שוב, אילת

לפני כשלושה שבועות אבא הציע לי סופשבוע באילת בסוויטה שיש לנו בקלאב הוטל. בכיף, לא? אז ארגנתי ארבעה חברים (אריק, ערן, אלון ומור), וקבענו לסופשבוע שהיה ממש עכשיו.
חמישי על הבוקר, מור וערן מגיעים אלי, נוסעים לאסוף את אלון, והופ! נוסעים. התחנה הראשונה היא באר שבע, אחותו של ערן, שאליה אנחנו מביאים את הלפטופ שהיא שכחה בתל אביב. בתמורה, אנחנו מקבלים כריכי חביתה ושקיות שוקו . ממשיכים לאילת, ובערך באחת וחצי מגיעים לקלאב הוטל באילת החמה.
אז מה עושים אחרי שנכנסים למלון? הולכים לים! חוף ציון מקבל אותנו בברכה ובחום, ואנחנו מעבירים שם את הזמן. בערב אנחנו חוזרים לחדר, תוהים על ארוחת ערב מהסופר של המלון, משחקים קצת נו שיט, ותוהים לאן לצאת. בעשר ומשהו בלילה מגיע גם אריק, אנחנו מתארגנים ויוצאים לכיוון המאנקיז, לרקוד ולשתות. אה, ולריב עם המלצרית שחייבה אותנו על 3 בירות יותר מידי.
על הבוקר מארגנים ארוחת בוקר חטופה, והחבר'ה – להוציא את אריק שהולך לצלילת רענון – הולכים שוב לחוף. אני נשאר לנמנם קצת. אריק חוזר, אני והוא הולכים לברביס, אוכלים, אריק הולך לנמנם בעוד שאני קופץ לחוף להגיד שלום לחבר'ה. אני חוזר לחדר כדי לקרוא כמה דברים, ובסופו של דבר החבר'ה חוזרים, וכולם משחקים קלפים. אנחנו קובעים לצאת לאכול בסנטה פה, מזמינים מקומות, ובינתיים משחקים נו שיט. אלון מפסיד באותו ערב שישה משחקים רצופים של נו שיט, כי הוא פתח במלחמה על אריק וערן.
סנטה פה מתגלה כמקום ממש נחמד, עם בעיית זמנים – המנות התחילו להגיע קצת לפני המנה הראשונה. בנוסף, הם לא הפנימו בדיוק את התוספות שהם צריכים להביא, או במקרה של אלון ואריק – הם לא בישלו מספיק בשביל הוול-דאן של אלון, ובשביל המדיום-וול של אריק. אריק, למעשה, החזיר את המנה פעם נוספת עם חתיכת עוף בצבע וורוד, ואז הוא כבר הדגיש שהוא לא רעב – ולא חייבו אותנו על המנה שלו. אני וערן די נהנינו מהאוסובוקו טלה שלנו. לאחר מכן אנחנו מחפשים מקום לצאת, ובסופו של דבר מתגלגלים שוב למאנקיז. אני פורש על ההתחלה, מור קצת אחרי, והחברה חוזרים מאוחר יותר בלילה – כשאני כבר ישן.
שבת בבוקר, ערן ואריק יוצאים מוקדם לצלול. אני קורא קצת ומתגלץ' קצת באייפון-אינטרנט. בכל זאת, זו החופשה הראשונה זה המון זמן (מישהו יכול לתת הערכה?) שאני נוסע בלי הלפטופ שלי. אלון רוצה לעשות אופנוע ים, אבל בגלל תיאום מחירים בכל מתקני הספורט של אילת, הוא לא מוצא מקום זול יותר מ-120 ש"ח ל-10 דקות נסיעה. אז אנחנו מוותרים, ועושים הליכה מטורפת על הטיילת, הלוך ושוב, סתם ככה. אחרי פיצה לצהריים אנחנו חוזרים לבריכה של המלון. אחרי הבריכה אנחנו מתארגנים, ובחמש וחצי, ככה, אנחנו כבר בדרכינו חזרה – לא לפני שעוצרים לשתות קפה במצפה רמון.