המסיבה של צחי

אריק חזר לסופשבוע, אחרי שבועיים בבה"ד 1. הוא יצא עוד יותר חנון ממה שהוא אמור להיות, כשאמר שהוא חוזר הביתה באינטרוואלים. לונורא, ממשיכים לסוע ואוספים את ערן, ואז את רחלי של ערן, ומגיעים בשעה 23:10, כשהערן ואריק היו אמורים להיות שם כבר ב-22:00, לעזור לארגן דברים. לונורא, נחמד שם, הד'ג'יי משמיע מוזיקה נחמדה, הפלייסטיישן עובד עם משחק כדורגל כלשהו, הברמנים עומדים מאחורי הבר, אני יושב לדבר עם רחלי על זהירות בדרכים, והכל טוב ויפה. בשלב מסויים ערן כועס שאני ורחלי לא רוקדים, אז אנחנו מטפלים גם בזה. המסיבה מתקדמת, הרבה אנשים מגיעים (לפי ההערכות היו שם כ-110 איש), שותים, רוקדים ומבלים, המוזיקה מרקידה את כולם – שוטר מגיע. מסתבר שהשכנים התלוננו על רעש, למרות שאין שכנים קרובים למדי. החלשנו מעט את המוזיקה – אבל גם ככה נגמר המומנט של הריקודים – אנשים התחילו להקיא, להתרסק על המחצלות והכיסאות, וללכת. איפשהו באמצע המסיבה קיבלתי לידי את המפתחות של הגלנסקימוביל – האוטו של אריק. הוא שתה, ערן שתה, רחלי שתתה, ורק אני שילמתי 25 ש"ח למסיבה על אלכוהול חופשי כדי לטחון קולה ומים. טוב, שתיתי קצת בהתחלה, אבל קצת פחות כיף לרקוד ככה.אה, וגם פגשתי את שרון, שהייתה איתי בכיתה בתיכון. בערך בשעה 4:00 התחלנו את המסע חזרה הביתה. אני נוהג, אריק ישן לידי, מאחורינו ערן ורחלי חצי ערים וחצי – לא, נוסעים לתל אביב. מוריד את ערן ורחלי, ונשאר עם אריק הישן באוטו. עכשיו מגיע הקטע שמזכיר לי למה אני משלם 612 ש"ח כל חודש על חניה – הגעתי לסביבה של אריק, ליד הדיזנגוף סנטר, והסתובבתי סביב התחת של עצמי עד שמצאתי חניה. אילו לאוטו לא היה בגאז', בכלל, הייתה חניה ברחוב של אריק. אבל לאאאאא, החניה הייתה רחוקה, ועד שהגעתי אליה כמעט יצאה דעתי. סיימתי את הבילוי עם כוס קפה בסגפרדו, והלכתי הביתה.