כבר הרבה זמן לא יצא לי להיות בחוף לא תל אביבי. גם בחוף תל אביבי בקושי יוצא לי להיות, עם העור הרגיל וחוסר האהבה לחול. אבל כשהחברים (ליאור דחף, אבל לא כ"כ טוב) רוצים סופשבוע בחוף הבונים, מה לא עושים? וול, כמה דברים.
אחרי שהצלחנו להכריע באיזו שבת נסע – בכל זאת, בחודש הבא מתחילה תקופת המבחנים לרובנו – ואחרי שוידאנו מי מגיע, היינו עוד צריכים לארגן דברים, כשלטובת עניין היו אצלי ערן וליאור בחמישי בלילה. בשישי בבוקר התעוררתי מוקדם, כדי לקנות כמה דברים, לאסוף את אלון ולסוע לאסוף את מור. בדרך עוד עצרנו באיקאה (קערות, שמיכה, סוללות) ובביג נתניה (למטייל – קנינו פנס וסוללות) וביכין סנטר נתניה (גלידה באיגלו, בייגל כלשהו ואייס ארומה), ואז נסענו לאסוף את ערן בצומת פרדיס. משם נכנסים לפרדיס עצמה, לקנות כמה מצרכי מזון בסיסיים לשבת, והופ! לחוף. עד שהרכב השני, של אריק ושאר השלמות הדברים יגיע, אנחנו בונים שני אוהלים ויושבים לשחק שש בש, להסתכל על הנוף, ולהשתזף בשמש. הרוח בינתיים לא מטרידה.
כמה שעות מאוחר יותר, גם אריק והבנות (טוב, גם ליאור) מגיעים. הם הביאו בירות קרות, מצרכים שונים, ואני מניח שעוד דברים. אנחנו מתמקמים על החוף, ושום דבר מעניין לא קורה, אבל עדיין יש רוח. עוד כשעתיים קדימה, גם אמא מגיעה לביקור. יש רוח, אנשים לובשים סווטשירטים. אמא הולכת, אנחנו עושים על האש לעת חושך, ועדיין רוח – היא גמרה לנו את הגחלים ואי אפשר לעשות סטייק, רק את המוקדם ההוא ששמתי לעצמי. אני מחליט לפרוש לישון בזכון יעקב, וגם מור, ליאור ואלון באים איתי. אחת עשרה בלילה, ואנחנו מגיעים לזכרון יעקב, לבית של אמא, פורשים מצעים והולכים לישון אחרי משחק שיט הד.
בוקר, הטווסים והתרנגולים של השכנים עושים את הקולות שלהם, אני מתעורר לקול השעון המעורר בשמונה, החבר'ה ישנים עד בערך תשע. שעה וקצת אח"כ אנחנו יוצאים חזרה לכיוון החוף, ועוצרים להביא עוד קצת בשר וכמה דברים מסביב, לארוחת צהריים. מגיעים לחוף, קצת מיף, הרבה כיף, עושים על האש ובורחים לכיוון תל אביב – לליאור יש עבודה ב-16 ואנחנו בחוף, שעה וחצי לפני. לי לקח להגיע חזרה לתל אביב שעה ושתי דקות. היה נחמד, למען האמת. אריק (ומאיה, מיכל וערן) עצרו בנתניה לאכול במקס ברנר. חצופים.
היה כיף, ועכשיו יש לי פנס, קעריות וצילייה לסופי שבוע בחוף (:
