חתונת קרפ'-סמג' וכו'

אחות של מיכל, חברה של אחותי, התחתנה בשלישי בערב. לעבודה כבר הגעתי לבוש ומאורגן משדה התעופה, ועבדתי יום שלם בחליפה מינוס עניבה. ממש כיף, ממליץ לכולם (רק אם יש מזגן בנמצא). היום עובר לאיתו, פותרים באגים, כשבשעה 18:15 אחותי מודיעה שהיא בקרן הרחוב, ממתינה שאסיים לעבוד. בשש וחצי יוצאים כולם מהמשרד לקפה, ואני נוטש עם אחותי לטובת החתונה בחיפה. נוסעים בדרכים, תקועים קצת בפקקים של יום חמישי, ואחרי שעתיים וחצי מגיעים למרכז הקונגרסים. הזמנה לא קיבלתי, כך שלא ידעתי שעות מדוייקות, אבל מאיה אמרה שקבלת הפנים היא בין 19:30 ל-20:30. בולשיט, שוב. בינתיים נהנינו מהמזנונים – מאיה בקושי אכלה באותו היום ואני התקיימתי על משהו קטן בבוקר וסלט לצהריים. החופה הייתה בערך בתשע, וממש לאחריה זיקוקי דינור – יש לציין שמאיה מפחדת מהם, כך שהיא הסתתרה בחיקה של גל, חברה נחמדה של מאיה ומיכל – ואז נכנסים לאולם לריקודים ואוכל וכו'. באמצע האירוע אני מסתמס לתמיכה נפשית עם ארקדי, אוכל קצת מנה ראשונה (אחת האופציות היו מוח פיקנטי. טוב שלא מוח חריף ), מסתכל על הריקודים, מסתכל על תמר, עוד אחות של מיכל, שמפתיעה בסולו כלשהו, מנה עיקרית (עגל-משהו. האנטריקוט היה very-well-done. יש סיבה שלא בוחרים מאכלים מורכבים בחתונות), שתיה, קינוח, אספרסו לדרך. מאיה הייתה אמורה לחזור איתי לתל אביב, פלוס נודבתי לקחת את גל לביתה, בגבעת עדה. מאיה רוצה להישאר עוד ועוד, אני צריך לעבוד למחרת אז רוצה ללכת, בסוף מאיה מחליטה להישאר עם מיכל, או משהו. אני וגל נוסעים לכיוון ביתה – בדרך לזוקיני, מסתבר – ונוסעים על כביש-לא-כביש בתוך גבעת עדה. בית נחמד, היא מציעה לי כוס מים לפני שאני נוסע לתל אביב. אבא מתקשר, מוודא שאני בסדר ומודיע שהוא בבית הלילה. אני נוסע לתל אביב, כבר די עייף, אך מגיע לשלום הביתה. אבא, בשתיים ומשהו בלילה, רוצה לשלוח פקס של 13 עמודים לויזה. טוב, נו…