני צריך לשמור על המטוס בגובה מסויים וכיוון מסויים, ולטוס בטיסה ישרה ואופקית. מידי פעם צריך לשנות כיוון וגובה, והכל בלי לראות את מה שקורה בחוץ. הבעיה היא שכשרואים מה קורה בחוץ, אפשר לבחור נקודת ייחוס לטיסה, ולטוס אליה. כשאין כזו – זה יותר קשה.
משהו נוסף שתרגלנו היה unusual attitudes. אני עוצם עיניים, והמדריך מביא את המטוס למצב לא רגיל – אף המטוס למעלה או למטה. אני צריך לפתוח את העיניים, לזהות את המצב (בלי לראות את הבחוץ!) ולתקן. טרם פתיחת העיניים, המדריך עשה משהו שמרגיש ממש כמו רכבת הרים (אחת היקרות, יש לציין) – למעלה, למטה, לצדדים. וואו, נחמד
ובלי בדיחות, אני מניח שאי אפשר. כי תוך כדי הטיסה, המדריך אומר לי "תראה איזה עננים יפים יש היום. אה, אתה לא יכול". נחמד, נחמד, מתבדחים על חשבון שעות הדרכה. מאוחר יותר החזרתי לו, כששאלתי לו אם אפשר לדווח לבקר ש"אני רואה את שדה התעופה אליו אני צריך לטוס" (באנגלית, יותר טוב: potomac approach, skyhawk 52632. i have gaithersburg in sight). כן, קורע מצחוק.

בנוסף, אתמול במהלך הטיסה המדריך צילם אותי תוך כדי טיסה. די נחמד, אני מניח:

אני מטיס מטוס

באשר להתקדמות שלי, יש לי כרגע 36.8 שעות טיסה. אני מנסה לתכנת לוגבוק, ואז זה גם יראה באינטרנט בצורה יותר נוחה. מקווה להגיע למבחן תוך כשבועיים, ולהגיע לארץ עד ראש השנה.