הבידוק בכניסה לארה"ב

אני יורד מהמטוס של בריטיש אחרי נחיתה לא משהו, הו, לפחות יש שרוול לטרמינל. גם התור של הדרכונים לא ארוך מידי, כי זה כבר סוף היום, אנחנו בטח טיסה אחרונה. אחרי התור אני נשאר לקצת יותר מידי שאלות, כנראה, בביקורת הדרכונים, אז הפקידה שם כנראה מסמנת לבחורים של המכס. המזוודה שלי נוסעת על המסוע ומתקרבת אלי בדיוק כשאני מגיע. מושלם. אני לוקח אותה, מתקדם לעבר הפקיד של המכס, נותן לו את הטופס, והוא – לוקח את הדרכונים ואת הטופס, שם אותו בשקית, ואומר לי לגשת לבדיקה מעמיקה במסלול האדום.

פותחים לי שם את המזוודה, מקפלים החוצה את כל הגרביים, מוציאים לי הכל הכל הכל מהמזוודה. ואז מהתיק. מתחילים לשאול שאלות: מה אני עושה, למה אני עושה, מתי אני עושה, לאן אני הולך. נתקלים בספר לימוד התאוריה לתעופה שלי, ובאישורי ה-FAA שלי, ותוהים אם באתי ללמוד לטוס. בארץ עוד ביקשו ממני להצניע את זה, ואני מצניע. הם מבקשים ממני להפעיל את הלפטופ (מלא קבצים בעברית ), מסתכלים בדאגה על התמונות ממוזיאון חיל האוויר בחצרים, עוברים על הקבצים, על אנשי הקשר, המסמכים, התוכנה של לימוד הטיס, הכל הכל הכל. את האייפון הם יודעים להפעיל. גם שם הם עוברים על מספרי הטלפון, על הקלנדר, על משחק ה-Flight Control – שוב, מסתכלים בדאגה. מכיוון שהזכרתי שאני פוגש חברים בניו יורק, הם שואלים עליהם, מעתיקים את מספרי הטלפון שלהם מהפלאפון. נקודת צחוק אחת – הם ממש גרועים בהגייה של שמות עבריים. גם כשאני מאיית להם MOR עם R בסוף, הם שואלים אם זה L או T.

הם תוהים איפה אני מתכנן לישון כל הטיול, ולא מבינים את הקונספט של היהודי הנודד, שעובר ממקום למקום לפי המרגש – אני מסביר לבחור שם, עם תנועת ידיים, שזה קטע של wave. הם תוהים איפה אני לומד, מה אני לומד, מה אני עושה, מה ה-web של העבודה שלי, בלה בלה בלה. בשלב מסוים ביקשתי כוס מים, בכל זאת ייבשו אותי שם איזה שעה וחצי. הם גם נותנים לי קצת לשבת (נחמדים ). בחור מבוגר שואל אותי "are you trying to boolshit an old man?", בעניין הטיסה. אח"כ הוא אומר שהוא יציע לי דיל, וזה הדיל היחיד שהוא יציע לי: האינסטינקט שלו אומר לו להעלות אותי על מטוס חזרה, אבל הוא ייתן לי 12 שבועות (5 לכל סוג קורס, פרטי ומכשירים, ועוד שבועיים ככה לקצוות) להישאר, ואז אני צריך לצאת, והוא משאיר הערה עם השם שלי במחשבים שלהם, ואם אני שוב אעשה בעיות הם לא יהיו נחמדים אלי בפעם הבאה. הוא גם אומר  לי שאני יכול להיכנס ללמוד טיס, כל עוד אין לי כוונות מסחריות. השעה כבר מאוחרת, סטארבאקס בחוץ כבר סגור, ואני נוסע לדירה עם המדריך שלי, שאותו אני פוגש באותו הרגע ממש.

בין הבדיקה הזו הזו לבדיקה בלונדון, זה ממש לא היה היום שלי.

משהו שכן נחמד, אבל, זה שהנסיעה בכביש (I-95) מרגישה לי ממש טבעית, גם הדירה אליה אנחנו מגיעים. ממש ממש ממש טבעי. ועדיין, אני לא מתרגש. כנראה שדנה צדקה, ואני כ"כ אובר מתרגש שאני לא שם לב.