אני מגיע ללונדון לאחר טיסת בוקר. הייתי קצת עייף, נרדמתי עוד לפני ההמראה, והתעוררתי להמראה עצמה. זה ממש כיף להמריא (אני כותב את זה רטרוספקטיב, היום עשיתי שתיים כאלה). הטיסה הייתה די חלקה, להוציא את זה שסיפריית המדיה של בריטיש אירוייז לא מעניינת אותי כ"כ. אני נוחת בטרמינל 5, יש אוטובוס למבנה עצמו, ואני מטפס. נחמד, בינתיים.
אני בודק, ואני לא יכול להיכנס לשום טרקלין שם, וזה קצת חבל, אבל הדבר הראשון ממילא הוא לשתות גרנדה לאטה בסטארבאקס 
אח"כ אני מנסה לחפש ויירלס חופשי, אבל – אין. אז אני הולך לחנות של נוקיה, לגלוש חינם באחד המכשירים שלהם, לבדוק מה שרציתי. מכשיר קצת מעפן בגלישה, לדעתי. אני מסתובב בנמל, תוהה אם לקנות גלנפידיך קטן לדרך לארה"ב, ובסוף מוותר.
אני רעב, כי בארץ לא הספקתי לאכול ובמטוס היה סתם אוכל מהיר מידי, ונכנס למסעדת Huxleys, כמו בפעם שעברה שלי שם. הפעם אני מזמין המבורגר, ופיינט של Beck's. מושיבים אותי, אגב, בשולחן הקבוע שלי כן, מסתבר שאני פעם שניה באותו המקום, השולחן האחרון בטור הימני של הכיסא/ספה. נייס. האוכל היה טוב מאוד, ואני מאושר וממשיך לנדוד בטרמינל, מחכה בסבלנות לטיסה שלי ובינתיים מסתכל על המראות.
בשלב מסויים, כ-50 דקות לפני הטיסה, אני רואה שעידכנו סוף סוף את מספר השער, ואני בדרכי אליו. מכשול אחרון לפי העליה למטוס – בידוק בטחוני לפני העליה לאוטובוס. אופס, תופסים אותי לבדיקה מדגמית, בודקים לי את התיק, מבקשים ממני לחלוץ נעליים, עושים לי מסז' קל, ואני ממשיך לאוטובוס, ולמטוס. לידי מתיישבת בחורה צעירה, אמריקאית, שחוזרת מבייג'ינג – שם היא לימדה ילדים בכיתה ח' אנגלית. מדברים קצת, והטיסה ממשיכה. הנחיתה, אגב, הייתה קצת קשה. אני לא רוצה להעיד על משהו, אבל זו הייתה טייסת.
המשך, ממש טוב, בפוסט הבא.
טייסת
העיקר שנחתּם בשלום