מידי פעם אני מזכיר לאזרח נמרוד שאני בעצם נגד חקיקת יתר, ושנראה כאילו ממש משעמם במשכן הכנסת והם צריכים לחוקק חוקים כדי להצדיק משכורת כזו או אחרת. אישית, עם תקציב קשר עם הבוחר, הייתי קונה שולחן פוסבול ממש ממש טוב ועושה טורנירים של שניים על שניים, עם שלושת העוזרים הפרלמנטריים שלי. אבל היי, זה רק אני. בכל מקרה, קראתי לפני כשבוע ב-Ynet כתבה על הצעת החוק של חברי הכנסת אורי אריאל וניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי-מפד"ל), שעל-פיה כל אבידה שהמידע עליה נמסר למשטרה – תפורסם גם באתר האינטרנט של משטרת ישראל. אני מניח שהעניין הזה הוא באמת חשוב, וכשירות לציבור זה רק יכול להועיל. אבל… אני רוצה להתעכב על הערותיו של המתנגד היחידי להצעת החוק – ח"כ מיכאל איתן (שבין תפקידיו הוא גם יו"ר וועדת המשנה לאינטרנט וטכנולוגיה) :
"הרעיון שמאחורי החוק מצויין, חשוב והגיוני, אבל אפשר להודיע לשר לבטחון פנים מחר בבוקר שיבצע, וזה לא יעלה יותר מכמה אלפי שקלים. אם השר לבטחון פנים מסכים, וזה הרי בסמכויותיו, לא צריך את החוק כדי להקים אתר כזה. משתמשים במנגנון החקיקה בצורה בזבזנית ומיותרת, זו זילות של החקיקה והממשלה… זה כמו לחוקק חוק שאומר שצריך לשים במבה בבסיסי צה"ל – זה לא תפקידה של הכנסת"
וזו בעצם הנקודה שלי כבר שנים – אם דברים עושים היגיון מעצמם, כשטובת הציבור ברור, גלוייה, ידועה ומובנת – למה, בשם כל החס וחלילות, צריך לחוקק הצעת חוק שלא מחדשת שום דבר?
Pingback: הבלוג של איתי
because if they don't bring up those "laws", the newspapers won't write about them… and if that happens – they might feel neglected.
קודם כל תודה איתי שהעלית את הנושא הזה לדיון, כמו הרבה נושאי עומק בדמוקרטיה הישראלית הוא לא זוכה למספיק דקות שיח ציבורי. כמה הערות ו\או הנחות יסוד מקדימות: 1. הכנסת, המפלגות וחברי הכנסת זוכים באופן קבוע בשנים האחרונות לדירוג נמוך בקרב הציבור במדדים שהמכון הישראלי לדמוקרטיה עורך. רוב אזרחי המדינה, ואני לא חושב שאני טועה בהרבה אם אני כולל אותך ביניהם, חושבים שהח"כים יושבים בכנסת סתם, מבזבזים את הקופה הציבורית ולא פועלים למען הציבור שבחר אותם. 2. המשטר ויחסי הכוחות בין שלושת הרשויות בישאל בנוים ככה שהכנסת היא החלשה מבין השלוש. הממשלה מחזיקה את רוב העוצמה, בעזרת משמעת קואליציונית היא מעבירה (או מבטלת) כמעט כל חוק שהיא רוצה, בתי המשפט מדי פעם מפריעים לה ובגלל אוזלת היד של מוסדות המדינה אזרחים רבים מתדפקים על דלותיו של בג"ץ ומבקשים סעד משפטי. חבר כנסת מהאופוזיציה, אלא אם כן הוא מוכשר בצורה יוצאת דופן, אינטליגנט, בעל תפישה מעמיקה של המערכת הפוליטית והתקשורתית בארץ, מגובה בגייסות מהחברה האזרחית (או בקיצור: נמצא בעשיריון העליון של הח"כים מבחינת יכולות) הוא כמעט חסר משמעות. הממשלה שולטת בתקציבים, וועדת השרים לענייני חקיקה יכולה לקבור כל הצעת חוק שהיא רוצה והשליטה בוועדות החשובות כמו וועדת הכנסת, חוץ וביטחון וכספים הופכת את הנוכחות של האופוזיציה שם לכמעט לא רלוואנטית. הדבר היחיד שנשאר לח"כ מהאופוזיציה לעשות, חוץ מלצהיר הצהרות משתלחות ופרובוקטיביות, הוא להציע הצעות חוק שכמעט לא יעלו כסף ואף אחד לא יתנגד אליהם. למה? כי זו הדרך היחידה שלו להצליח להעביר הצעת חוק ולזכות עליה בנקודות בתקשורת ובציבור. בקיצור, אם אתה רוצה למנוע חקיקה מיותרת (ואין ספק שכאן מדובר באחת כזו) אז הממשלה צריכה להיות יותר פתוחה להצעות חוק פרטיות, צריך להמשיך את המהלך שמובילה דליה איציק של "שולחן עגול" של הממשלה והכנסת, להגדיל את הפיקוח הפרלמנטרי על מוסדות המדינה (נגיד: לאפשר גם לח"כים מהאופוזיציה שחברים בוועדת חוץ וביטחון לבקר בכור בדימונה) ובאופן כללי לתת יותר סמכות לכנסת.
איתי, זה היה פוסט ממש "נמרודי" מצדך.
נמרוד, 1. אני לא חושב שהח"כים יושבים בכנסת סתם ולא עושים עם עצמם כלום – אבל יש דברים שהם עושים שהם ממש לא חשובים – ע"ע נושא הפוסט. 2. כנסת חלשה, כדבריך, צריכה לדון יותר בתכנים מאשר בתככים, וזה עוד לא ראיתי בקנה מידה גדול. אולי צריך להעלות קצת את אחוז החסימה. בקיצור, הממשלה צריכה להיות פתוחה יותר להצעות חוק פרטיות, שזה אומר מה שאתה רוצה שזה יגיד – כולל שולחנות עגולים (או אובליים). מיטל, השאלה המעניינת היא איך הגעת לפוסט הזה – דרך האתר או דרך גוגל
ולעניין – גם לי יש קצת דעות פוליטיות, פה ושם.