איתי נתנאל

דומינוס פיצה פתחו סניף וירטואלי בתוך Ynet, זה נחמד אם אני גולש ב-Ynet וקורא חדשות, ופתאום מרגיש רעב. למען האמת, יש להם מבצע מעולה, כפי שנחשף בעמוד הבית של החנות החדשה:

תוספות ללא הגבלה (בכוכבית למטה: עד 5 תוספות)

לכאורה מבצע משתלם – קונים פיצה משפחתית אחת עם תוספות ללא הגבלה ומחירה הוא 69.90, או שתי פיצות משפחתיות או יותר עם תוספות ללא הגבלה, כשכל פיצה עולה 49.90. בכוכבית קטנה מתחת לשני התיאורים, ניתן לראות שללא הגבלה, לפי המילון המעודכן של דומינוס פיצה, הוא בעצם עד 5 תוספות. כל הכבוד!

אמנם הכתבה על החנות הוירטואלית בגלובס לא כוללת מידע מכירתי, אבל הכתבה ב-Ynet דווקא מזכירה שמדובר ב"עד 5 תוספות".

לפני יותר מחודש שלח לי שוקי גלילי מייל, וביקש שגם אני אכתוב פוסט על קמפיין עמלות הבנקים של המועצה הישראלית לצרכנות. כבר יותר מחודש שהמייל הזה יושב לי בתיבת הדואר הנכנס בג'ימייל, הוא המייל הכי ישן שלי שם (כל השאר מאונדקס ומתוייג, כמובן). כמו שכתבתי לשוקי לפני כמה ימים על זה, באמת שאין לי מה לחדש בעניין. אני גם לא מבין כ"כ מה קורה שם, ולמען האמת, קצת קשה לי לראות איך פוסט שאני כותב גורר שינוי מדיניות, במיוחד של הבנקים בישראל. ואני עוד קפיטליסט

קודם כל, אני רוצה לקחת פיסקה שכתב שוקי בפוסט בבלוג שלו על העניין:

אין עמלות כאלו בכמעט אף מדינה מערבית, מסיבה פשוטה: לבנקים יש אינטרס שנפקיד את הכספים שלנו בידיהם, כדי שיוכלו להלוות אותם. בענף בנקאות שיש בו תחרות העמלות הן מהוות גורם מעכב ולכן התחרות שוחקת אותן עד שהן נעלמות. לעומת זאת, כאשר יש קרטל, אין צורך להיות תחרותיים ולכן הבנקים בישראל יכולים להרוויח פעמיים – גם ממי שמפקיד את הכסף וגם ממי שמקבל כסף כהלווה. במקום לבצע את תפקידם, לשמור על כספנו ולהעניק באמצעותו אשראי, הם מכרסמים בו בדרכי עורמה ובתחשיבים מסובכים שאיש לא מבין.

עכשיו אני רוצה לכתוב מניסיון של אולי חצי שנה, שזה משך הזמן בו יש לי חשבון בבנק אוף אמריקה: כשאלעד לקח אותי לפתוח חשבון, שנינו קיבלנו קצת כסף כיס, כי חבר עם חשבון מביא חבר שפותח חשבון. ישבנו שם אולי שעה, ועברנו על מלא ניירות, ובסופו של דבר יצאתי עם כרטיס דביט, חשבונות checking ו-savings, ומכיוון שאני סטודנט (לטייס, אבל סטודנט) יש לי הטבות מסוימות בחשבון. כמובן שאין לי תשלום חודשי על החשבון עצמו.
מעבר לזה, על החשבון בארץ אני משלם אי אלו עשרות שקלים בחודש, כי ככה. לי זה פחות מפריע, אך יש אנשים שזה כן מפריע להם, וזו בעיה, וזה מה שהקמפיין מנסה לעורר, וכמו ששוקי כתב – "בתחילת השבוע יהיה דיון בנושא בוועדת השרים לענייני חקיקה וסטנלי פישר "פועל כאחרון הלוביסטים" כמו שמישהו אמר".

מהבלוג שלי לא תצא הבשורה, אבל, לפחות אני אתן קישורים לניתוח כלכלי בנושא ביטול עמלות העו"ש של שלומי דגן, שהוא כלכלן מהמועצה הישראלית לצרכנות, ולעמוד הבלוגרים נגד עמלות העו"ש.

לפני כשבוע התחילו לצוץ לי במשרד מסכים כחולים על המחשב, שמריץ חלונות 7. בהתחלה זה היה חמוד, ואפילו נהניתי לצייץ על זה. אך כשהגיעה כמות המסכים הכחולים ל-5 ביום, כבר נבהלתי. זה לא הגיוני שאני חי בחוסר וודאות שכזו, מפחד מהמסך הכחול הבא – בין אם האינטרנט אקספלורר עובד או לא. בשלב הזה התחלתי לבדוק את העניין. צילמתי את המסך הכחול, והלכתי לסניף הגוגל שלי, לחפש את הודעת השגיאה המוזרה. לאחר כמה וכמv חיפושים, הגעתי לתובנה שמדובר בתוכנה בשם Hotspot Shield, שהתקנתי על פי המלצה של יבגני כשבוע לפני המסכים הכחולים, והיא אמורה לקשר אותי לאינטרנט באנונימיות כלשהי, עם הגנה מסוימת. מה שהתוכנה הזו עשתה, הוא להוסיף לי למנהל ההתקנים התקני רשת של התוכנה, כך שכשהסרתי אותה – פתאום לא יכולתי יותר להתחבר לאינטרנט עם כבל רשת. למותר לציין, שאפילו עכשיו אני מחובר פה במשרד לרשת עם כרטיס רשת אלחוטי שמחובר ב-USB.

מסך כחול בחלונות 7

הודעת השגיאה שקיבלתי, אגב, היא DRIVER_IRQL_NOT_LESS_OR_EQUAL , והיא מדברת על קובץ בשם HssDrv.sys. גיגול של העניין מצביע על כך שיש עוד אנשים שנתקלו בבעיה עם התוכנה הזו, והם לא משתמשים בשפה יפה כשהם מגלים שהיא תוקעת להם את המחשב וגורמת למסכים כחולים.

עדכון:
אני לא ממש יודע למה, אבל הגעתי לבדוק את מאפייני הרשת שלי (Local Area Network), ואיפשהו בין כל מה שמותקן שם מצאתי גם משהו שקשור ל-Hotspot Shield, ואחרי שהסרתי אותו יכולתי להתחבר לרשת כרגיל. אז אני מאושר, ונטול התוכנה הזוועתית הזו.

ביום שישי, קצת אחרי הסידורים (שוק, דואר – תשלום על שוברי הרשות לתעופה אזרחית) והחומוס המסורתי, הפעם גם עם איילי, שמתי פעמי לשדה התעופה בהרצליה, לבדיקה רפואית אצל ד"ר ברלב.

הדברים הרגילים – למלא טפסים עם נתונים משמימים על המצב הבריאותי הסבבה לגמרי שלי, להוסיף מילה או שתיים על רישיון הטיס האמריקאי, 150 שעות טיסה, בלה בלה בלה. קצת אחרי הטופסולוגיה,ד"ר ברלב בודק אותי, שאלות שגרתיות, review על מה שמילאתי, בדיקה שכוללת לחבר לי – טוב, אני לא יודע מה השם המקצועי שלהם, אבל הם נראו כמו אטבי כביסה שהתחברו לי לידיים ולרגלים, ועוד משהו באיזור הלב – ואז יוצא פלט על נייר, שגם הוא אומר שאני בסדר, אז – בסדר ואז הדברים השגרתיים של לשלם 400 ש"ח על הבדיקה והניירת, והנה אני בורח הביתה לארוחת צהריים עם חברים.

הבוקר התעוררתי שלא כמנהגי בשעה 06:30, כולי מוכן ומזומן להתעורר וללכת לקופת חולים מכבי בבלפור, בשביל בדיקות מעבדה כלליות. חבל שאין לי את הקוד כדי לקבל את תוצאות הבדיקה באינטרנט, אבל זה באמת פרט שולי. ובכן, במעבדה הייתי בשעה 07:00 למשך כחצי שעה, ואז חזרתי הביתה, קצת ארוחת בוקר (בכל זאת הייתי בצום של 12 שעות לקראת הבדיקות) ויצאתי לכיוון רת"א, שנמצאים ממש ליד טרמינל 1 בנתב"ג.

קצת נוסטלגי לראות את טרמינל 1, קצת מבלבל למצוא איפה חונים, ועוד יותר מבלבל למצוא את הבניין של רת"א – עכשיו אני יודע שהוא הבניין שנמצא ממש משמאל הכביש כשפונים שמאלה לחניה. הגעתי רבע שעה לפני תחילת קבלת קהל, ואיתי ישבו עוד שני אנשים, אחד מהם נכנס לפנינו והשני נכנס יחד איתי קצת אחרי תשע. ישבנו ליד שולחנה של יפה ומילאנו טפסים שונים ומשונים ומרובים, ולאחריהם קיבלנו שלושה טפסים של אגרה לשלם ולפקסס:

1. 70 ש"ח על ת. רפואית
2. מתלמד 150 ש"ע על רשיון מתלמ
3. 60 ש"ח על יומן טיסות

מעבר לזה, שיטת הטפסים שלהם חלשה מאוד. קודם כל, אם כבר הייתי ממש שמח אם הטפסים היו נגישים און ליין, כדי שאוכל למלא אותם טרם הגעתי למקום ולחסוך זמן יקר. שנית, את הטופס שמאשר למשטרה לאשר להם שאין לי תיק פלילי (משהו של סעיף 13 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א – 1981) מילאתי פעמיים, ובנוסף גם מילאתי את פרטי בטופס אותם הם עצמם מעבירים למשטרה, כך שעשיתי עבורם את העבודה. בארה"ב הטפסים מולאו כבר מראש באתר האינטרנט של ה-TSA (המקבילה הפדרלית), וכך הפרטים שלי כבר היו במערכת ולא הייתי צריך למלא טפסים על נייר, שהוקלדו לאחר מכן לתוך המחשב של רת"א.

חוצמיזה, הם ביקשו ממני את כתובת אתר האינטרנט האישי וכתובת אימייל בבית וכתובת אימייל בעבודה. מה נסגר עם זה?

דיברתי לפני דקות עם שלומית מהמחלקה לרפואה תעופתית ברשות התעופה האזרחית (טלפון 03-9774507), והיא הסבירה לי בעדינות שאני צריך להגיע אליהם בימים שני, שלישי או חמישי בין השעות 9 ל-12 בבוקר ולפתוח תיק, ורק אז אוכל לשלם אגרות כלשהן. בנוסף, אני אצטרך להביא שתי תמונות פספורט ותעודת מזהה.

קצת יותר משלושה חודשים אחרי, אני עדיין רוצה לטוס. קיבלתי מחבר קלסר מלא בחומר של התיאוריה בארץ, כי צריך לעשות תיאוריות בשביל הרישיון הישראלי, לא משנה שכבר יש לי רישיון אמריקאי – כדי להמיר את הרישיון צריך לעשות תיאוריה בחוקת אוויר וב-RT (לא קשור לטוויטר, זה "רדיו טלפון"). בשביל הרישיון המלא צריך לעבור עוד חמישה מבחני תיאוריה: ספר מטוס פתוח, ספר מטוס סגור, מזג אוויר, מכניקה וניווט. כל זה מכוסה במבחן תיאוריה אמריקאי אחד שעברתי בציון 83%.

חבר אחר המליץ על ביה"ס לטיסה של מונאייר, ולאחר פניה אליהם חזרתי לפנות לד"ר ברלב, שאצלו מוציאים את האישורים הרפואיים הן לארץ והן לארה"ב. השלב הבא, אחרי שכבר קבעתי תור לרופא אצלו אוציא 400 ש"ח על הבדיקה והאישור, הוא לבקש מקופת החולים שלי, מכבי, בדיקת דם, בדיקת שתן וצילום חזה. במבקביל צריך לגשת לרשות התעופה האזרחית ולארגן איזה טופס של אגרה שעולה 76 ש"ח. מעניין מה יהיה השלב הבא.