ביום שני, כמו בימים אחרים בשבוע – אני מקווה – אריק היה רעב בערב, והלכנו יחדיו לאכול פיצה במקום בשם "הפיצה", מקום נחמד בבוגרשוב פינת פרישמן. השעה הייתה עשר בערך, אריק הגיע ישירות מהמשרד (!), אני הגעתי אחרי יום העבודה, ולפני יום חופש מהעבודה (!!!) שאותו אני אנצל ללימודים למבחן במקורות המשפט.
נפגשנו שם בעשר ומשהו, והתיישבנו בפנים. אריק טוען שהמלצרית חמודה, אני לא כ"כ מסכים איתו. מצד שני, שנינו לקחנו בקבוקי יין קטנים כאלה עם הפיצה. אריק הרכיב לעצמו פיצה אישית עם זיתים כלשהם (היה כתוב שם משהו, ולא "ירוקים" או "שחורים") וגבינת פטה, ואני לקחתי את ההרכב הקבוע והחריף, שלגביו הייתה אזהרה בתפריט. כמה דקות אח"כ ואנחנו מקבלים את הפיצות שלנו. אני מסתכל על הפיצה שלי, רואה את כל הירוק הזה מעל העגבניות, ואומר "ואי, זה נראה חריף". אחרי כמה ביסים אני מגלה שזה לא באמת חריף, זה רק נראה ככה, ואפילו ממש טעים. אני אפילו עוד החלפת משולשים עם אריק (השנון. כשאני לוקח לו משולש הוא אומר "היי, גנב, תחזיר"). האספרסו בסוף גם היה במקום. אנחנו מאושרים, ומתפזרים הביתה.
קלמנטה
עזוב את זה, ראית את התמונה שלי שם למטה באתר העכבר?