אז מה קורה פה בעצם
לא מזמן סיימתי ארוחת צהריים – הכנתי לעצמי חביתה, אכלתי אותה עם קצת סלט שקניתי על המשקל, פרוסת גבינת מוצרלה, קצת לחם. יש לי במקרר חלב, מיץ תפוזים, מיונז, גבינת פילדלפיה, ואיזה יוגורט. יש לי טונה, קפה וקופסת דגנים של קפטן קראנץ' עם חמאת בוטנים בארון. כן, כבר עשיתי קניות פעמיים, וכל פעם לוותה בקפה בסטארבאקס
מבחינת מזון מהיר, כבר הייתי בשני המקומות החשובים יותר – מקדונלדס וברגר קינג.
אחרי הלילה הראשון, בו עוד הייתי קצת בשוק, התעוררתי והכל הרגיש לי די טבעי. הולך לסטארבאקס ועם הגרנדה לאטה אני אוכל בלוברי קופי קייק (לא היה מאפין), קונה כמה דברים בסופר (ג'יאנט) שליד, חוזר להתרעננות. קורא קצת תיאוריה ומתכונן לטיסה הראשונה, טיסת היכרות.
-קפיצה יום קדימה, לשעות הערב. כן, אני לא חזק בפוסטים ארוכים כאלה-
בדיוק חזרנו כולנו מהשדה, כי מישהו עשה סולו. אז הנוהל הרגיל של הוא עולה על המטוס לבד, ממריא, נוחת, ממריא, נוחת, ממריא, נוחת, ואז חוטף דלי מים על הראש
בכל מקרה, אנחנו כאן כמה חבר'ה – עזבו אתכם מספרים – בבית נחמד בן 3 קומות (קומת מרתף כחדרי אמבטיה, כביסה ושינה, קומת מגורים ומטבח, וקומה עליונה למקלחת ושינה), בשכונה ממש ציורית. יש בחוץ אוטו שמשמש אותנו לפעולות השוטפות כמו נסיעה לשדה או לקניות. בקיצור, די נחמד פה בינתיים
מבחינת תעופה, נכון לעכשיו אני די טוב בהמראות. התחלתי עם טיסת היכרות קלה של המטוס, של האיזור, ושל משהו בשם SFRA, שזה איזור חוק טיסה מיוחד, כי יש לידנו את ברק אובמה. מעבר לזה, אני ונדב המדריך (מי אמר שרק לברמנים קוראים נדב?) ממריאים כל יום בבוקר (לפי מתי שמתחשק לנו, פחות או יותר, קובעים יום קודם), עושים תרגילים מחוץ לאיזור המיוחד, וחוזרים. היום קלטתי שלמעט תיקוני גובה ומהירות אני הנחתתי את המטוס, שזה כבר די טוב.
לדבר בקשר אני לא עושה באופן חלק, רק חלקי: דיווחים שיש לי זמן אליהם נדב נותן לי, אבל דיווחים תוך כדי תרגולים, פניות, הנמכות וכיוונונים מיוחדים הוא עוד עושה. אני מניח שאני אלמד את זה ואעשה את זה בסופו של דבר. תרגלנו, מעבר להמראות, טיסה איטית בקונפיגוריית המראה ונחיתה, שזה טיסה במהירות איטית שהיא כמעט בהזדקרות אבל לא, כששהבדל הוא שבקונפיגורציית נחיתה זה עם מדפים, ובשני לא. תרגלנו גם הזדקרויות עם מנוע ובלי מנוע – בשני יש מדפים, והראשון יותר מפחיד, פוטנציאלית, כי מרגישים את המטוס נופל הרבה יותר. אה, הזדקרות, בגדול, זה מהירות איטית, אף למעלה, אין עילוי, האף נופל – לא לדאוג, אנחנו מתרגלים את זה ב-3,500 רגל, ככה, ואני בקושי מאבד גובה בדברים האלה. אנחנו צריכים לתרגל פניות של 180 מעלות, ואז פחות או יותר אפשר לעבור להקפות, ואז לטיסות ארוכות יותר
אגב, אחרי 5 טיסות אני כבר עם 6.4 שעות טיסה – אגב, מספר שעות הטיסה מעודכן ברשימה בקופסה פה בצד למעלה, אני משתדל לעדכן אחרי כל טיסה.
בשאר הזמן, כשאני לא טס, מתודרך או מתוחקר (או משחק פינג פונג. יש אחלה שולחן בהאנגר), אני בד"כ בדירה, שם אני כותב פוסטים, מתגלץ' באינטרנט, בודק מיילים ולומד לתיאוריה. יש לי את ספר התיאוריה עליו כבר כתבתי מזמן, ויש שתי תוכנות שעדיין לא פתחתי, וצריכות לעזור לי עם העניין. וכמובן, יש את האנשים הטובים בדירה, שגם עוזרים. עוד משהו: אתמול קניתי עם חבר אוזניות (דיויד קלארק 13.4) ותיק, כבר יש לי לוגבוק לתיעוד זמן הטיסה, וכל פעם שהמטוס רועד, יוצא לי לחשוב על אלון, שעושה מרתונים של תעופה בחקירה ומפחד מטיסות








על מה אתה מתוחקר? האם הם יודעים למה אתה מסוגל?
http://www.raful.co.il/archives/1601
לפני כל טיסה יש תדריך, שנדע מה מתוכנן לטיסה.
אחרי כל טיסה יש תחקיר, לראות איך זה הלך.
עזוב את אלון,
הוא מפחד גם מנסיעות ואני כמעט בטוח שגם הליכה ברגל קצת מרתיעה אותו…