תביעה קטנה – זכיה ושאר עדכונים

תזכורת: תביעות קטנות / ביקור ראשון בבית המשפט כתובע

בתחילת מרץ 2015 נסעתי לבית המשפט לתביעות קטנות בקריות, לדיון בתביעה שהגשתי נגד חברת אור הקסם ח.פ. 514291681 (ובתביעה הנגדית שהם הגישו נגדי ונגד רוב מי שתבע אותם). מאז קרו כמה דברים ואני רוצה לשתף אתכם.

פסק דין

פסק הדין, מכיוון שהוא נגיש דרך מערכת נט המשפט, מצורף בתחתית הפוסט.

קיבלנו פסק דין. השופט דחה את כל התביעות שכנגד ופסק שהוכחנו שאור הקסם הם אלו ששלחו את הספאם. משך הזמן שנתן השופט לבקשת רשות ערעור עברה גם היא, כמו גם הזמן שלהם לשלם את פסק הדין.

פסק הדין בן 53 עמודים, ופעמיים יש בו רשימה של 87 סעיפים שכל אחד מהם מתייחס לכל אחד מהתובעים, פעם מפרט על כמה הודעות ופעם מפרט כמה זכה כל צד. אני זכיתי ב-6,100 ש״ח ועוד 500 ש״ח הוצאות משפט (מזכיר: תבעתי על 10 הודעות סך של 10,000 ש״ח ועוד 100 ש״ח הוצאות משפט).

כבוד השופט זיכה, תחת סייגים, את גדי ליסר מאשמה. הוא קובע שבמקרה הנ״ל לא הובאו מספיק פרטים לביצוע הרמת מסך לכיוונו. אני אבהיר שחלק מהנתבעים, אני לא אחד מהם, תבע גם אותו כבעלים של חברת אור הקסם

כבוד השופט לא חייב אותם במלוא הסכום שאפשר לתת על משלוח הודעה, 1,000 ש״ח, כך שההרתעה לא שלמה. אני לא מנחש: במהלך המשפט ולאחריו קיבלנו, התובעים בתיק, מסרונים עם פרסומות של החברה.

אכיפה

כדי לקבל את הכסף אנחנו נצטרך ללכת להוצאה לפועל. אנחנו בדיוק מתדיינים על זה, משיגים מסמכים שונים שנידרש להם שם (כמו מסמך עם פרטי התביעה, הפרטים שלנו, פרטי החברה הנתבעת, סכום הזכייה וחותמת של בית המשפט).

עוד אין לי ניסיון עם ההוצאה לפועל. מצד שני, בתחילת השנה עוד לא היה לי ניסיון בבית המשפט לתביעות קטנות, ועכשיו יש לי קצת יותר ניסיון בזה.

תביעות אחרות

מכיוון שהתביעה נידונה בבית המשפט לתביעות קטנות, אין לה תוקף של הלכה. שופטים אחרים לא חייבים להסתמך עליה, ולפי מיטב הבנתי, לא בטוח שאפשר להשתמש בפירות התביעה ו/או הדיונים לתביעות דומות נגד אור הקסם.

אני לא אייעץ בעד או נגד תביעה של אחרים נגד אור הקסם. הבנתי שיש כ-10 תובעים שתבעו אחרינו ואני לא יודע איך הם הולכים להתמודד עם זה. אז בינתיים מחכים. עד מתי? אינני יודע כרגע.

אם יש שאלות שנראה לכם שאני יודע לענות עליהן, שלחו מייל או תשאירו תגובה.

פסק דין מצורף

איך ״פרצתי״ להדסטארט

בסוף השבוע הקודם נסגרה פרצת אבטחה בהדסטארט. אני לא יודע כמה זמן היא הייתה קיימת, אבל אני ידעתי עליה שבוע ימים, שבתחילתו דיווחתי להם עליה בעמוד שלהם בפייסבוק ובסופו הם קיבלו דיווח על הפירצה מכתבת של בלוג הטכנולוגיה גיקטיים, להם שלחתי מידע על הפירצה כי ממני ו/או מהדיווח שלי התעלמו. למותר לציין שהם מחקו את הדיווח שלי מהעמוד שלהם בפייסבוק, אז אני אצרף אותו כאן.

דיווח בפייסבוק על פרצה בהדסטארט
דיווח בפייסבוק על פרצה בהדסטארט. צילום מסך באדיבות גיקטיים, כי לא חשבתי שימחקו לי דיווח כזה

ההתחלה, או איך הכל התחיל

ביום חמישי, ה-18 ליוני קצת אחרי שעה 15:35 צייצה טל שניידר שהיא השקיעה בפרויקט ״סיפורי ילדות בתל אביב״ דרך הדסטארט (אגב, גם אני השקעתי בו, אבל תכף נגיע לזה). נכנסתי לקישור ודי חשכו עיני – ראיתי את מסך אישור התמיכה שלה, מסך שהיה מוכר לי כי אני בעצמי השקעתי בפרוייקטים באתר. זה הקישור שטל שיתפה בטוויטר:

https://www.headstart.co.il/checkout.aspx?oid=199292&success=true&na=ס1&tk=0618153520

אחרי ניקוי קצר, גיליתי שהפרמטרים הדרושים הם שניים:

  1. oid, שזיהיתי בתור מספר הזמנה
  2. tk, שהייתי בטוח שקשור לזמן, אבל לא ידעתי מה המבנה שלו

שיחקתי קצת עם המספרים, הוספתי והחסרתי את מספר ההזמנה, וכך מצאתי עוד שתיים או שלוש הזמנות של אחרים, והבנתי שהבאג חמור יותר משחשבתי. מיהרתי לצאת מהמשרד, אבל באותו הלילה דיווחתי בעמוד הפייסבוק של הדסטארט, שנראה לי פעיל מספיק בשביל לדווח בו.

כריית המידע

חיכיתי לתגובה בעמוד בפייסבוק, כמו גם לחסימה של הפירצה עצמה, אבל היא בוששה לבוא, אבל בינתיים הבנתי משהו; ביום שלישי ה-23/06 בשעה 15:23 תרמתי לפרויקט לובי 99. הסתכלתי על הכתובת של העמוד:

https://www.headstart.co.il/checkout.aspx?oid=202014&success=true&na=1&tk=0623152333

מסתבר שהפרמטר העלום, tk, הוא בעצם חותמת זמן כזו: שתי ספרות של חודש, שתי ספרות של יום בחודש, שתי ספרות של שעה בשעון של 24 שעות, שתי ספרות של דקות ושתי ספרות של שניות.
חברה טובה אתגרה אותי למצוא את ההזמנה שלה:

״כלומר אם אני מביאה לך את הדקה שבה קיבלתי את מייל האישור שלי, יש מצב שאתה מוצא את הפרטים שלי :D״

ואז ישבתי לכתוב סקריפט קטן ולא יעיל, שמחפש הזמנה בכל שניה ושניה:

אחרי שהיה לי קובץ עם נתונים מאוד מאוד רציתי לשחרר אותו, פשוט כי לא ידעתי איך להשיג את תשומת ליבם של הדסטארט. בסופו של דבר, ביום חמישי בבוקר, יצרתי קשר דרך עם כתבת גיקטיים דרך פייסצ׳ט (מכיר אותה מטוויטר, לא בחרתי באקראי) והעברתי לה מייל מסודר עם הפרטים.
בערך שעה אחרי הפירצה כבר הייתה סגורה. שעתיים אחרי דיברתי עם כתב אחר של ניוזגיק, שעדכן אותי שהולכים לכתוב על זה. הוא גם אמר לי שהדסטארט אמרו משהו על זה שזה משהו שקשור לתוסף addThis. שיהיה. מאוחר יותר הם עלו עם הכתבה ״פרצת אבטחה בהדסטארט אפשרה לכל אחד לראות את פרטי התומכים״.

התייחסות לתכובת הדסטארט בכתבה

״איננו מבינים את התועלת החדשותית הזו, הרי זה לא שיש פרצה. הנתונים שאתם מדברים עליהם (כתובת, טלפון, מייל וסכום תמיכה) היו יכולים להיחשף רק אם הגולש בחר לשתף אותם בסיום תהליך הרכישה.״

אני לא יודע אם יש תועלת חדשותית, זו לא הייתה ההחלטה שלי. מה שאני כן יודע זה שלא היה לגולש שיקול דעת: סימלצתי ביצוע תרומה, גם מהחשבון שלי וגם כשניגשים לאתר לא מחוברים ובשום מקום לא ניתנת האופציה לבחור את זה. בנוסף, אחד העמודים הציגו תרומה של מישהו שכתב בהערות ״מעדיף להישאר אנונימי״.
המידע הפרטי הזה הגיעו אלי מדפדוף באתר, אמנם דפדוף באמצעות סקריפט אבל עדיין דפדוף ומבחינתי הטענה היא על הסקאלה שבין דבילית לשקרית.

״אנו מודים לגולש שפנה אלינו הבוקר והסב את תשומת ליבנו שאולי לא נכון לאפשר זאת והפלאגין (צד שלישי) שאפשר את השיתוף מעמוד סיום תהליך הרכישה הוסר כבר הבוקר.״

נוכחות של פלגאין (צד שלישי, addThis) בעמוד היא לא האופציה היחידה לשתף כתובת, אפשר פשוט להעתיק את שכתוב בשורת הכתובת בדפדפן. חשוב להוריד את הפלגאין אבל הוא לא הבעיה כאן.

שאר הטענות שלהם גנריות מידי ואין לי סיבה להתייחס אליהן.

אחרית דבר

הייתה פרצה באתר. מידע שהיה אמור להיות גלוי רק למשתמש, למנהלי האתר ואולי למנהלי הפרויקטים הרלוונטיים היה גלוי לכל, אם היו נכנסים לכתובת מסוימת. זו הפקרות ברמה שדורשת הרמת גבה ואולי אף יותר.

חדי העין בינכם ישימו לב למשהו במסך אישור התמיכה: מתחת לכותרת פרטי התומך מופיעים פרטי התומך, מתחת לכותרת כתובת למשלוח מופיעה הכתובת והטלפון של התומך וממש ליד יש כותרת נוספת, פרטי כרטיס אשראי. הכותרת הזו סתומה, כי אין מידע אחריה, גם לא כשבאמת תורמים לפרויקט. אני חושב שאמורים היו להופיע שם פרטי כרטיס ואני לא יודע למה הם לא מופיעים כרגע – אבל אני יכול להעריך בלי שום צל של ספק שאם הם אכן היו מופיעים – הפרצה שדיווחתי עליה הייתה מאפשרת צפייה בנתונים האלה, וזה היה קטסטרופה ברמה פלילית. אז בחיאת הדסטארט, תורידו את הכותרת הזו מהמסך הזה.

~הסוף~

תביעות קטנות / ביקור ראשון בבית משפט כתובע

עדכון 23/07/2015: תביעה קטנה – זכיה ושאר עדכונים

התיקון לחוק התקשורת, סעיף 30א׳ במיוחד, פתח לאזרחים רבים פתח להפסיק מנהג מטריד במיוחד – ספאם. אני לא ארחיב על התיקון או על החוק הזה, אבל אני אספר איך מימשתי אותו, יחיד מתוך קבוצה, שהשתמשה בחכמת ההמונים כדי להגיש תביעה נגד חברה אחת, אור הקסם בע״מ שמה, שהחליטה להציף לי את הטלפון ביותר מ-10 הודעות שמציעות הלוואה של עד 10 אלף ש״ח.

קישור ששיתף הבלוגר עידו קינן הוביל אותי לעמוד הפייסבוק של הדף להפסקת הספאם הטלפוני ולמצווה של ממש – הם חיפשו אנשים שגם קיבלו הודעות באותו הסגנון, כמו גם הודעות על מוצרים אחרים שהחברה משווקת, איזי לייף ורטלקס. היו לי הודעות, היו להם הוכחות וחיש קל מילאתי פרטי כתב תביעה ע״ס 10,100 ש״ח – 1,000 ש״ח על כל אחת מ-10 ההודעות שהיו לי בזמנו ועוד 100 ש״ח הוצאות על הגשת התביעה. כל ההגשה נעשתה באמצעות אתר נט המשפט, שאפילו עובד לא רע על המקבוק שלי.

ביום ה׳ ה-5/3/2015 נסעתי בבוקר עם שני טרמפיסטים לבית המשפט לתביעות קטנות בקריות. ממש ליד הקריון. בית המשפט לא מרשים במיוחד, אבל הוא עושה את העבודה. בכניסה חיכו לנו התובעים האחרים שתביעותיהם אוחדו יחד עם שלי, וכולנו הסתדרנו על מדרגות המבנה וצלם של ידיעות אחרונות צילם אותנו, לכתבה שתופיע בקרוב.

לאחר מכן עלינו לקומת הדיונים, שם המתנו ליד האולם עד שבאו ואמרו לנו שנידיין באולם אחר. בשעה היעודה נכנסנו לאולם, קצת אחרינו נכנסו גם הנתבעים גדי ליסר ונציג חברת אור הקסם יחד עם עורכי דינם. בשלב כזה או אחר הקלדנית אספה מכולנו את שמותינו, אחד אחר השני, ולאחר כעשרים דקות נכנס השופט מוחמד עלי לאולם, לקול קריאת ״בית המשפט״ של הקלדנית. הייתי בטוח שזה רק בתוכניות טלויזיה.

כמה דקות של עניינים מנהלתיים של השופט מול הקלדנית והוא מתחיל בעבודה – קודם כל הוא דוחה בקשה שלישית (לפחות, לא ספרתי) של הנתבעים לייצוג ע״י עו״ד, ״הבקשה נדחית, ראו החלטה קודמת״ לפרוטוקול. זה לא מפריע לעו״ד לשבת ליד הנתבעים וללחוש על אוזנם. לאחר מכן השופט קורא לאחד התובעים שמתחיל ומגולל את כל שהיה.

השלב הזה הוא מעניין. אנחנו יושבים באולם ומקשיבים לאחד, שמדבר ומסביר את כל התביעה שלנו. לאחר מכן מגיע החלק המייגע בו השופט קורא לכל אחד ואחד מאיתנו לעדות קצרה, שואל אם יש מידע להוסיף, נותן לנתבעים זמן לחקור. תוך כדי השלב הזה אנחנו גם יוצאים לשתי הפסקות, אחת של כעשרים דקות בהן אנחנו זוכים לבקר במזנון המקומי, שאין לו כריכים מוכנים, והשניה של כרבע שעה, בה השופט דן בתיק אחר.

בסופו של דבר אנחנו יוצאים משם והולכים הביתה: יש עוד כ-20 תובעים וצריך לשמוע גם אותם לפני שינתן פסק דין. המשך עוד יבוא.

סקירת מוצר הומוריסטית: ניטו איקס-וי-15

פעם, לפני הרבה הרבה חודשים, כשעבדתי בפלאש נטוורקס והייתי חבר בהייטק זון, קניתי לבקשתה של חן את רובוט הניקיון ניטו איקס-וי-15. אני לא בטוח למה, אבל לאישור ההזמנה ששלחתי לה במייל צרפתי סקירת מוצר הומוריסטית שכתבתי. היום, כשחיפשנו, חן ואני, משהו שקשור להזמנה הזו מצאנו את זה.

הסקירה

כבר מימי בראשית, עת התגורר האדם הקדמון במערות, עלה בו הצורך לנקות את הסביבה בה הוא חי. פעם היו אלה מטאטאי עלים שהוא איגד, מאוחר יותר הוא לימד את כלבי המחמד שלו ללקק את הרצפה עד שהם יכלו לאכול ממנה, מאוחר יותר הוא גילה איך לייצר צאצאים שגם הם יכלו להשתתף במטלות הבית השונות, כולל ניקיונות. ימי הביניים הביאו עימם אפס רעיונות חדשים בתחום, אבל היום אנחנו גאים להציג את רובוט ניקוי הרצפה החדיש והמעניין.

ניטו איקס-וי-15
ניטו איקס-וי-15. פלא של רובוט

ניטו איקס-וי-15, שואב האבק הרובוטי, הוא פריצת דרך חדשנית בכל האמור בניקיונות. תוכלו לזרוק את הכלב, להפסיק לגדל עציצי מטאטא, להביא ילדים כי באמת אכפת לכם מהם ולתעל את שעות הניקיון כדי, הממ, לרכוש עוד בית ואז לנקות גם אותו. המוצר מבטיח בית נקי בכמעט אפס מאמץ, ואנחנו כאן בניוזגיק רוצים להביא לכם סיקור של המוצר המיוחד הזה, ראשונים לפני כולם. לצורך כך תפסנו את יורי, אחד המהנדסים בחברה, לשיחה קצרה על המוצר.

תגיד, יורי, כמה זמן אתם משקיע בניקיון הבית?
"תראו", אומר לנו יורי ולוקח שלוק מכוס הקפה השחור שלו, "אני מרוקן את תיבת האבק של השואב פעם ביומיים ובמחינתי סיימתי, עניין של כמה דקות". כשאנחנו מקשים עליו ומבקשים הערכה של כמות השניות הוא נשבר, ומגלה לנו בבכי תמרורים שיש לו עוזרת שמבצעת את ריקון תיבת השואב, כשהוא עוד תקוע במשרד 13 שעות ביממה ולא רואה בית.

מה התכונה הכי טובה של הניטו איקס-וי-15 לדעתך?
"אני חושב שהצבע האפור שלו הוא התכונה הכי טובה שלו", מסביר יורי דקות בודדות לפני שהוא מקבל שיחת טלפון שאחריה הוא נאלץ לקטוע את הראיון עימנו. "ביצענו מחקרים על מגוון צבעים, כולל וורוד, צהוב זרחני וכתום-תפוז-שאיננו-בזבוז, אבל חיות בית, בני משפחה ופורצים ממש אהבו את הצבע האפור ולכן המשכנו איתו. זה צבע מעולה, ויש לנו עליו פטנט רשום ב-31 מדינות. רק רגע בבקשה" וכאן כבר ענה לטלפון ונעלם לנו.

נחושים להמשיך לספר לכם על מעלותיו של המוצר, חיפשנו עוד עובדים שיוכלו לחלוק איתנו, ואתכם, את הפלא שהוא ניטו איקס-וי-15. למזלנו מצאנו את דנה, המנהלת האדמיניסטרטיבית במשרדי החברה אשר בראשון לציון.

דנה, נודה לך אם תוכלי לספר לנו איך זה לעבוד בחברה שמייצרת פלאים כמו זה.
"אני חייבת להגיד שלא כזה כיף לעבוד פה. כל יום אני צריכה לקנות חלב לקפה שלי, כי כל הזמן גונבים לי אותו". כשביקשנו שתדבר על המוצר היא סיפקה לנו זווית מעניינת נוספת: "כל ערב בשעה 19:05 בדיוק יוצאים 14 רובוטים שכאלה לנקות את המשרד אחרי יום העבודה. עובדים שנשארו לסיים מסימות לפעמים מוצאים את עצמם נשאבים לתוכו"

כפי שקראתם, מדובר על מוצר עוצמתי בדיוק בצבע הנכון ובמחיר שווה לכל נפש של 2,697 ש"ח בלבד. להשיג באתרי האינטרנט המובחרים.

כמה מהסנטים שלי על צווי איסור פרסום

אתמול בלילה התבשרנו שנמצאו שגופותיהם של גיל-עד שער, נפתלי פרנקל ואייל יפרח נמצאו סמוך לחלחול. כמי שחי במקום בו אני חי, אני מכיר את הדינמיקה: זה מתחיל בשמועות (שמועות לכאן ולכאן, כמובן), ממשיך בהודעות סתומות ״ליודעי עניין״ ברשתות החברתיות וממשיך בדיווחי חדשות אומרים-לא-אומרים עד שמוסר צו איסור הפרסום ואפשר לדווח על הידיעה.
בדיוק מה שקרה אתמול, משעות הצהריים ועד לשעה 20:30 בה העלו את השקופיות ודיווחו את הידיעות במהדורות החדשות בערוצים השונים. כמובן שבטוויטר כבר דיווחו והפיצו את הדיווחים של רשת אל ג׳זירה.

קצת לפני זמן הפרסום הרשמי, נתקלתי בשני ציוצים נוספים שמדברים על צו איסור הפרסום:

יום חמישי ה-3 לאפריל 2014 היה יום מאוד מיוחד בשבילי; התעוררתי קצת לפני שמונה בבוקר ביקיצה טבעית ע״י החתולה שלי, סופי. קצת אחרי שהתעוררתי קיבלתי ווטסאפ מטריד מאוד מאבא שלי שאמר ״תתקשר אלי בבקשה״. אבא שלי היה במשמרת הבוקר בבית החולים איכילוב, ליד מיטתה של אמא שלי. כשהתקשרתי אליו הוא אמר לי שנראה לו שזה כבר קרה, זאת אומרת המוות של אמא שלי. שעת המוות שנקבעה ונרשמה היא שתי דקות לאחר אותה הודעת ווטסאפ. מיהרתי לבית החולים כמו שמיהרתי לשם כמה ימים לפני – ממש מהר. בכניסה לבית החולים המאבטח שואל אותי לאן אני הולך ואני אומר לו שאני לא יודע. אבל עליתי למחלקה הפנימית בקומה השלישית וחיבקתי את אבא שלי. הלכתי לראות את אמא שלי, ואחרי כמה דקות של בכי התחלתי בחלק הנוסף של היום: להודיע למשפחה ולחברים, אחד אחד, על שקרה.

אני לא זוכר למי התקשרתי קודם ולמי התקשרתי אח״כ. אני זוכר שדיברתי עם אחותי, אני זוכר שדיברתי עם דודה רינה שלי שהייתה אמורה להגיע לבית החולים עם הבן שלה שהגיע אך זה עתה מארה״ב, אני זוכר שתפסתי את אחת החברות של אמא שלי, ובעיקר אני זוכר את זה שחמישה טלפונים וסמס לא הצליחו להעיר את חברתה השניה של אמא שלי, זו שהייתה איתנו בבית החולים יום יום.

הרבה מהטיפולים של אמא שלי העברתי יחד עם אנשים וחברים מטוויטר ומפייסבוק. הידיעה שאני מתעד ושאני משתף, ומקבל בחזרה אהבה, גם אם בחלקה רק וירטואלית, הקלה עלי. בכלל שכך, כבר בשעה 08:57 צייצתי בטוויטר תמונה שהוכנה מראש עם הודעה על המוות. לפייסבוק עדיין לא העלתי את ההודעה, כי לא חשבתי שלמשפחה ולחברים מגיע ללמוד על המוות מפייסבוק. 22 דקות לאחר מכן, בשעה 09:19 העלתי גם לפייסבוק את אותה ההודעה.

אני לא בטוח מתי, אבל אותה החברה של אמא שלי, זו שטרם התעוררה, דיברה איתי כמה דקות אח״כ. היא סיפרה לי שחבר שלה, שהוא גם חבר שלי בפייסבוק, העיר אותה ואמר לה שכתוב בפייסבוק שאמא שלי נפטרה לפני כמה דקות. לא זו הייתה כוונת המשורר.

אני חושב שלמשפחה ולחברים הקרובים שמורה הזכות לקבל את המידע באופן אישי, ולא ללמוד עליה מהתקשורת או מהרשתות החברתיות.
עד כמה שמגוחך לעיתים הרעיון של צו איסור הפרסום, הוא מגיע, במיוחד במקרים כאלה, כדי להיות אנושיים. אני חושב שלאף אחד לא מגיע לשמוע שקרוב משפחה או חבר טוב שלו מת שלא בהודעה אישית.

הפיטביט יודע היכן הוא

לפנות בוקר חזרתי מקלן, גרמניה. הפיטביט שלי, שעובד כבר שלושה חודשים בישראל, עוד לא יודע עברית, אבל מתישהו בזמן הביקור שם קיבלתי מצוות יישום ה-iOS של פיטביט את המייל הבא:

Danke, dass du die Fitbit-App verwendest!

Wenn dir die Fitbit-App Spaß machst, würdest du uns vier oder fünf Sterne geben?

Klicke einfach hier, wähle "Rezensionen" und dann “Rezension schreiben”.

Vielen Dank für deine Unterstützung!

-Fitbit-iOS-Team

גוגל תרגום עזר לי להבין שפיטביט זיהה שאני בגרמניה וכנראה שאני מבין גרמנית, אז אפשר לשלוח לי אימייל בשפה הזו.

תודה על שימוש באפליקצית Fitbit!

אם אתה אוהב את האפליקציה Fitbit עושה כיף, היית נותן לנו ארבעה או חמישה כוכבים?

פשוט לחץ כאן, ובחר "ביקורות" ולאחר מכן "לכתיבת סקירה".

תודה לך על התמיכה שלך!

Fitbit-iOS צוות

בפיטביט מוגדרים לי שני שעונים מעוררים, אחד לשבע בבוקר ואחד ל-4 דקות לפני שמונה. הראשון לא רטט לי היום, אבל השני רטט, ב-4 דקות לפני תשע, ואז הבנתי שגם את אזור הזמן הפיטביט סנכרן מהאינטרנט, כנראה כשסינכרנתי אותו מול האייפון אתמול.

ארוחת ערב ביומנגס (ספוילר: לא משהו)

תסתכלו על הרצפה. עכשיו עליי. עכשיו שוב על הרצפה. עכשיו שוב עליי. לצערם של החבר'ה של יומנגס, אני לא על הרצפה, כי לא נפלתי מההמבורגרים שלהם.

ההתחלה

שמעתי על המקום הזה לא אחת בעבר. קראתי עליהם בהקשר של המקום ההוא עם החזיר והאלכוהול שהרגיז את השכנים שלהם. אנשים גם אמרו שזה המבורגר מעולה, ובתור חובב המבורגרים הייתי צריך לבדוק את זה מתישהו. ואז הגיעה חן, וקבענו לאכול שם (והזזנו את זה קצת, אבל לא נורא), ואכן אתמול אכלנו שם אחרי העבודה.

קודם כל טיפ: נראה שלהגיע לשם סמוך לשעת הפתיחה שלהם, 18:00, הייתה החלטה נבונה. כשיצאנו משם בשמונה ומשהו כבר עמדו בתור לפחות 20 סועדים לעתיד, ובקור הזה זה היה פחות מסביר. אז תגיעו מוקדם, אם אתם יכולים.

מכיוון שהגעתי לפני חן, לקחתי לעצמי את החירות להזמין צלחת של טבעות בצל וכוס מבירת הבית, אלכסנדר יומנגס. הבירה הזו, כך הסבירו לנו, היא בירה שהחבר'ה של המקום טעמו בגרמניה והחליטו שהם צריכים להגיש, אבל מכיוון שאי אפשר לייבא חביות שלה, הם ביקשו ממבשלת אלכסנדר להכין משהו ברוח הזו, והם מרוצים מהתוצאה. אני גם הייתי מרוצה מהתוצאה, אבל לא ברמה של וואו. טבעות הבצל, אבל, היו בדיוק במקום והיו טעימות ואיכותיות גם כשהיו כבר קרות.

טבעות בצל
טבעות בצל

המנה העיקרית

חן מגיעה, ואנחנו מנסים להבין איזה המבורגרים נחלוק. בסופו של דבר לקחנו את הפיני (בקר, חזה אווז, מולרד, קשיו ומייפל טהור, מוגש עם מזרק מייפל טהור, נעוץ, "לשימוש אישי") והצרפתי (בקר עם צ'אנקים של כבד אווז, שמן פטריות כמהין שחורות, חרדל דיז'ון ונגיעות ריבת בצל). במקום שלישי היה האיטלקי שלא הזמנו. ההמבורגרים הגיעו, חתכנו חצאים והחלפנו מנות.
התחלנו עם הצרפתי: ריבת הבצל הייתה טובה ללא ספק. ההמבורגר עצמו היה meh כזה, לא לכאן ולא לכאן, לא גרוע ולא מעולה. לפחות אני הסכמתי שזו לא הקציצה הטובה ביותר שאכלתי, ואני מעדיף את אגאדיר עליה.
ממשיכים לפיני: בתור קציצה, זה היה לא רע בכלל. השילוב של הבשר עם המתוק של המייפל היה נחמד מאוד. אבל, וזה אבל גדול, זה לא הרגיש לי במרקם של המבורגר, אז גם פה היה כשל מסוים.
מילה על הצ'יפס, שמגיע ליד כל המבורגר: חמוד, אבל חסר לי שם משהו. ואני בכלל לא אוכל צ'יפס בד"כ.

עוד מילה פחות מטובה אפשר להגיד על התפריט; יש אחד, הוא תלוי על הקיר וכתובים בו שמות ההמבורגרים ושאר התוספות השונות שאפשר להזמין, אבל הידע על מה מכיל כל המבורגר הוא נחלת יודעי ח"ן והמלצרים בלבד, כך שאי אפשר לקבל החלטה מושכלת כשיושבים במסעדה וממתינים.

בין כל הטענות שעלו כאן, הסכמנו שהמקום הזה לא שווה נסיעה מיוחדת, אולי אם עוצרים פה בדרך לטיול בצפון. כנראה שהשם שלהם יצא למרחקים על ידי המקומיים, שכן משך זמן רב לא היה המבורגר איכותי דיו באיזור, ו"כשהמצב בטטה והכיס ריק גם עגבנייה תיחשב לסטייק" (עממי).

אגב, זה לא המקום הראשון שנחשב איכותי שאני מתאכזב ממנו, בביקורי האחרון והיחידי בביסטרו מלון עדן די התאכזבתי, וכתבתי עליהם ביקורת לא חיובית ב-TripAdvisor (אפשר לראות אותה בעמוד שלהם באתר, לחצו על התגובות ה-Average וחפשו את תמונתי. לעזאזל שאין להם קישור ישיר לביקורות).

הארוחה כולה: שני המבורגרים, צ'יפס, טבעות בצל ובירה
הארוחה כולה: שני המבורגרים, צ'יפס, טבעות בצל ובירה

אחרית דבר

אני יודע שהמירוץ להמבורגר הכי טעים הוא מרוץ קשה, ואני מוכן לעמוד בו בגבורה, תוך שאני יודע שהוא יזמן לי גם המבורגרים פחות מטעימים. או פחות מאכילים.