בין ראש השנה לסוף השבוע הסתתר לו בשקט בשקט יום עבודה שלם, אז… עבדנו. בצהריים נותרנו אני ובוס, תוהים לאן ללכת לאכול. הוא דיבר על הפטוצ'יני של פביאנה, וזה נשמע כמו רעיון טוב, אז הלכנו לשם. משוחחים על זכויות בנייה ובניינים לשימור, מגיעים אחרי כמה דקות לפביאנה – וסגור!
טוב, נו, תוכנית ב', הולכים לרוסטיקו. בדרך עוד מציצים על העיסקיות של תהל, שלא עושות לנו יותר מידי נעים. בכל מקרה, ברוסטיקו אנחנו מתיישבים על הבר, מקבלים תפריט, מתחילים לבחור את העסקית שלנו, לוקחים את השתיה שמגיעה עם העסקית, ואז כשמזמינים את העיקרית אנחנו מיודעים שאין היום עיסקיות – בגלל החגים, וכו'.
אחרי האוכל החלטנו להביא קפה מקפה הלוי. בוס מצא עוד כרטיסיית קפה, ואנחנו רכנו לשם, חוצים את רוטשילד והולכים דרך נחלת בנימין, מתקרבים לפינת יהודה הלוי, ורואים ניידת משטרה שחוסמת את הכביש – חפץ חשוד בדיוק בפינה, ושוטר – כנראה מתנדב בן כ-65, ישמצב שהיה טייס בחיל האוויר בדרגת אל"מ – חוסם את דרכנו. אחרי שאנחנו מזהים שהחפץ החשוד ממש קרוב בוס מציע שנלך מסביב – נחלת בנימין, רוטשילד, הרצל, יהודה הלוי – כדי להגיע לקפה, וכך אנחנו עושים. הו וול.
אגב, בדיחה שהורצה באותה הפסקת צהריים, כדשיברנו על דב חנין ומצעו התחבורתי:
איך אוטובוס תלת-מפרקי (עד 300 נוסעים בישיבה ועמידה) פונה מאלנבי לקינג ג'ורג'?
לאט ובזהירות.
אוטובוס תלת מפרקי צריך לנסוע קדימה ואחורה כדי להסתובב… זה היה מצחיק.